Skip to content

כיצד יישום תכנית ההתערבות ABA משפיעה על הגברת ההתנהגויות בהתאם לכללי כיתה בקרב תלמיד בן 12 שנה המאובחן עם ASD- סמינריון

עבודת מחקר- כיצד יישום תכנית ההתערבות ABA משפיעה על הגברת ההתנהגויות בהתאם לכללי כיתה בקרב תלמיד בן 12 שנה המאובחן עם ASD?

מגישה:

תאריך:

תוכן עניינים

1. סקירת הספרות: 3

1.1. רקע מחקרי 3

2.1. תכנית ההתערבות ABA. 4

3.1. תלמידים עם אוטיזם ASD. 6

1.3.1. תסמינים. 7

2.3.1. אבחון 7

3.3.1. טיפול. 8

4.1. השפעת תכנית ABA על ילדים עם אוטיזם. 8

2. ביבליוגרפיה. 11

1.סקירת הספרות:

1.1.רקע מחקרי

מטרתה של עבודת מחקר זו היא לבדוק את ההשפעה של תכנית התערבות התנהגותית- ABA, על שיפור התנהגויותיו של תלמיד המאובחן באוטיזם ASD, ובמיוחד על יכולתו לשמור על כללי ההתנהגות בכיתה. בספרות המחקרית ישנם מחקרים רבים שבדקו ניסיונות התערבות לילדים עם אוטיזם, בניסיון לשפר את התנהגותם (אלקשאעלה, 2017). נכון לעכשיו, לא הוכח כי טיפול התערבותי כלשהו מרפא אוטיזם, אולם פותחו מספר התערבויות יעילות שנבדקו לשימוש עם ילדים קטנים. התערבויות אלה עשויות להפחית את הסימפטומים, לשפר את היכולת הקוגניטיבית, את כישורי החיים היומיומיים, ולמקסם את יכולתו של הילד לתפקד ולהשתתף בקהילה (Fuller, & Kaiser, 2020).

ההבדל באופן בו אוטיזם משפיע על כל אדם, פירושו שלאנשים הסובלים מאוטיזם יש חוזקות ואתגרים ייחודיים להם, וזאת ביכולת התקשורת, בהתנהגות וביכולת קוגניטיבית חברתית. לפיכך, תכניות הטיפול הינן לרוב רב תחומיות, שעשויות להיות כרוכות בהתערבויות בתיווך הורה ומכוונות לצרכים האישיים של הילד (Zukerman, Yahav, & Ben-Itzchak, 2020).

בספרות המחקר, תוכניות התערבות התנהגותיות התמקדו בפיתוח מיומנויות תקשורת חברתית, במיוחד בגילאים צעירים שבהם הילד מטבע הדברים רוכש מיומנויות אלה, וישנם תחומי עניין מוגבלים והתנהגויות מאתגרות (עדן, ס’, אורן, 2017). עבור חלק מהילדים ריפוי בעיסוק ודיבור עשויים להיות מועילים, וכך גם הכשרה וטיפול תרופתי שיכולים לעזור במיומנויות חברתיות בילדים גדולים יותר. הטיפול או ההתערבות הטובים ביותר יכולים להשתנות בהתאם לגיל של האדם, נקודות חוזק, אתגרים והבדלים אישיים (Fuller, & Kaiser, 2020).

חשוב גם לדעת שילדים עם אוטיזם יכולים לחלות או להיפצע באופן שונה וחמור יותר מילדים רגילים. בדיקות רפואיות קבועות צריכות להיות חלק מתוכנית הטיפול בילד. לעתים קרובות קשה לדעת אם התנהגותו של הילד קשורה לאוטיזם או נגרמת כתוצאה ממצב בריאותי, והתוכנית ההתערבותית צריכה לקחת זאת בחשבון. למשל, כאבי ראש יכולים להיות סימפטום של אוטיזם, או שזה יכול להיות סימן לכך שהילד סובל מכאבי ראש מקריים. מעקב אחר התפתחות בריאה פירושו לא רק לשים לב לתסמינים הקשורים לאוטיזם, אלא גם לבריאותו הפיזית והנפשית של הילד (Paynter, et al. 2020).

