עבודת מחקר- כיצד משפיעה שיטת הממשל על שיעור האבטלה במדינה
מגיש:
תאריך:
תוכן עניינים
3.1. דרכים להתמודדות עם אבטלה כרונית.. 8
4.1. תוכנית וויסקונסין – מהל"ב. 10
5.1. מידת הצלחתן של תכניות אלה. 12
6.1. תכנית מהל"ב בהשפעת אידיאולוגיה ניאו ליברלית.. 14
7.1. השוואה למדינות "רווחה"- בריטניה ושוודיה. 16
2.7.1. "תכנית העבודה" תחת מדיניות הרווחה הבריטית.. 18
1.מבוא
1.1.אבטלה
אבטלה, היא קבוצה של אנשים מעל גיל מוגדר, בדרך כלל 15, שאינה עוסקת בעבודה בשכר או בעבודה עצמית, והיא זמינה לעבודה בתקופת הייחוס הנמדדת. אבטלה נמדדת על ידי חישוב שיעור האבטלה, שהוא מספר האנשים המובטלים כאחוז מכוח העבודה, המספר הכולל של המועסקים שנוספו למובטלים. לאבטלה יכולים להיות מקורות רבים, כגון טכנולוגיות והמצאות חדשות, מצב הכלכלה, שיכול להיות מושפע ממיתון, תחרות הנגרמת על ידי גלובליזציה וסחר בינלאומי, מדיניות הממשלה, ורגולציה בשווקים וענפים מסוימים (סטי, שלמה, 2018).
אבטלה ומצב הכלכלה יכולים להיות מושפעים מגורמים מקרו כלכליים, באמצעות מדיניות פיסקלית למשל. יתר על כן, הסמכות המוניטרית של מדינה, כמו הבנק המרכזי, יכולה להשפיע על הזמינות ועלות הכסף באמצעות המדיניות המוניטרית שלו. בנוסף בתיאוריות האבטלה, נעשה שימוש בקטגוריות אבטלה בודדות לצורך מודל מדויק יותר של השפעות האבטלה במערכת הכלכלית. חלק מסוגי האבטלה העיקריים כוללים אבטלה מבנית, אבטלה חיכוכית, אבטלה מחזורית, אבטלה בלתי רצונית ואבטלה קלאסית. אבטלה מבנית מתמקדת בבעיות יסוד בכלכלה ובחוסר יעילות הגלומים בשוקי העבודה, כולל חוסר התאמה בין ההיצע והביקוש של עובדים בעלי מערכי כישורים נחוצים. טיעונים מבניים מדגישים סיבות ופתרונות הקשורים לטכנולוגיות משבשות ולגלובליזציה. הדיונים על אבטלה בחיכוך מתמקדים בהחלטות לעבודה על פי העדפת יחידים את עבודתם, וכיצד זה משתווה לשיעורי השכר הנוכחיים שנוספו לזמן ולמאמץ הנדרש למציאת עבודה. סיבות ופתרונות לאבטלה בחיכוכית מתייחסים לרוב לסף הכניסה לשוק העבודה ולשיעורי השכר. בגלל הקושי במדידת שיעור האבטלה על ידי שימוש, בסקרים, או באמצעות אזרחים מובטלים רשומים, נתונים סטטיסטיים כמו יחס התעסוקה לאוכלוסייה עשויים להיות יותר מדויקים בהערכת מצב כוח העבודה והכלכלה אם הם היו מבוססים על אנשים הרשומים למשל כמשלמי מיסים (Carrère, Grujovic, & Robert-Nicoud, 2020).
בספרות המחקר, האבטלה מוגדרת כמצב של להיות בלי שום עבודה, כשהאדם עדיין נמצא במצב של לחפש עבודה. כלכלנים מבחינים בין סוגים חופפים שונים של תיאוריות אבטלה, כולל אבטלה מחזורית או קיינסיאנית, אבטלה חיכוכית, אבטלה מבנית ואבטלה קלאסית. כמה סוגים נוספים של אבטלה המוזכרים מדי פעם הם אבטלה עונתית, אבטלה כרונית ואבטלה נסתרת. למרות שישנם מספר הגדרות של אבטלה בלתי רצונית בספרות המחקר, לעתים קרובות משתמשים בהבחנה פשוטה. אבטלה מרצון מיוחסת להחלטות הפרט, אך אבטלה בלתי רצונית קיימת בגלל הסביבה החברתית-כלכלית בה פועלים, כולל מבנה השוק, התערבות ממשלתית ורמת הביקוש המצרפי. במונחים אלה, רוב האבטלה החיכוכית היא רצונית מכיוון שהיא משקפת התנהגות חיפוש פרטנית. אבטלה מרצון כוללת עובדים הדוחים משרות בשכר נמוך, אך אבטלה בלתי רצונית כוללת עובדים שפוטרו בגלל משבר כלכלי, ירידה בתעשייה, פשיטות רגל או ארגון מחדש של חברות עסקיות (Tcherneva, 2012).
מאידך גיסא, אבטלה מחזורית, אבטלה מבנית ואבטלה קלאסית אינן רצוניות במידה רבה. עם זאת, קיומה של אבטלה מבנית עשוי לשקף בחירות שעשו מובטלים בעבר, ואבטלה קלאסית עשויה לנבוע מהבחירות החקיקתיות והכלכליות שנעשו על ידי איגודי עובדים או מפלגות פוליטיות. המקרים המובהקים ביותר של אבטלה בלתי רצונית, הם אלו שכאשר ישנן פחות משרות פנויות מאשר עובדים פנויים, גם כאשר מותר להתאים את השכר ולכן גם אם כל המשרות הפנויות ימולאו, חלק מהעובדים עדיין יישארו מובטלים. זה קורה עם אבטלה מחזורית, מכיוון שכוחות מקרו-כלכליים גורמים לאבטלה מיקרו-כלכלית, שיכולה לשוב ולהחמיר את אותם כוחות מקרו-כלכליים (Belan, Carré, & Gregoir, 2010).
אבטלה קלאסית, מתרחשת כאשר השכר הריאלי למשרה נמצא מתחת לרמה הנדרשת למחייה בשוק, מה שגורם למספר דורשי העבודה לעלות על מספר המשרות הפנויות. מנגד, רוב הכלכלנים טוענים שככל ששכר העבודה יורד מתחת לשכר ראוי למחייה, רבים בוחרים לצאת משוק העבודה ולא לחפש עבודה כלל. זה נכון במיוחד במדינות בהן משפחות עם הכנסה נמוכה נתמכות באמצעות מערכות רווחה ציבורית. במקרים כאלה, השכר יצטרך להיות גבוה מספיק כדי להניע אנשים לבחור בעבודה על פני מה שהם מקבלים באמצעות מערכת הרווחה. שכר נמוך משכר ריאלי ראוי למחייה עשוי להביא להפחתת ההשתתפות בשוק העבודה בתרחיש הזה. בנוסף, צריכת סחורות ושירותים היא המניע העיקרי לעלייה בביקוש לעבודה. שכר גבוה יותר מוביל לכך שיש לעובדים הכנסה רבה יותר לצריכת סחורות ושירותים. לכן, שכר גבוה יותר מגדיל את הצריכה הכללית וכתוצאה מכך הביקוש לעבודה גדל והאבטלה פוחתת (Piluso, & Colletis, 2021).
בספרות המחקרית נטען כי האבטלה גוברת עם הגברת הרגולציה הממשלתית. לדוגמה, חוקי שכר מינימום מעלים את עלותם של עובדים בעלי כישורים נמוכים מעל שיווי המשקל בשוק, וכתוצאה מכך האבטלה מתגברת, מאחר שאנשים עם כישורים נמוכים מתחרים על אותם המשאבים של עובדים בעלי כישורים גבוהים יותר. חוקים המגבילים פיטורים עשויים לגרום למעסיקים להעסיק פחות מלכתחילה, מכיוון שגיוס עובדים הופך להיות מסוכן יותר. עם זאת, טענה זו מפשטת יתר על המידה את הקשר בין שיעורי השכר לאבטלה על ידי התעלמות מגורמים רבים התורמים לאבטלה, אפילו טאבו חברתי יכול למנוע את ירידת השכר לרמת המחייה בשוק (Bernal-Verdugo, Furceri, & Guillaume, 2012).
2.1.אבטלה כרונית
לפי ספרות המחקר בנושא, הרעיון של אבטלה כרונית היא קטגוריה ברמת המיקרו המבוססת על משך חוסר התעסוקה הפרטי של השוק, ולא הסיבות לחוסר התעסוקה. ברמת המאקרו, זוהי אבטלה מבנית, כאשר מתייחסים לרמת אבטלה שנותרה גבוהה גם בתקופות של ביקוש גבוה לעבודה. תיאורטית, אבטלה מבנית אמורה להיגרם בגלל מחסור בתמריצים לחיפוש עבודה או התאמה להיצע, כלומר רמת ההיצע הקיימת אינה נדרשת בשוק העבודה הפתוח. עם זאת, ברמה האישית לא ניתן להגדיר מי מובטל מסיבות מבניות ומי לא. אבטלה כרונית היא מושג המנסה לזהות ברמה האישית את מי שיש להם קשיים חמורים למצוא תעסוקה בת קיימא בשוק העבודה הפתוח. עם זאת, אבטלה כרונית עשויה להיות מושפעת על ידי שינויים מחזוריים בביקוש לעבודה, או מגורמים מוסדיים כמו גובה הקצבאות לביטוח לאומי או שכר מינימום. תיאוריית האבטלה קובעת שכאשר האבטלה הנגרמת על ידי מחסור בביקוש מחזורי ממושכת מספיק, היא עשויה להיות מבנית ולהמשיך גם כאשר הביקוש יגדל שוב. נראה כי מיתון כלכלי ממושך מוביל לעליות קבועות ברמת האבטלה. תופעה זו היא בעלת אפקט של כדור שלג, שכן היא עשויה לתרום לאבטלה המבנית עוד יותר, מכיוון שעובדים שנשארים מובטלים לתקופות ארוכות הופכים פחות אטרקטיביים עבור המעסיקים כתוצאה מירידת ההון האנושי שלהם, או מכיוון שהם מפחיתים את תכיפות חיפוש העבודה שלהם (Nichols, Mitchell, & Lindner, 2013).
עם זאת, אבטלה כרונית אינה שווה לאבטלה מבנית. אבטלה מבנית היא מושג ברמת מאקרו שלא ניתן למדוד ברמה האישית. מובטל כרוני מוגדר כמי שלא מוצא עבודה רגילה לפחות שנתיים רצופות או יותר, בעודו נמצא בכוח העבודה. המשמעות היא שהאדם מבחינה סטטיסטית אינו "לא פעיל" אלא רשום כמבקש עבודה מובטל במשך רוב השנה לפחות. לפיכך, תפיסת האבטלה הכרונית אינה מתייחסת לניתוק אוכלוסיית העובדים הפעילים משוק העבודה, אלא מתמקדת בחלקם של אנשים פעילים ללא תעסוקה אמיתית בשוק העבודה הפתוח. אנשים שאינם זמינים לעבודה או אינם מחפשים עבודה הם "לא פעילים" או מחוץ לכוח העבודה. פרישה מוקדמת, קבלת קצבת נכות ובעיות בריאות הן עדיין סיבות חשובות ל"חוסר פעילות" למרות שהרלוונטיות שלהן לאבטלה כרונית בשוק העבודה פחתה בעשורים האחרונים (Kroft, Lange, Notowidigdo, & Katz, 2016).
לאבטלה כרונית יש סיבות רבות והכוחות המניעים שלה קשורים לגורמים כלכליים, מוסדיים והתנהגותיים. משקלם של כל אחד מהגורמים הללו משתנה בהתאם למדינה, וכך גם הסיבות למשבר ומהירות ההתאוששות וצורתה. למוסדות ולמדיניות השפעות שונות תלויות אם מדינה חווה משבר כלכלי עמוק, או שנמצאת בתקופה של צמיחה כלכלית דינמית. המדיניות צריכה להיות מגיבה לסביבה המקרו-כלכלית. מדינות בוחרות בגישות שונות לחלוקת סיכוני אבטלה כרונית, ולהפצת נטל זה בקרב אוכלוסיותיהן, זה הופך לבלתי אפשרי לתת סיבה אחת והומוגנית לאבטלה כרונית (Aaronson, Mazumder, & Schechter, 2010).
ניתן להבחין בין ארבעה גורמים עיקריים לאבטלה כרונית במובן רחב יותר, בצד הביקוש, הדבר כרוך בחוסר ביקוש לעבודה כתוצאה מהשפעות של מחזוריות עסקית, עלויות עבודה גבוהות, תחרותיות נמוכה, שינוי טכנולוגי או חקיקה של הגנת התעסוקה. גורמים הקשורים להיצע העבודה מתייחסים לחסמים אישיים, תמריצים לחיפוש ולמציאת תעסוקה, כולל מערכת תגמולי הרווחה ודרישות העסקה מינימליות, לבסוף, הביקוש וההיצע לעבודה יכולים להיות שווי ערך מבחינת המספרים המוחלטים, אך ישנה אי התאמה במבנה ההיצע והביקוש ביחס לכישורים, יכולות וניסיון נדרשים אצל העובדים, שיכולים להוביל לאבטלה כרונית (Kroft, Lange, Notowidigdo, & Katz, 2016).
לפי מחקר אחד שהשווה את האבטלה הכרונית בין כמה מדינות, מובטלים ארוכי טווח מוגדרים סטטיסטית כמי שהיו מובטלים במשך 12 חודשים רצופים. המונח רצוף מרמז שמי שעבד תקופה קצרה בין שתי תקופות אבטלה אינו נכלל בספירה. עם זאת, מקובל מאוד שכמה תקופות אבטלה עוקבות במרווחים קצרים או ארוכים יותר בין עבודה זמנית, נחשבות גם הן לאבטלה כרונית, כאשר אנשים מצליחים לצאת מהאבטלה, אך רק על בסיס זמני. שני גורמים עשויים להניע תופעה זו: שכיחותם של חוזים זמניים, יחד עם מעברים תכופים בין עבודות זמניות שרק "מאפסות" את משך תקופת האבטלה מבלי להוביל בהכרח למעבר למשרה יציבה (Aho, Konle-Seidl, Nørup, Rhein, & Rothe, 2019).
בשני העשורים האחרונים האבטלה הכרונית היא הארוכה ביותר בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. לצורך עניין זה האבטלה הכרונית מוגדרת כמי שהיו ללא עבודה יותר מ -26 שבועות, אנו רואים בעובדים אלה מובטלים לטווח ארוך. על אף שחלה עלייה באבטלה הכרונית בעשורים האחרונים, נראה שהעלייה החדה שהתרחשה במהלך שנת 2009 חורגת מהנורמות ההיסטוריות. יתר על כן, מגמה זו עשויה להיות בעלת השלכות חשובות על הכלכלה המצרפית ועל המדיניות המקרו-כלכלית בהמשך (Aaronson, Mazumder, & Schechter, 2010).
העלות האישית של אובדן עבודה יכולה להיות משמעותית. בטווח הקצר, אובדן הכנסה מתקזז רק בחלקו על ידי ביטוח האבטלה, מה שמקשה על כמה משקי בית לנהל את ההתחייבויות הכספיות שלהם במהלך תקופות אבטלה ממושכת. בטווח הארוך, הפסדי חסכונות ומשאבים יכולים להיות גדולים, במיוחד עבור העובדים שהשקיעו זמן ומשאבים ברכישת ידע ומיומנויות הספציפיים לתפקידם או לתעשייה שלהם. ההשלכות הבריאותיות יכולות להיות חמורות אף הן. מחקרים אף מצביעים על כך שאובדן מקומות עבודה עלול להוביל להשפעה שלילית על ילדי המובטלים ולעלייה ברמת הפשיעה (Milner, Page, & LaMontagne, 2013).
ככל הנראה שכל ההשפעות הללו מחריפות ככל שהתקופות האבטלה מתארכות. ההסתברות למצוא עבודה פוחתת ככל שאורך האבטלה גדל. למרות שיש ויכוח מה בדיוק גורם לקשר מעגלי זה, בהחלט מתקבל על הדעת שכאשר אנשים חסרי עבודה זמן רב יותר, סיכויי התעסוקה שלהם פוחתים בגלל כישורי עבודה שפוחתים, קשרי עבודה שאובדים או סטיגמה הקשורה לאורך הזמן של האבטלה. למשקי בית ממוצעים שאינם יכולים להוריד את רמת הצריכה שלהם, הם מדללים את חסכונותיהם בהדרגה, והשלכות הרווחה של אובדן מקום העבודה מחמירות ככל שמתארכת האבטלה, השלכות הרווחה חמורות במיוחד בתקופות של אבטלה גבוהה עבור אנשים עם מעט עושר (Milner, Page, & LaMontagne, 2013).
מחקר אחד מראה כי ניתן להסביר את כל העלייה המשמעותית של משך האבטלה הממוצעת בין אמצע שנות השמונים לאמצע שנות האלפיים על ידי שינויים דמוגרפיים בכוח העבודה, דהיינו הזדקנות האוכלוסייה והגברת כוח העבודה של נשים. אך רק מחצית העלייה במשך האבטלה הממוצעת בסוף שנת 2009 ביחס לזו של תחילת שנות השמונים עשויה להיות בגלל גורמים דמוגרפיים. זה מצביע על כך שגורמים אחרים השפיעו על אבטלה כרונית בשנים האחרונות. בפרט, מייחסים את העלייה החדה במשך האבטלה משנת 2009 בהיצע חלש במיוחד לעבודה, המתבטא בשיעור נמוך של מעבר מאבטלה לתעסוקה, וחלק קטן יותר מגידול זה להתרחבות של קצבאות האבטלה (Aaronson, Mazumder, & Schechter, 2010).
עוד מראה המחקר כי בכל חודש נתון, אנשים עם תקופות אבטלה ארוכות יותר נוטים פחות להיות מועסקים בחודש שלאחר מכן. הדבר מצביע על כך ששיעור האבטלה הממוצע המתמשך צפוי להישאר ארוך מהרגיל גם בהתאוששות והתרחבות כלכלית, כך ששיעור האבטלה עשוי להישאר מעל לרמות שנצפו בהתאוששות בעבר. עם זאת, לא נמצאו שום ראיות לכך שרמות גבוהות של אבטלה ארוכת טווח תשפיע במידה ניכרת על צמיחת הפיצויים על האבטלה בעתיד (Aaronson, Mazumder, & Schechter, 2010).
3.1.דרכים להתמודדות עם אבטלה כרונית
ישנן כמה דרכים להתמודד עם האבטלה הכרונית במדינה מסוימת. אחת הדרכים היא גמישות ביכולת ההעסקה של החברות במשק. לחברות ישנן הזדמנויות שונות להתאים את העבודה לדרישות השוק. לדוגמא, הם יכולים להתאים את מספר המועסקים, המכונה בדרך כלל "גמישות חיצונית" מכיוון שעובדים עוברים פנימה והחוצה מהחברה, ולהתאים את מספר שעות העבודה תוך התחשבות בהגבלות חקיקה, או לשנות את כמות ההעסקה בתוך החברה, המכונה "גמישות פנימית", או להתאים את השכר של העובדים. הבחירה בין אסטרטגיות אלה תלויה בתנאים הספציפיים בשווקים, באסטרטגיה התחרותית של החברה, במגזר הספציפי, במבנה הכישורים של כוח האדם ובתקנות הקיימות בשוק העבודה (Duell, Thurau, & Vetter, 2016).