באופן כללי ישנם כמה סוגים של התערבויות לילדים עם אוטיזם, אלה כוללים ניתוח התנהגות יישומי, אימון בכישורים חברתיים, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול באינטגרציה חושית ושימוש בטכנולוגיה מסייעת. בדרך כלל ניתן לחלק את סוגי הטיפולים לקטגוריות הבאות: גישות התנהגות ותקשורת, גישות תזונתיות, טיפול בתרופות, רפואה משלימה ואלטרנטיבית (Paynter, et al. 2020).

2.1.תכנית ההתערבות ABA

תכנית התערבות התנהגותית (ABA), המכונה לעתים גם הנדסת התנהגות, היא טכניקה מדעית העוסקת ביישום גישות אמפיריות המבוססות על עקרונות הלמידה, לשינוי התנהגות חברתית בצורה משמעותית. זהו סוג של טיפול המתמקד בשיפור התנהגויות ספציפיות, כמו כישורים חברתיים, תקשורת, קריאה ויכולת אקדמית, וכן מיומנויות למידה אדפטיביות, כגון מיומנות מוטורית עדינה, היגיינה, טיפוח, יכולות ביתיות, דייקנות, וכושר עבודה. ABA יעיל לילדים ולמבוגרים הסובלים מהפרעות פסיכולוגיות במגוון מסגרות, כולל בתי ספר, מקומות עבודה, בתים ומרפאות. כמו כן הוכח כי ABA עקבי יכול לשפר משמעותית את ההתנהגויות והמיומנויות ולהקטין את הצורך בשירותים מיוחדים (Heath, McDaniel, Venkateswara, & Panchanathan, 2020).

ב ABA נעשה שימוש בדרך כלל כהתערבות טיפולית לילדים עם אוטיזם. השיטה מסייעת לילד האוטיסטי לשפר אינטראקציות חברתיות, ללמוד מיומנויות חדשות ולשמור על התנהגויות חיוביות. ABA מסייעת גם בהעברת מיומנויות והתנהגות ממצב אחד למצב אחר, בשליטה במצבים בהם מתעוררות התנהגויות שליליות ומזעור התנהגויות שליליות. עם אוטיזם, ABA היא ההתערבות המוצלחת ביותר כאשר הוא מיושמת באופן אינטנסיבי במשך יותר מ 20 שעות בשבוע ולפני גיל 4. ABA יכולה גם לעזור למבוגרים להתמודד עם אובדן יכולות שמגיע עם הגיל, כמו זיכרון, כוח פיזי ומערכות יחסים. עבור צעירים ומבוגרים, ABA יכולה לעזור לאנשים להתמודד עם כמה מאתגרי החיים המלווים מצבים בריאותיים נפשיים וגופניים רבים (Keenan, 2006).

שיטת ה ABA נוקטת גישה מחקרית לטיפול, המבוססת על תיאוריות מוכחות של למידה והתנהגות. מטפלים המשתמשים ב- ABA מבינים כיצד אנשים לומדים התנהגויות אנושיות, ואיך ניתן לשנותם לאורך זמן. המטפל מעריך את התנהגות הילד ומפתח תוכניות טיפול שיסייעו בשיפור מיומנויות התקשורת וההתנהגות הנחוצות להצלחה בחייו האישיים והמקצועיים. מטפלי ABA יכולים גם לספק הכשרה להורים ולמורים. לקבלת התוצאות הטובות ביותר, ABA דורשת ניטור כבד והערכה רציפה. מטפלים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות עובדים במסגרות כמו בתי ספר, בתים ומרכזים קהילתיים בכדי להעריך ולשנות את הטיפול ככל שהוא מתקדם (Kearney, 2015).