גמישות חיצונית מובילה לזרימות גבוהות יותר ולוויסות של האבטלה, וסביר יותר שתגביר את האבטלה לטווח הקצר ותפחית את האבטלה לטווח ארוך. היא עשויה להפחית את האבטלה הכרונית מכיוון שהיבט הגיוס לטווח קצר ודינמי יותר יוצר זרימה גבוה יותר של עובדים, שתכלול גם את העובדים המובטלים לטווח ארוך. גמישות פנימית עשויה להוריד את שיעורי האבטלה, אך ההשפעה אינה ברורה מכיוון שהשפעות סותרות באות לידי ביטוי. במדינות המאופיינות במודלים של תעסוקה לכל החיים או לפחות תקופות עבודה ארוכות בחברה אחת, שיעורי האבטלה נוטים להיות נמוכים יותר. עם זאת, בסביבות אלה קשה יותר לאנשים מובטלים למצוא מקום עבודה יציב. במקום זאת, הם יעברו בתדירות גבוהה יותר בין אבטלה למשרות לא איכותיות לזמן קצר, או ייכנסו לשורות המובטלים לטווח הארוך. יתר על כן, לרוב תהיה להם רמת מיומנות ממוצעת נמוכה יחסית. מצב זה של שני פלחי שוק עבודה זה לצד זה הוא שוק עבודה מפולח או שוק עבודה כפול, כאשר עובדי פריפריה נמצאים בתוך שוק עבודה חיצוני, ועובדי הליבה היציבים יותר בתוך השוק הפנימי. כוח העבודה המרכזי הוא בעל שכר טוב ויציב, בעוד שכוח העבודה המשני הוא בעל חוזי עבודה לא סטנדרטיים ונהנה מתנאי העסקה פחות נוחים ופחות בטוחים (Duell, Thurau, & Vetter, 2016).
גמישות בשכר יכולה, באופן עקרוני, להשפיע על הבחירה בין גמישות חיצונית לגמישות פנימית, למשל ירידה בעלויות העבודה יכולה למנוע פיטורים או לאפשר גיוס עובדים חדשים. הגמישות החיצונית עשויה להיות מוגברת בעת קידום ופיתוח מגזרים שמאופיינים בשכר נמוך. בנוסף לכך, חברות יכולות גם לספוג ירידה בפריון העבודה תוך שמירה על העסקת העובדים, לפחות בטווח הקצר, זוהי אלטרנטיבה הנקראת "אגירת עבודה". אסטרטגיה זו עוזרת להגביל את שיעור האבטלה, וגם את האבטלה לטווח הארוך. בדרך כלל ננקטת אסטרטגיה זו על ידי חברות אם הן בטוחות שהכלכלה תתאושש במהירות, וכי לא יהיה צורך לבצע ארגון מחדש. אגירת העבודה ממלאת תפקיד חשוב בהגבלת שיעור האבטלה בתקופות של מיתון כללי. בתקופות של משבר, חברות חזקות מבקשות לשמור על ההון האנושי שלהן, ולהימנע מעלויות העסקה מחדש וארגון מחדש של החברה במהלך ההתאוששות (Barbieri, 2011).
שיטה נוספת להתמודד עם אבטלה כרונית היא באמצעות מדיניות אקטיבית. מדיניות אקטיבית מטרתה לקבוע את התמריצים הנכונים לאנשים מחוץ למעגל התעסוקה לחפש עבודה באופן פעיל, ובסופו של דבר לקבל הצעות עבודה מתאימות ולתמוך בהם במציאת עבודה על ידי התמודדות עם חסמי תעסוקה. על מדיניות זו למצוא את האיזון הנכון בין תמריצים, חובות והשקעות בכושר העסקה, כלומר למצוא את האיזון הנכון בין תגמול לענישה. הנדיבות של מערכות ההטבות והקשר שלהן לדרישות מהעובדים והמעסיקים משתנה מאוד בין מדינות, וכך גם קפדנות ההתניות, דרישות חיפוש עבודה פעיל, והגדרת תעסוקה מתאימה. העלייה בשיעורי האבטלה הכרונית בעקבות מיתון גדול במשק, דורשת מהממשלה לנקוט באסטרטגיה אקטיבית על מנת להתמודד עמה, לאסטרטגיה זו יש פוטנציאל טוב להפחית את האבטלה הכרונית במצב זה. מדיניות אקטיבית יכולה למלא תפקיד משמעותי בתמיכה בצמיחה בתעסוקה, ובכך למנוע ולהפחית את האבטלה הכרונית ולהקל על תפקוד שוק העבודה. מטרות המדיניות האקטיבית הן לשפר את ההתאמה בין היצע העבודה לביקוש העבודה בסביבה כלכלית מסוימת, להגדיל את יכולת ההעסקה של דורשי העבודה, ולהעצים את פעילויות חיפוש העבודה. עבור הקבוצות המקופחות ביותר, היעדים עשויים לכלול גם היבטים של אינטגרציה חברתית (Bartelheimer, Verd, Lehweß-Litzmann, López-Andreu, & Schmidt, 2012).
קבוצות היעד של המדיניות האקטיבית צריכות להיות הטרוגניות מאוד, גם בתוך מדינה מסוימת. מניעי האבטלה לטווח הארוך משתנים מאוד בין המדינות, והם מגוונים מאוד גם בתוך אותה המדינה. כל יישום או החלטה של מדיניות אקטיבית של הממשלה צריכה להתחשב בהטרוגניות זו, מכיוון שהיא חשובה מאוד להתמודדות ראויה עם האבטלה הכרונית. מדיניות אקטיבית בדרגות שונות יכולה להיות ממוקדת לקבוצות שונות, או מדיניות ארוכת טווח שנועדה להתמודד עם מגוון המובטלים הכרוניים. האוכלוסיות הנפוצות ביותר שנדרשות לסיוע הן עובדים מבוגרים, וצעירים בעלי כישורים נמוכים, אוכלוסיות אשר נמצאות בסיכון הרב ביותר לאבטלה כרונית (Bartelheimer, Verd, Lehweß-Litzmann, López-Andreu, & Schmidt, 2012).
4.1.תוכנית וויסקונסין – מהל"ב
מתחילת שנות ה 2000 נוזמו תכניות רווחה לעידוד עבודה בכל רחבי העולם המערבי. תכניות אלה נועדו להפוך מערכות ביטוחי רווחה פסיביות הנשענות בעיקר על הטבות, למערכות אקטיביות ששמות דגש הרבה יותר על מעורבות מובטלים בשוק העבודה. במהלך עשרים השנים האחרונות יישמה ישראל כמה תכניות כאלה. עוד לפני תכניות אלה הונהג בישראל מס הכנסה שלילי והיא הורחבה עם השנים. התוכנית מעניקה לעובדים בעלי שכר נמוך מענק עבודה. על פי המוסד לביטוח לאומי, התוכנית הפחיתה את העוני בקרב עובדים צעירים עם ילדים ועובדים אחרים בעלי שכר נמוך. בנוסף לכך, משרד הכלכלה מעניק גם סבסוד שכר למפעלים המעסיקים עובדים בפריפריה המתמקדים בקבוצות מיוחדות של עובדים (מרון, 2012).
תכניות תעסוקה אלה של ממשלת ישראל ממוקדות במיוחד לקבוצות עם שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה כמו נשים ערביות, גברים חרדים ומשתמשים בשירותי הרווחה, והצעדים בהם נעשה שימוש כוללים: יצירת מוקדי תעסוקה, הרחבת תכניות הכשרה מקצועית באמצעות מערכת שוברים, הרחבת תוכניות לעידוד יזמות עסקית, ופיתוח פארקי תעשיה (פולצ'ק, 2010).
בין השנים 2005 ל -2010 יישמה ישראל תכנית פיילוט לרווחה בעבודה, תוכנית מהל"ב (מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה), המוצאת לפועל בעזרת קבלנים פרטיים. המטרה העיקרית הייתה להפחית את הוצאות הרווחה על ידי צמצום מספר האנשים המקבלים הבטחת הכנסה, תוך שילובם של אנשים אלה בשוק העבודה. עם זאת, בשנת 2010 הכנסת ביטלה את התוכנית בתגובה להתנגדות ציבורית עזה. תכנית זאת נחקרה והוערכה בהרחבה על ידי ממשלת ישראל, מכון ברוקדייל ומחקרים של אוניברסיטאות שונות, חוקרים אקדמיים, וארגונים בינלאומיים. הערכות אלו זיהו את הפגם העיקרי של התכנית בהיותו הדגש על שילוב מהיר בתעסוקה, "עבודה ראשונה", ללא התמקדות מספקת באיכות העבודה (מרון, 2014).
הרקע לגיבושה של התכנית החל עוד משנות ה 80, כאשר מדינת ישראל החלה לשלם תשלומי הבטחת הכנסה לאנשים בעלי הכנסה נמוכה ולאנשים לא עובדים. תשלומי הבטחת הכנסה אלה גרמו לעלייה בתשלומי הרווחה של מדינת ישראל, שנהפכו לחלק משמעותי מתקציב המדינה, ולעול על משלם המיסים. על מנת לצמצם את הוצאות המדינה על הוצאות הרווחה, ננקטו מספר צעדים, וביניהם החמרת הקריטריונים לזכאות להבטחת הכנסה, כך שתישלל הקצבה למי שמסרבים לעבוד בעבודות שמוצעות להם על ידי לשכת האבטלה. צעד נוסף הוא יישומה של תכנית מהל"ב שמטרתה להכשיר את המובטלים הכרוניים בשוק העבודה, כך שיהיה להם יותר קל למצוא תעסוקה (כץ, גרוס, אפשטין, 2012).
תכנית מהלב התבססה על תכנית אמריקאית ממדינת וויסקונסין, ומכאן שמה, שמה היה מרווחה לעבודה-Welfare to Work. הייתה זו תכנית של הממשל הפדרלי האמריקאי, אשר יושמה בשנת 1992, מטרתה של התכנית הייתה לצמצם את מספר מקבלי קצבאות הרווחה, ולצמצם את מספר האנשים המובטלים והעניים שחיים על קצבה זו. התכנית הייתה מיועדת בעיקר למשפחות חד הוריות, על מנת להפחית את תלותן בקצבאות הרווחה של הבטחת ההכנסה. התכנית נועדה להשיג את המטרה הזו על ידי מתן תמריץ למשפחות שימצאו עבודה ויצאו מהאבטלה הכרונית (בניש, 2009).
המשכה של תכנית מהלב הייתה תכנית אורות לתעסוקה, אשר יחד הן כונו תכנית וויסקונסין. אורות לתעסוקה הופעה בין שנת 2007 לשנת 2010. בתכנית אורות לתעסוקה בוצעו כמה שינויים ביחס לתכנית מהלב, שנועדו להקל על המובטלים שנקלטים במרכזי התעסוקה, אשר טענו לקשיים בהיקלטות של מרכזי התעסוקה בתכנית הקודמת. התכנית המשיכה לפעול עד אשר פקע החוק הזמני שמיישם את התכנית (זהר, פרנקל, 2011).
בנוסף לשתי תכניות אלה, קיימת גם תכנית תעסוקה לרווחה. מטרתה של התכנית היא לקדם את שילוב בתעסוקה של מובטלים כרוניים, או תת מועסקים המוכרים לשירותי הרווחה. המטרה העיקרית של התכנית היא לעזור למשפחות שנמצאות במעכל העוני לצאת ממעגל זה, ולהביא להפחתת תלותם בשירותי הרווחה של המדינה, על ידי מתן כלים להתנהלות כלכלית יותר נכונה, ולמציאת תעסוקה יותר טובה. היא הופעלה כפיילוט על ידי עמותת "בעצמי" בכמה יישובים ברחבי הארץ, בשנים 2012-2011 (גל, קרומר-נבו, מדהלה-בריק, ינאי, 2019).
5.1.מידת הצלחתן של תכניות אלה
תכנית מהל"ב עוררה התנגדות רבה בארץ, החל מהמשתתפים בתכנית שביקשו להשתלב בשוק התעסוקה, ועד גורמים פוליטיים שונים. הביקורת העיקרית שהייתה נגד התכנית הייתה כי היא לא באמת גורמת לעלייה בתעסוקה, ועוזרת למובטלים הכרוניים לצאת מהאבטלה ארוכת הטווח שלהם. התכנית הייתה מופעלת על ידי קבלני משנה, ששכרם היה מותנה בצורה ישירה בהפחתת תשלומי הרווחה של המדינה לאוכלוסיות הנזקקות, וזאת בכל דרך שהיא. לחברות הפרטיות היה אינטרס להפחית את תשלומי הבטחת ההכנסה של אוכלוסיות אלה, גם אם האזרח הפסיק לדרוש את התשלומים אך עדיין היה מובטל. בין היתר נטען שתכנית שכזו היא אנטי סוציאלית, והיא חלק ממדיניות ניאו ליברלית שלא תומכת ברווחתם של האוכלוסיות החלשות בחברה. יתר על כן, שיטת התגמול של המפעילים של התכנית, שהייתה מותנית באופן ישיר בכמות ההפחתה של תשלומי הרווח של המדינה לאוכלוסיות המוחלשות, היא סימן מובהק למדיניות ניאו ליברלית המונהגת בישראל (זהר, פרנקל, 2011).
בעקבות הביקורת הציבורית הרבה על תכנית מהל"ב, ועל העובדה שהתנתה את תשלומי הרווחה בחובה לחיפוש עבודה פעיל של המובטלים, הופסקה התכנית בשנת 2007, והיא הוחלפה בתכנית "אורות לתעסוקה", שהיוותה בעצם רפורמה לתכנית מהל"ב. לפי התכנית החדשה הופסקה ההתניה של חיפוש עבודה פעיל של המובטלים, וזאת לבני 45 ומעלה, בהנחה שמובטלים מעל הגיל הזה מתקשים יותר במציאת עבודה ממובטלים צעירים. בנוסף לכך, בוטלה ההתניה של השכר של החברות המפעילות בכמות תשלומי הרווחה של המדינה שהן מצליחות להפחית (זהר, פרנקל, 2011).
כאשר בוחנים את הצלחתה של תכנית מהל"ב מבחינה כמותית, נראה שעל פניו הייתה לה הצלחה מסוימת בהפחתת שיעורי האבטלה, אך הצלחה זו הייתה מוגבלת ומסויגת. מחקר שבוצע על ידי מכון ברוקדייל והביטוח הלאומי על מנת לאמוד את השפעת התכנית, נמצא שרובם הגדול של המשתמשים בתכנית באים מאוכלוסיות חלשות בחברה, כמו למשל שרוב הפונים לתכנית הן נשים, אמהות חד הוריות, פונים מהאוכלוסייה הערבית ועולים חדשים, וגם כן רובם של הפונים הם בני 45 מעלה. התכנית אמנם הצליחה להוריד את שיעורי האבטלה במידה מסוימת, אך ירידה זאת הייתה גדולה ומשמעותית יותר בקרב האוכלוסייה הצעירה, ואילו האוכלוסייה שמעל גיל 45 הצליחה פחות למצוא תעסוקה. בנוסף לכך, נמצאה שונות ברמת הצלחתה של התכנית בערים שונות, דבר המעיד על כך שהתכנית יכולה להצליח ברמה שונה כאשר מיישמים אותה על אוכלוסיות שונות. תוצאות דומות נצפו גם בתכנית אורות לתעסוקה, במחקר שבוצע גם הוא על ידי מכון ברוקדייל, התכנית אמנם הפחיתה את שיעורי האבטלה, אך ההפחתה באה לידי ביטוי באוכלוסיות צעירות יותר וחזקות יותר, אוכלוסיות מוחלשות יותר, כגון ערבים וחרדים, הצליחו פחות לצמצם את היקף האבטלה (אחדות, שמלצר, היילברון, גאליה, אליאב, ברקלי, 2008).
לפי הנתונים של הביטוח הלאומי ומכון ברוקדייל, בתחילתה של התכנית מהל"ב, במהלך 15 החודשים הראשונים, גדל שיעור המועסקים בקרב האנשים שפנו לתכנית. כמו-כן, חלק מאלה שכבר עבדו בעבודה חלקית בלבד בתחילת התכנית, הרחיבו את היקף שעות העבודה שלהם בין אוגוסט 2005, כאשר החלה התכנית והחלה השתתפותם, לנובמבר 2006 .השפעת התכנית על שינוי חיובי במצב התעסוקה בקרב אלה שהתתפו בתכנית, נאמדת ב 14.2 נקודות האחוז. השפעה חיובית נמצאה בכל המרכזים של התכנית באזורים הגאוגרפים השונים בארץ (אחדות, שמלצר, היילברון, גאליה, אליאב, ברקלי, 2008).
בחלקה האמצעי של התכנית מהל"ב, החל מחודש נובמבר 2006 ,15 חודשים לאחר תחילת התכנית, שיעור המשפחות שדיווחו שהיו זכאיות לגמלה באוכלוסיית הניסוי היה נמוך יותר ב-27 נקודות אחוז מהשיעור המקביל באוכלוסיית הביקורת, כלומר שיעור האבטלה ירד בשיעור זה. השינוי החיובי במצב התעסוקה יכול להסביר %43 משיעור הירידה במספר המשפחות שלא היו זכאיות לגמלה באוכלוסיית הניסוי, בדומה לאוכלוסיית הביקורת (אחדות, שמלצר, היילברון, גאליה, אליאב, ברקלי, 2008).
בחלק השני של התכנית, מנובמבר 2006 עד אוגוסט 2007 כאשר הופסקה תכנית מהל"ב, 7%-11 מכלל המשתתפים העידו שהתכנית תרמה ליכולתם להשתלב בעבודה בכל אחד מ-5 הממדים של תרומה להשתלבות בתעסוקה, למשל, הגברת המוטיבציה לעבוד, הגברת היעילות בחיפוש עבודה, ושהתכנית נתנה להם את הכלים הנכונים וההכשרה הנכונה למצוא עבודה ראויה. 20% מהמשתתפים בתקופה השנייה, לעומת %25 בתקופה הראשונה, דיווחו כי התכנית עזרה להם לפחות מבחינה אחת של היבטי התעסוקה, אם זה מציאת עבודה טובה יותר, או הגדלת כמות השעות החודשיות שלהם בעבודה (אחדות, שמלצר, היילברון, גאליה, אליאב, ברקלי, 2008).
לגבי התכנית אורות לתעסוקה בכל פלחי הגילאים של הפונים לתכנית נמצאה השפעה חיובית על מצב התעסוקה. לתכנית הייתה השפעה משמעותית במיוחד על ערבים יחידים. השפעת התכנית על השינוי בשיעור המועסקים ועל מצב התעסוקה נאמדת ב-28 נקודות אחוז. במקביל נמצאה השפעה משמעותית על השכר של המופנים, שנאמדת ב-415 שח בשכר של אלה שהצליחו לשפר את רמת השכר שלהם. השפעת התכנית על שינוי במצב התעסוקה של ערבים נשואים בקרב הגברים קטנה מעט לעומת הנשים 8.7 ו- 2.8 נקודות אחוז בהתאמה. לתכנית היתה השפעה גדולה על השינוי במצב התעסוקה בקבוצת הגיל 34-25, ההשפעה נאמדת ב-1.15 נקודות אחוז. השפעת התכנית ניכרת גם בקרב מופנים בקבוצת הגיל 44-35, 9.9 נקודות אחוז. ההשפעה על ממוצע השכר מעבודה בקבוצות גיל אלו נאמדת בכ-400 ₪ ובכ-300 ₪ בהתאמה (נאון, חביב, בן שהם, קינג, פישמן, 2010).