התפתחות המחקר בתחום הייתה הדרגתית. תחילתה של שיטת ABA היא במחקרם של תיאודורו איילון וג’ק מייקל “האחות הפסיכיאטרית כמהנדסת התנהגותית”, שהוגש לכתב העת לניתוח ניסיוני של התנהגות (Journal of the Experimental Analysis of Behavior), במסגרת עבודת הדוקטורט שלהם באוניברסיטת יוסטון. איילון ומייקל הכשירו את הצוות והאחיות בבית חולים פסיכיאטרי כיצד להשתמש בכלכלת אסימון (token economy), המבוססת על עקרונות של התניה עם מטופליהם, שהיו ברובם מבוגרים עם סכיזופרניה, אך חלקם היו גם ילדים עם אוטיזם. מחקר זה שימש מאוחר יותר כבסיס להקמת כתב העת לניתוח התנהגות יישומית (the Journal of Applied Behavior Analysis), המפרסם מחקרים על יישום ניתוח התנהגות על מגוון רחב של התנהגויות חברתיות והתנהגויות נלוות להתנהגויות חברתיות. לאחר מחקרם של תיאודורו איילון וג’ק מייקל, קבוצה של חוקרים יישמה את העקרונות של ניתוח התנהגות כדי לשנות את התנהגותם של ילדים אוטיסטים, לנהל את התנהגותם של ילדים ומתבגרים במרכזי מעצר לנוער, ולארגן עובדים בארגונים שונים, שהתנהגותם הייתה לקויה (Baker, Blumberg, & Freeman, 2020).

בשנת 1987 פרסם החוקר לובאס (Lovaas) מחקר בו טען כי שיטותיו יכולות לגרום ל 47% מהילדים האוטיסטים להיות בלתי ניתנים להבחנה מבין עמיתיהם, וכי הוא יכול אפילו להאיץ את התפתחותם המושהה ולהעלות את מנת המשכל שלהם. עם זאת, מחקרים מאוחרים יותר מצאו ליקויים אנושיים במתודולוגיה שלו אשר ביטלו את התוצאות. בלי קשר, לעתים קרובות מצוטטים טענות אלה באופן לא מספטי על ידי תומכי שיטותיו. המחקר של לובאס הותאם לייצור מגוון של התערבויות ABA לילדים אוטיסטים המכונות “שיטות לובאס”, או “התערבות מוקדמת של התנהגות אינטנסיבית” (Early Intensive Behavior Intervention). בעוד שמקדמי שיטה זו טוענים כי היא יעילה מאוד בסיוע לילדים אוטיסטים, מחקר אחד ציין ליקויים מתודולוגיים קשים בשיטה, וכי גם תומכי השיטה מסרבים להכיר בקיומם של פגמים במחקר (Smith, & Eikeseth, 2011).

במהלך השנים, העיקרון של “ניתוח התנהגות” החליף בהדרגה את העיקרון של “שינוי ההתנהגות”, כלומר, פשוט מניסיון לשנות התנהגות בעייתית, המשתמשים בשיטה זו ביקשו להבין את תפקידה של ההתנהגות, אילו גורמים מקדמים אותה ומחזקים אותה, וכיצד ניתן להחליף אותה בהתנהגות מוצלחת. ניתוח זה מבוסס על הערכה ראשונית מדוקדקת של תפקוד ההתנהגות ובדיקת שיטות המייצרות שינויים בהתנהגות. כלומר שהשיטה מנסה קודם כל להבין את גורמי ההתנהגות, ורק אחר כך לנסות לשנות אותם בהתנהגות יותר חיובית (Dalvand, Dehghan, Feizy, & Hosseini, 2009).

בעוד ש- ABA נראית כקשורה באופן מהותי להתערבות באוטיזם, היא משמשת גם במגוון רחב של מצבים אחרים. תחומי המחקר הבולטים האחרונים כוללים אוטיזם, הדרכה בכיתה עם סטודנטים מתפתחים בדרך כלל, טיפול בהאכלה בילדים והפרעות בשימוש בסמים. יישומים אחרים של ABA כוללים התנהגות מיושמת בבעלי חיים, ניתוח התנהגות צרכנים, רפואה התנהגותית, מדעי המוח ההתנהגותיים, ניתוח התנהגות קלינית, ניתוח התנהגות משפטית, הגברת הבטיחות והביצועים בעבודה, ותמיכה בהתנהגות חיובית בבית הספר (Baker, Blumberg, & Freeman, 2020).

3.1.תלמידים עם אוטיזם ASD

הפרעת האוטיזם היא  מגוון של מצבים התפתחות עצבית לקויה, הכוללת אוטיזם ותסמונת אספרגר, המכונות בדרך כלל הפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD). אנשים על הספקטרום האוטיסטי חווים קשיים בתקשורת חברתית ואינטראקציה, ומציגים גם דפוסי התנהגות, תחומי עניין או פעילויות מוגבלים, חוזרים ונשנים. התסמינים מופיעים בדרך כלל בין גיל שנה לשנתיים. בעיות לטווח הארוך עשויות לכלול קשיים בביצוע משימות יומיומיות, יצירה ושמירה על מערכות יחסים ושמירה על עבודה קבועה (Fuller, & Kaiser, 2020).