6.1.תכנית מהל"ב בהשפעת אידיאולוגיה ניאו ליברלית
תכנית מהל"ב החלה להיות ממוסדת ומיובאת עוד בסוף שנות התשעים, ויסודותיה מתבססים על תכנית דומה ממדינת ויסקונסין שבארה"ב. עוד מהתחלת מיסודה של תכנית זו, התפיסה הפוליטית הישראלית ראתה במודל ויסקונסין כמודל היחיד שאותו אפשר לחקות, וזאת במידה רבה משום שהאידיאולוגיה הפוליטית הישראלית דומה מאוד לזו האמריקאית, שתומכת בגישה הניאו ליברלית. ברחבי העולם היו גישות שונות ומגוונות שנועדו לשפר את מצבם של המובטלים, והמובטלים הכרוניים, ולהפחית את תשלומי הרווחה של המדינה, ובכל זאת המודל של ויסקונסין היה היחיד שעמד על הפרק. מעבר לכך, היה גם טרנד עולמי במדינות הניאו ליברליות, של להפוך את שירות התעסוקה לפעיל, ולתמוך במדיניות אקטיבציה, שנועדה להפוך את האזרחים המובטלים לפעילים, ולהתנות את תשלומי הרווחה שלהם בחיפוש עבודה אקטיבי של אזרחים אלה (זהר, פרנקל, 2011).
ישנם כמה הסברים לכך שהשלטונות בישראל בחרו ליישם את מודל ויסקונסין, אחד ההסברים הוא מוסדות ניאו ליברלים. על פי הסבר זה, כאשר ישנו מצב של אי וודאות ולא ברורה מהי הדרך הכי יעילה לפעולה, המוסדות בישראל בוחרים לפעול על פי מוסדות דומים במדינות ניאו ליברליות דומות, ולא לפעול בגישה הרציונלית ששוקלת את כל החלופות האפשריות, ולבחור את השיטה הכי טובה מביניהן. בנוסף לכך, הבחירה בגישה ניאו ליברלית יכולה לנבוע מאידיאולוגיה דומה בין המוסדות למוסדות במדינה האחרת, במקרים כאלה, מוסד ברמה גבוה כגון ממשלת ישראל משפיע על כל המוסדות הכפופים אליו, והם פועלים בהתאם לאידיאולוגיה שלו (מרון, 2012).
הסבר נוסף לבחירה בתכנית וויסקונסין הוא השפעות גיאופוליטיות. לארה"ב ישנה השפעה מובנית על ישראל ומוסדותיה, וכאשר ישנה אידיאולוגיה פוליטית שלטת בארצות הברית, ישנו לחץ פוליטי ליישם מדיניות דומה בישראל. ארגונים בינלאומיים כדוגמת קרן המטבע, יכולים לנקוט במדיניות שיש לה מטרות מסוימות, ומדינות שיש להן אידיאולוגיה דומה לארצות הברית מתיישרות עם המדיניות על מנת להגיע למטרות אלה (הלמן, 2014).
כאמור, במדינות הניאו ליברליות הייתה מגמה של אקטיבציה בכל הנוגע להטבות ותשלומי הרווחה שאותם משלמת המדינה, אולם אקטיבציה זאת לא בהכרח מתאימה לאופי של המשק הישראלי, ולכן יכול להיות כשל מבני בניסיון להתאים מדיניות אקטיבציה במדינה כמו ישראל, אשר יש לה מאפיינים של שוק קטן בניגוד לשוק התעסוקה בארה"ב למשל. בנוסף לכך, מדינת ישראל מאופיינת בשוני גיאוגרפי, גם מבחינה תעסוקתית, ישנן ערי פריפריה, ששם יותר קשה למצוא תעסוקה, בהשוואה לאזור המרכז למשל, והאוכלוסיות החלשות בפריפריה הן יותר גבוהות, ולכן תכנית שרירותית וכוללת כמו ויסקונסין יכולה להצליח במידה שונה באזורים שונים בארץ (זהר, פרנקל, 2011).
7.1.השוואה למדינות "רווחה"- בריטניה ושוודיה
1.7.1.בריטניה
בבריטניה הושקה תכנית תעסוקה שמטרתה להפחית את שיעורי האבטלה, ולהתמודד עם האבטלה הכרונית, התכנית נקראה "תכנית העבודה". תכנית העבודה היא תכנית רווחה חדשה לעבודה בתשלום עבור תוצאות, שהושקה ברחבי בריטניה ביוני 2011. לצד הרפורמות בתשלומי הרווחה, תכנית זו היא מרכזית בתוכנית רחבה יותר של הממשלה לרפורמת רווחה. תכנית העבודה מועברת על ידי מגוון ארגוני מגזר פרטי, ציבורי והתנדבותי, התומכים באנשים הנמצאים בסיכון להיות מובטלים לטווח ארוך למצוא עבודה. היא מחליפה תכניות קודמות, ומייצגת השקעה ארוכת טווח של הממשלה הבריטית ושותפיה בניסיון לעזור לאנשים רבים יותר לעבודה מתמשכת (Newton, et al. 2012).
התכנית בנויה כך שתשלב תמריצים חזקים לטווח הארוך עם חופש לחדשנות של נותני שירות התעסוקה. היא התכנית המובילה באסטרטגיה הכללית של הממשלה הבריטית ליצור אקטיבציה בשירותי הרווחה, כלומר להתנות את תשלומי הרווחה במאמץ אקטיבי של מקבלי הקצבאות והמובטלים. במסגרת תכנית העבודה, המשימה של הכנסת מובטלים ארוכי טווח לעבודה הועברה למיקור חוץ למגוון ארגונים במגזר הציבורי, במגזר הפרטי ובמגזר השלישי. למרות היותה תכנית הדגל של הרווחה לעבודה של ממשלת הקואליציה בראשות השמרנים, ואז הממשלה השמרנית המכהנת ממאי 2015, הודיעה הממשלה בנובמבר 2015, כי היא מחליפה את תכנית העבודה בתכנית עבודה חדשה, תכנית הבראה למובטלים ארוכי טווח ולבעלי מצבים בריאותיים מיוחדים. הממשלה הודיעה גם כי לא תחדש את פעילות תכנית העבודה שגרמה להשבתות עבודה בקהילה (Rees, Whitworth, & Carter, 2014).
גמישות ודינמיות הם מרכזיים לאופן שבו עובד שוק העבודה בבריטניה, רמות נמוכות יחסית של רגולציה ומיסוי בשוק העבודה גורמות לכך שלחברות יש תמריצים ליצור מקומות עבודה חדשים לצד הזדמנויות עסקיות חדשות ויכולות להציע סידורי עבודה גמישים. שיעורי התעסוקה הם מעל הממוצע, במונחי OECD ובאיחוד האירופי, יחד עם אבטלה נמוכה מהממוצע. ובכל זאת ישנם אתגרים בשוק התעסוקה הבריטי. ישנם מיליוני אנשים בגיל העבודה המקבלים תשלומי רווחה בגין אי עבודה, וחלקם בגין אובדן כושר עבודה. אבטלה בקרב צעירים קיימת גם היא, ושיעור האנשים החיים במשקי בית ללא עבודה הוא מהגבוהים ביותר באיחוד האירופי. למרות ההתקדמות בשני העשורים האחרונים שהתאפשרה על ידי הגברת התמיכה והתניות, נותרה בעיה של משמעותית של מובטלים כרוניים (Cunat, & Melitz, 2012).
התכנית עוררה התנגדות רבה בבריטניה, התנגדות שהייתה חלק מהתנגדות רחבה יותר של התנגדות לאקטיבציה של תשלומי הרווחה במדינה המכונים וורקפאר Workfare. בבריטניה, "וורקפאר" מתייחסת למדיניות ממשלתית לפיה אנשים חייבים לבצע עבודה כלשהי בתמורה לתשלומי הרווחה שלהם או להסתכן באובד של תשלומים אלה. מדיניות רווחה זו היא שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית. התומכים במדיניות זו טוענים שמדיניות כזו מסייעת לאנשים לעבור מהרווחה לתעסוקה, ואילו המבקרים טוענים כי היא מקבילה לעבדות ולא מועילה כנגד הפחתת האבטלה. למרות שוורקפאר בפועל החל בבריטניה בתחילת שנות התשעים עם "תכנית הפעולה הקהילתית" של הממשלה בשנת 1993, שהוחלפה בשנת 1996 ב"עבודת הפרויקט" הידועה יותר. "מדיניות פעילה בשוק העבודה" עוד מוקדם יותר בשנת 1986 על ידי ממשלת תאצ'ר שהעריכה מחדש את הסטטוס של המובטלים ואת התשלומים שקיבלו (Dostal, 2008).
ביקורות מסוימות על תכנית העבודה משקפות התנגדות פוליטית באופן מפורש יותר מאשר התנגדות לתכניות וורקפאר בלבד. ישנם הטוענים כי תכנית העבודה היא למעשה "מתנה לעסקים" לפיה משלמי המסים מסבסדים כוח עבודה זול למגזר הפרטי. בנוסף לכך, תכנית העבודה ניצלה אנשים מובטלים המחפשים עבודה באופן נואש, וכי היא סיפקה תמריץ שלילי למעסיקים ליצור משרות חדשות. ישנם טיעונים דומים לפיהם תכנית העבודה מחליפה מקומות עבודה ופוגעת בשכר (Wiggan, 2012).
בנוסף לכך, הייתה ביקורת על התכנית על כך שהיא לא יעילה. רק חלק מהאנשים נרשמו לתכנית העבודה החזיקו מעמד במשך חצי שנה ומעלה, ושאחוזי הצלחה הם נמוכים מהמצופה. בהתחשב בכך שחלק נכבד מהמובטלים לטווח הארוך היו צפויים למצוא עבודה אם יכנסו לתכנית, תכנית העבודה יכולה להיחשב פחות מוצלחת מאשר לעשות כלום עם המובטלים. עם זאת, גורמים בממשלת בריטניה טענו כי מכיוון שתוכנית העבודה תומכת באנשים במשך שנתיים ויותר, מוקדם עדיין לשפוט את ביצועי תכנית העבודה על פי נתונים מוקדמים אלה, ויש לשקלל את התוצאות בטווח הארוך יותר (Newton, et al. 2012).
בנוסף לכך, תכנית העבודה עזרה רק לחלק קטן ממקבלי הקצבאות למצוא תעסוקה בטוחה במהלך החודשים הראשונים להפעלתה, והיא לא הצליחה לעמוד ביעדים שהציבה לשכת התעסוקה הבריטית. בנוסף לכך, פורסם דו"ח ביקורתי על תכנית העבודה אשר תיאר את ביצועיהם של קבלני התכנית כמשתנים באיכותם. הדו"ח קבע גם כי שירותי מומחים העוסקים בבעיות כמו תלות בסמים וחסרי בית, היו בשימוש נמוך וכי קבלני משנה מומחים קיבלו תגמול לא ראוי (Newton, et al. 2012).
עוד ביקורת כלפי התכנית בבריטניה הייתה כי התשלום לחברות היה לפי מבחן התוצאה, כלומר כמות האנשים שהחברות האלה מצליחות למצוא להם עבודה, ולכן נוצר מצב שבו החברות התמקדו במקרים הקלים ביותר בקרב המובטלים, והמובטלים ארוכי טווח זכו ליחס פחות טוב והתקשו יותר למצוא עבודה. מחקרים שנערכו לבדיקת יעילות התכנית מצאו כי לחברות הפרטיות יש מרחב גדול שבו הן יכולות לתמרן את השירות שהן נותנות, ובכך ליצור עיוות בשירות. לטענתם, מכיוון שספקים לא קיבלו שכר עד שאדם מובטל היה עובד במשך שנתיים, היה זה הגיוני מבחינה כלכלית להתרכז במקרים הקלים ביותר. המחקר מצא גם כי ספקיות השירות הגדולות ביותר ביצעו העברת התיקים הקשים יותר לקבלני משנה (Vanhove, Herian, Perez, Harms, & Lester, 2016).
2.7.1. "תכנית העבודה" תחת מדיניות הרווחה הבריטית
בריטניה נחשבת למדינת רווחה ביחס למדינות ניאו ליברליות אחרות כגון ארה"ב. מדינת הרווחה מוגדרת כשומרת על השוק החופשי כעל המנגנון העיקרי לחלוקת המשאבים במדינה, ומצד שני שואפת לספק לכל תושביה הגנה ממחסור ומעוני, ולצמצם עד כמה שניתן את חוסר השוויון בין השכבות החלשות לשכבות החזקות. ההבדלים בין מדינות שונות, כגון ארה"ב ובריטניה, משתרעות בין הקוטב הליברלי, המדגיש את החופש האזרחי, ונוטה לצמצם את מעורבות המדינה בשוק החופשי ככל שניתן, לבין הקוטב הסוציאל-דמוקרטי, המדגיש את חשיבות השוויון בין האזרחים, ומאמין במעורבות גבוהה של הממשלה בניהול השוק ובחלוקת המשאבים במדינה (Dukelow, & Kennett, 2018).
במהלך כהונתו הראשונה של טוני בלייר כראש ממשלה הוא העלה מיסים, חוקק שכר מינימום לאומי וכמה זכויות תעסוקה חדשות, הציג רפורמות חוקתיות משמעותיות, קידם זכויות חדשות לאנשים להט"בים בחוק השותפות האזרחית, וחתם על חוזים המקרבים את בריטניה לאיחוד האירופי. הוא ביצע רפורמות מהותיות בתחום החינוך והבריאות, ביצע רגולציה לשכר הלימוד לסטודנטים, וביצע שינויי חקיקה בקטגוריות מסוימות של תשלומי רווחה. תחת ממשלת בלייר, כמות החקיקה החדשה גדלה, דבר אשר עורר ביקורת. בלייר הגדיל את סמכויות המשטרה בכך שהוסיף למספר העבירות שניתן לעצור, כולל רישום דנא. כל אלה הוו רפורמה שהפכה את בריטניה למדינת רווחה (Driver, 2018).
את התכניות ציבוריות לרווחה לעבודה, או אקטיבציה למובטלים בבריטניה ניתן לייחס לתוכניות הניו דיל משנת 1998 שאותה יזמה ממשלת טוני בלייר, שמטרתן המוצהרת הייתה להפחית את האבטלה באמצעות מתן הכשרה, תעסוקה מסובסדת ועבודה התנדבותית לקבוצות משנה מסוימות של מובטלים. תכניות אלה הכניסו גם את הסמכות להטיל סנקציות על משיכת קצבאות עבור מי שסירב להזדמנויות עבודה "אמיתיות". בתחילת הדרך, תכניות אלה נועדו להתמודד עם הגידול העצום באבטלה שהתרחש בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים בבריטניה, לצד הגידול במשקי בית חסרי העבודה שהתרחש בשני העשורים הקודמים. תכניות אלה סיפקו אמצעים להפעלת שוק העבודה עבור תתי קבוצות שונות באוכלוסייה שהייתה להם נטייה גבוהה להיעדר מהעבודה (Slater, 2014).
במילים אחרות תכנית העבודה של בריטניה היא חלק אינטגרלי מהמדיניות הבריטית שנהוגה בעשורים האחרונים, מדיניות של רווחה והתערבת של המדינה בדאגה לשכבות החלשות וחלוקת משאבי המדינה, ולכן יישומה הוא לא דבר חדש או שינוי מדיניות. אחד המאפיינים החשובים בתכניות הרווחה לעבודה בבריטניה היה השירותים המותאמים אישית לצרכים של קבוצות שונות באוכלוסייה, אם זה מבחינת גיל או מצב אישי. יתר על כן, דרישות חיפוש העבודה והסנקציות תוכננו במיוחד עבור הקבוצה המיועדת. לדוגמה, צעירים מובטלים התמודדו עם דרישות הרבה יותר מחמירות מהמדינה, ואילו הורים ונכים קיבלו תמיכה תעסוקתית רבה יותר בהתאמה אישית, ועם דרישות רכות יותר. מדינות אחרות יכולות לראות בכך מרכיב חשוב להצלחת מדיניות זו, אם כי יש חשיבות עליונה להשיג את ההכשרה הייעודית ליישם מדיניות שכזו. כמו כן, חשוב ששירותים מיוחדים יעמדו לרשות הקבוצות המיוחדות מכיוון שעובד שעוזב את עבודתו אינו צפוי להיות בקיא בפתרונות העומדים בפניו, ואין לו את ההכשרה הדרושה לחזרה לסביבת העבודה, וזה יכול להשתנות מאזרח לאזרח (Zaidi, 2009).
3.7.1.שוודיה
תכניות רווחה לעבודה מיושמות זה זמן רב במדינות סקנדינביה, והמודל הנורדי שנקרא מדיניות שוק העבודה הפעילה, שימש כמודל לחיקוי לאיחוד האירופי באמצע שנות התשעים, ושימש כבסיס למדיניות בריטניה ומדינות אחרות באיחוד האירופי. המדינות הנורדיות שמות דגש מיוחד על הרעיונות של למידה ממושכת של העובד, הכשרה, תעסוקה מלאה, והמודל זכה לשבחים בשנות התשעים. לשוודיה ישנה תכנית לטיפול באבטלה במדינה, שמושמת כבר עשרות שנים, דמי האבטלה בשבדיה הם תשלומים שמשלמת המדינה או גופים מורשים אחרים למובטלים. ניתן לחלק אותם לתכנית וולונטרית עם פיצויים הקשורים להכנסה עד לרמה מסוימת, או לתכנית מקיפה המספקת תמיכה בסיסית נמוכה יותר (Lindquist, 2007).
באופן מסורתי אופיינה מדינת הרווחה השבדית ברמה גבוהה של הגנה סוציאלית על בסיס כיסוי וסולידריות אוניברסלית, מגזר ציבורי גדול, שיעור אבטלה נמוך, ויסות שוק התעסוקה המבוסס בעיקר על הסכמים קיבוציים ושיעורי צמיחה גבוהים יחסית. בראשית שנות התשעים כלכלת שבדיה נקלעה למיתון העמוק והארוך ביותר מאז שנות השלושים, מה שהביא לשיעור אבטלה של כמעט 9%, חסר תקדים בשבדיה ולעלייה משמעותית בגירעון התקציבי הכולל של המגזר הציבורי. הממשלה הסוציאל-דמוקרטית הנוכחית עדיין נלחמת בכדי להתגבר על בעיות אלה. הצעדים שננקטו לחידוש הכלכלה כוללים קיצוצים קשים בהוצאות הציבור שהשפיעו משמעותית על המדיניות החברתית של שבדיה (Bengtsson, 2012).
מספר צעדים, כולל תכניות להפחתת האבטלה, יושמו על ידי הממשלה בתגובה למשבר הכלכלי. מדיניות שוק העבודה השבדית מבוססת על עקרון ההפעלה, "אקטיבציה". בהשוואה לרוב מדינות אירופה, שבדיה מוציאה סכום נכבד לתוכניות אקטיבציה בשוק העבודה. מושם דגש על סיוע למובטלים למצוא משרות פנויות מתאימות. משימה זו מתבצעת על ידי משרדי שירות התעסוקה הציבורי (PES) שעליהם לוודא כי המשרות הפנויות מתמלאות במהירות ובצורה נכונה, ושמחפשי עבודה ימצאו עבודה במהירות. על מובטלים להירשם לשירות התעסוקה הציבורי כדי להיות זכאים לדמי אבטלה (Borevi, 2014).
"קרנות עזרה", היו הצורה הראשונה של ביטוח אבטלה בשבדיה, שנוצרו בתחילת המאה ה -20, והן קשורות קשר הדוק לאיגודים מקצועיים. מאז הקמתן של סוכנויות תעסוקה מקומיות בשנות השלושים, ובתוך האקלים של המדיניות הקיינסיאנית, המדינה החלה לממן דמי אבטלה. מאז שנות הארבעים, מטרת ביטוח האבטלה הייתה לספק תמיכה כלכלית במהלך "תקופת מעבר" כאשר אדם איבד את עבודתו, או שסיים את לימודיו ומחפש באופן פעיל עבודה חדש. בשנת 1948 הוקמה והמועצה הארצית לשוק העבודה כרשות המרכזית, המופקדת גם על הפיקוח על קרנות סיוע לעבודה מרצון, שסובסדו ונשלטו על ידי האיגודים המקצועיים במדינה (Bäckman, & Bergmark, 2011).
מערכת ביטוח האבטלה השבדית כוללת שני מרכיבים: ביטוח בסיסי וביטוח הכנסה מרצון. ביטוח בסיסי ניתן לכל מי שעומד בדרישות העבודה הבסיסיות: סכום מסוים ליום מוענק לכל מי שגילו מעל 20 שנה שנרשם במשרד התעסוקה ומבצע חיפוש עבודה אקטיבי. ביטוח הכנסה מרצון הוא דומה מאוד למס הכנסה שלילי בישראל, ומחייב את העובד להצטרף לאחת מ -36 קרנות האבטלה העצמאיות. כדי להיות אחד מהמקבלים תשלום קרנות אבטלה, העובד חייב להיות מועסק לפחות חודש, ולאחר מכן להיות רשום כמבקש עבודה בסוכנות שירותי התעסוקה הציבורית, ולהיות זמין לעבודה בשוק העבודה. לאחר שנה של חברות בקרן האבטלה ושישה חודשי עבודה בחצי משרה, העובד זכאי לקבל קצבה יומית המקושרת לרווחים של עד 80% מהכנסתו הרגילה, במשך 200 הימים הראשונים. הכנסה רגילה היא ההכנסה הממוצעת במהלך 12 החודשים הקודמים, כולל ימי אבטלה. לאחר 200 יום השיעור יורד ל 70% עד היום ה -300. לאחר 300 ימי גמלה, מי שעדיין מובטל יכול לקבל מקום בתכנית שוק העבודה להכשרה רחבה יותר של העובד (Cederlöf, 2020).
המדיניות של שבדיה להתמודדות עם האבטלה הכרונית מאופיינת ברמה גבוה של הגנה סוציאלית. מערכת ההגנה הסוציאלית השבדית מאופיינת בתשלום הטבות נדיבות יחסית, אם כי רמות הקצבאות הופחתו עם השנים, ותשלום הקצבאות אינו נבחן בדרך כלל אילו אמצעים יש למובטל. מערכת ההגנה החברתית השוודית יקרה למדי כאשר ההוצאות מהוות חלק נכבד מהתקציב השנתי של המדינה. מדינת הרווחה השבדית נתפסה לעיתים קרובות כמדינת הרווחה המפותחת ביותר ומודל לחיקוי על ידי אחרים. אולם בתחילת שנות התשעים כלכלת שבדיה הייתה בצרות גדולות; בתקציב המדינה היו מגבלות אדירות שהממשלה נאלצה לכסות על ידי הלוואות בשוק האוצר, וחשפה את חולשות המודל של מדינת הרווחה השוודית בהשוואה בינלאומית (Lindbom, 2001).
מדינת הרווחה השבדית עברה רפורמה בדרכים רבות בשנות התשעים וכמה קיצוצים נעשו, אך מדינת הרווחה לא חדלה מלהתקיים בעקבות המשברים הכלכליים שעברה שוודיה. התכונות העיקריות שלה בהשוואה למדינות אחרות הן הנדיבות, האוניברסליות, ושירותי הרווחה המפותחים, הם יוצאי דופן כמעט כמו לפני המשבר. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם התזה של חוסנה של מדינת הרווחה וסותרת את תזת הגלובליזציה (Lindbom, 2001).
ולכן, מדיניות האקטיבציה של שוודיה את תשלומי הרווחה למובטלים היא המשך ישיר למדיניות הרווחה השבדית, שנודעת בה המדינה השוודית. המדינה השוודית מאופיינת בעזרה לשכבות החלשות ביותר, וזאת בצורה נדיבה מאוד, על חשבון המשלם המסים. התכנית של שבדיה להתמודדות עם האבטלה כוללת הכשרה מקיפה למובטלים הכרוניים שנשארים מובטלים לטווח הארוך, וזאת גם על חשבון משלם המיסים השבדי (Cederlöf, 2020).
2.סיכום ודיון
מטרתה של עבודת מחקר זו הייתה לבדוק ההשפעה של שיטת הממשל על שיעור האבטלה במדינה. הרציונל המחקרי הוא ששיטת הממשל היא חשובה הן בבחירה של סוג התכניות שמיושמות במדינה להתמודדות עם האבטלה, והן בדרך היישום של תכניות אלה. בעבודה הושם דגש הן על אבטלה קלאסית, שנובעת מגורמים מקרו כלכליים, והן אבטלה כרונית שיכולה לנבוע גם מגורמים אישיים. ההשוואה הייתה בין מדינת ישראל, שנחשבת למדינה ניאו ליברלית באידיאולוגיה הפוליטית שלה, לבין המדינות בריטניה ושוודיה, שנחשבות למדינות רווחה, ובעלות מדיניות רווחה שתומכת יותר באוכלוסיות החלשות במדינה.
משנת 200 לערך, החלה מגמה עולמית של יישום תכניות אקטיבציה במערכת הרווחה והאבטלה של מדינות מערביות. המטרה של תכניות אקטיבציה אלה הייתה להפוך את מערכות הרווחה מפסיביות לאקטיביות, שנועדו לעודד את המובטלים להשתתף יותר בשוק העבודה, ולא להסתמך רק על תשלומי האבטלה. בישראל יושמה בשנת 2005 תכנית מהל"ב, שנקראה גם תכנית ויסקונסין, בגלל הדמיון לתכנית שמקורה במדינת ויסקונסין שבארה"ב. מטרתה העיקרית של התכנית הייתה להפחית את הוצאות הרווחה על ידי צמצום מספר האנשים המקבלים הבטחת הכנסה, ולא בהכרח לעזור לשכבות החלשות במדינה. כראייה לכך, השיטה שבה יושמה התכנית היא בעזרתם של קבלנים, והתגמול בעבור קבלני המשנה היה מותנה בהצלחתם להפחית את תשלומי האבטלה של המדינה, הדבר יצר עיוותים, והקבלנים שמו לעצמם את המטרה לעזור רק למובטלים שיכולים להניב להם הכי הרבה רווחים, היו הרבה מובטלים שהפסיקו לדרוש את תשלומי האבטלה לאחר פנייתם לקבלני המשנה, אך לא מצאו עבודה בפועל. תכנית ויסקונסין עוררה ביקורת רבה הן במערכת הפוליטית והן בחברה הישראלית, והיא הופסקה בסופו של דבר בשנת 2010.
בבריטניה הושקה בשנת 2011 תכנית אקטיבציה שנועדה להפחית את מספר המובטלים הכרוניים במדינה, שנקראה "תכנית העבודה". תכנית זו שורשיה במדיניות יותר רחבה בבריטניה, מדיניות חברתית סוציאלית, שהחלה ברפורמות שיזמה ממשלתו של טוני בלייר בשנות התשעים, לאחר המשבר הכלכלי הנרחב שחוותה בריטניה בשנות השמונים. התכנית בנויה בצורה כזאת שתספק תמריצים חזקים למובטלים הכרוניים למצוא עבודה בטווח הארוך, ולא להסתמך רק על תשלמי הרווחה של המדינה. התכנית עוררה התנגדות בבריטניה, שהייתה חל מהתנגדות רחבה יותר לתכניות הוורקפאר בבריטניה, "וורקפאר" מתייחסת למדיניות ממשלתית לפיה אנשים חייבים לבצע עבודה כלשהי בתמורה לתשלומי הרווחה שלהם או להסתכן באובד של תשלומים אלה. אך מצד שני לתכנית העבודה הייתה הצלחה בהורדת המובטלים הכרוניים במדינה (Dostal, 2008). הדאגה למובטלים ולשכבות החלשות בבריטניה לא מוגבלת רק לתכניות הוורקפאר, אלא שישנם גם חוקים אחרים שעוזרים לשכבות החלשות בדרכים אחרות, שכן בריטניה נחשבת למדינת רווחה בהשוואה למדינה ניאו ליברלית כגון ארה"ב (Dukelow, & Kennett, 2018).
בשוודיה המצב הוא מאוד דומה לבריטניה, תכנית עבודה לרווחה, או אקטיבציה, מיושמות בשוודיה זה עשורים רבים, ובכך היא דומה מאוד למדינות הסקנדינביות, שדוגלות במדיניות דומה. המודל הסקנדינבי משמש מודל לחיקוי למדינות רבות באיחוד האירופי, והוא היווה כבסיס למודל הבריטי. המדינות הנורדיות שמות דגש מיוחד על הרעיונות של למידה ממושכת של העובד, הכשרה, תעסוקה מלאה, והמודל זוכה לשבחים בשל הצלחתו בטווח הארוך. תכנית האקטיבציה בשוודיה מחולקת לשניים, תכנית וולנטרית שמספקת השלמת הכנסה למי שעובד, ותכנית מקיפה יותר לתמיכה ממלאה במובטלים (Lindquist, 2007). באופן מסורתי אופיינה מדינת הרווחה השבדית ברמה גבוהה של הגנה סוציאלית על בסיס כיסוי וסולידריות אוניברסלית, מגזר ציבורי גדול, שיעור אבטלה נמוך, ויסות שוק התעסוקה המבוסס בעיקר על הסכמים קיבוציים ושיעורי צמיחה גבוהים יחסית, ותכנית האקטיבציה השוודית היא חלק בלתי נפרד ממדיניות זו (Bengtsson, 2012).
לסיכום נראה שההבדל בין ההצלחה של תכניות האקטיבציה במדינות השונות, הוא באמת בגלל האידיאולוגיה הפוליטית במדינה, בישראל, המדיניות הניאוליברלית שמה לעצמה את המטרה להפחית את תשלומי הרווחה לאנשים המובטלים, ואילו במדינות הרווחה, בריטניה ושוודיה, המטרה הייתה לעזור לשכבות החלשות במדינה, וזאת על ידי תכנית האקטיבציה, ולכן ישנו סיכוי טוב, שגישה זו היוותה את הגורם המכריע בהצלחת תכנית האקטיבציה.
3.ביבליוגרפיה
אחדות, ל', שמלצר, מ', היילברון, ג', גאליה, א', אליאב, ת', ברקלי, נ', (2008). מחקר הערכה של תכנית מהל"ב דוח מסכם. המוסד לביטוח לאומי.
בניש, א' (2009). נגישות לצדק בשירותי רווחה: מאפייני השימוש בוועדות ערר על-ידי משתתפי "תכנית ויסקונסין" נגישות לצדק חברתי בישראל (קובץ): מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים, 2009, , 255-294.
גל, ג', קרומר-נבו, מ', מדהלה-בריק, ש', ינאי, ג', (2019). סיוע חומרי לאנשים החיים בעוני: סקירה היסטורית ומגמות נוכחיות [מתוך המדור: רווחה]. דוח מצב המדינה, (2019), עמ' 85-122.
הלמן, ש', (2014). כיצד קופאיות, מנקות ומטפלות סיעוד הפכו ליזמוֹת: סדנאות מרווחה לעבודה וכינון העצמי הניאו-ליברלי סוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית, , 15 (2): 312-335, 2014.
זהר, ג', פרנקל, מ' (2011). ויסקונסין בישראל: כרוניקה של קבלת החלטות תחת הגמוניה אידאולוגית רבעון לכלכלה, , 58 (1-2): 7-40, 2011.
כץ, ח', גרוס, ת', אפשטין, ב', (2012). עבודה קהילתית וסנגור פוליטי במאבק נגד תוכנית ויסקונסין חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, , 32(4): 601-620, 2012.
מרון, א', (2012). הפרטת המדינה או עיצובה מחדש? המקרה של תוכנית ויסקונסין בישראל ביטחון סוציאלי, , 90: 51-79, 2012.
מרון, א', (2014). הפרטת המדינה או עיצובה מחדש? המקרה של תוכנית ויסקונסין בישראל ביטחון סוציאלי, , 93: 163-191, 2014.
נאון, ד', חביב, ג', בן שהם, א', קינג, י', פישמן, נ' (2010). הערכה של התכנית אורות לתעסוקה, ממצאי המחקר דוח סופי. מאיירס-ג'וינט- מכון ברוקדייל, המוסד לביטוח לאומי.
סטי, ע', שלמה, ע', (2018). מדמי אבטלה לחשבונות ביטוח תעסוקה: ייעול ביטוח האבטלה בישראל רבעון לכלכלה, 62, 3/4 (ספטמבר/דצמבר 2018), עמ' 73-107.
פולצ'ק, ש' (2010). שלילת צדקה מעני שאינו עובד: תוכנית ויסקונסין בהיבט הלכתי בצדק אחזה פניך (קובץ בעריכת חיותה דויטש, אליקים כסלו ובנימין לאו), עמ' 212-225.
Aaronson, D., Mazumder, B., & Schechter, S. (2010). What is behind the rise in long-term unemployment?. Economic Perspectives, 34(2).
Aho, S., Konle-Seidl, R., Nørup, I., Rhein, T., & Rothe, T. (2019). Magnitude, structure and dynamics of chronic unemployment in Denmark, Finland and Germany (No. 9/2019). IAB-Discussion Paper.
Bäckman, O., & Bergmark, Å. (2011). Escaping welfare? Social assistance dynamics in Sweden. Journal of European Social Policy, 21(5), 486-500.
Barbieri, P. (2011). Italy: No country for young men (and women): The Italian way of coping with increasing demands for labour market flexibility and rising welfare problems. In Globalized labour markets and social inequality in Europe (pp. 108-145). Palgrave Macmillan, London.
Bartelheimer, P., Verd, J. M., Lehweß-Litzmann, R., López-Andreu, M., & Schmidt, T. (2012). Unemployment, intervention and capabilities. A comparative study of Germany and Spain. Transfer: European Review of Labour and Research, 18(1), 31-44.
Belan, P., Carré, M., & Gregoir, S. (2010). Subsidizing low-skilled jobs in a dual labor market. Labour Economics, 17(5), 776-788.
Bengtsson, M. (2012). Transformation of labour market policies in the Nordic countries: towards a regime shift in Sweden and Denmark. In Philadelphia: ILERA World Congress.
Bernal-Verdugo, L. E., Furceri, D., & Guillaume, D. (2012). Labor market flexibility and unemployment: new empirical evidence of static and dynamic effects. Comparative Economic Studies, 54(2), 251-273.
Borevi, K. (2014). Multiculturalism and welfare state integration: Swedish model path dependency. Identities, 21(6), 708-723.
Carrère, C., Grujovic, A., & Robert-Nicoud, F. (2020). Trade and frictional unemployment in the global economy. Journal of the European Economic Association, 18(6), 2869-2921.
Cederlöf, J. (2020). Extended unemployment benefits and the hazard to employment. The Institute for Evaluation of Labour Market and Education Policy (No. 2020: 25).
Cunat, A., & Melitz, M. J. (2012). Volatility, labor market flexibility, and the pattern of comparative advantage. Journal of the European Economic Association, 10(2), 225-254.
Dostal, J. M. (2008). The workfare illusion: Re‐examining the concept and the British case. Social Policy & Administration, 42(1), 19-42.
Driver, S. (2018). North Atlantic drift: Welfare reform and the ‘Third Way’politics of New Labour and the new democrats. In The Third Way and beyond. Manchester University Press.
Duell, N., Thurau, L., & Vetter, T. (2016). Long-term unemployment in the EU: Trends and policies (p. 12). Gütersloh: Bertelsmann Stiftung.
Dukelow, F., & Kennett, P. (2018). Discipline, debt and coercive commodification: Post-crisis neoliberalism and the welfare state in Ireland, the UK and the USA. Critical Social Policy, 38(3), 482-504.
Kroft, K., Lange, F., Notowidigdo, M. J., & Katz, L. F. (2016). Long-term unemployment and the Great Recession: the role of composition, duration dependence, and nonparticipation. Journal of Labor Economics, 34(S1), S7-S54.
Lindbom, A. (2001). Dismantling the social democratic welfare model? Has the Swedish welfare state lost its defining characteristics?. Scandinavian political studies, 24(3), 171-193.
Lindquist, G. S. (2007). Unemployment insurance, social assistance and activation policy in Sweden. Peer review paper.
Milner, A., Page, A., & LaMontagne, A. D. (2013). Long-term unemployment and suicide: a systematic review and meta-an
Newton, B., Meager, N., Bertram, C., Corden, A., George, A., Lalani, M., & Weston, K. (2012). Work Programme evaluation: Findings from the first phase of qualitative research on programme delivery. Department for Work and Pensions Research Report, 821.
Nichols, A., Mitchell, J., & Lindner, S. (2013). Consequences of long-term unemployment. Washington, DC: The Urban Institute.
Piluso, N., & Colletis, G. (2021). A Keynesian reformulation of the WS-PS model: Keynesian unemployment and Classical unemployment. Economia Politica, 1-14.
Rees, J., Whitworth, A., & Carter, E. (2014). Support for all in the UK Work Programme? Differential payments, same old problem. Social policy & administration, 48(2), 221-239.
Slater, T. (2014). The myth of “Broken Britain”: welfare reform and the production of ignorance. Antipode, 46(4), 948-969.
Tcherneva, P. R. (2012). Permanent on-the-spot job creation—the missing Keynes Plan for full employment and economic transformation. Review of Social Economy, 70(1), 57-80.
Vanhove, A. J., Herian, M. N., Perez, A. L., Harms, P. D., & Lester, P. B. (2016). Can resilience be developed at work? A meta‐analytic review of resilience‐building programme effectiveness. Journal of Occupational and Organizational Psychology, 89(2), 278-307.
Wiggan, J. (2012). Telling stories of 21st century welfare: The UK Coalition government and the neo-liberal discourse of worklessness and dependency. Critical Social Policy, 32(3), 383-405.
Zaidi, A. (2009). Welfare-to-Work Programmes in the UK and Lessons for Other Countries. European Centre for Social Welfare Policy and Research, Vienna.