הגורם להפרעת האוטיזם אינו ברור. גורמי סיכון כוללים הורה מבוגר, היסטוריה משפחתית של אוטיזם ומצבים גנטיים מסוימים (אמיתי, פסקין, גוטהלף, זלצמן, 2012). ההערכה היא כי רוב הסיכון נובע מההיסטוריה המשפחתית, ומגורמים גנטיים. האבחון מבוסס על תסמינים של ההפרעה. בשנת 2013, המדריך לאבחון להפרעות נפשיות גרסה 5 (DSM-5) החליף את קבוצות המשנה הקודמות של הפרעה אוטיסטית, ותסמונת אספרגר (Harstad, et al. 2015).

ילדים עם ASD מתקשים להתייחס לאנשים אחרים, הם מתקשים ליצור קשר עין, לעתים קרובות הם נסוגים לתוך עצמם, והם עשויים להיראות לא מעוניינים ולא להתייחס לבני משפחה קרובים. אך חלק מהילדים הסובלים מ- ASD עשויים לאהוב ולשוחח עם בני משפחה, חברים ואפילו זרים על נושא שהם אוהבים. הבעיה היא שהם עשויים לדבר על זה יותר מדי זמן, או שהם עשויים לדבר רק על נושא זה ללא פרופורציה (Paynter, et al. 2020).

1.3.1.תסמינים

הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) מאופיינת באתגרים מתמשכים של תקשורת חברתית ואינטראקציה חברתית, ודפוסי התנהגות, תחומי עניין או פעילויות מוגבלים. תסמינים אלו מתחילים בגיל הרך ויכולים להשפיע על תפקודם של הילדים. חלק מהילדים עם תסמינים של אוטיזם יכולים להיות בעלי כישורים יוצאי דופן במוזיקה, אומנות ומתמטיקה. התנהגות פגיעה עצמית (SIB) היא שכיחה יותר ונמצאה בקורלציה עם ASD. תסמינים אחרים של ASD כוללים התנהגויות מוגבלות וחוזרות על עצמן. תסמונת אספרגר הובחנה מאוטיזם, על ידי כך שיש בה ייחודיות בעיכוב או סטייה בהתפתחות השפה המוקדמת. בנוסף, לילדים שאובחנו בתסמונת אספרגר לא היו עיכובים קוגניטיביים משמעותיים (Razjouyan, Miri, Zarei, Farhangdoost, & Tavakoli, 2020).

יכולת חברתית היא אחד התסמינים השכיחים ביותר בכל סוגי ה- ASD (פט, 2011). לילדים עם ASD אין סתם “קשיים” חברתיים כמו ביישנות, הסוגיות החברתיות שיש להן גורמות לבעיות קשות בחיי היומיום. דוגמאות לקשיים חברתיים הקשורים ל- ASD הם למשל שהילד אינו מגיב לשם שלו גם אחרי 12 חודשים, מונע קשר עין, מעדיף לשחק לבד, אינו חולק אינטרסים עם אחרים, מקיים רק אינטראקציה להשגת מטרה רצויה, יש לו הבעות פנים ניטרליות או לא הולמות, לא מבין את גבולות המרחב האישי, נמנע או מתנגד למגע גופני, לא מתנחם על ידי אחרים בזמן מצוקה, מתקשה להבין את רגשותיהם של אנשים אחרים או לדבר על רגשותיו (Baker, Blumberg, & Freeman, 2020).

תסמין חשוב נוסף הוא יכול התקשורת. לכל ילד עם ASD יש כישורי תקשורת שונים, יש כאלו שיכולים לדבר טוב, אחרים לא יכולים לדבר בכלל או רק מעט מאוד. דוגמאות לבעיות תקשורת הקשורות ל- ASD יכולות להיות, כישורי דיבור ושפה מעוכבים, חוזר על מילים או ביטויים שוב ושוב, נותן תשובות שלא קשורות לשאלות, לא מצביע בכיתה או מגיב להצבעה, משתמש במחוות ידיים מעטות או בכלל לא, מדבר בקול מונוטוני, אינו מבין משחקי תפקידים, לא מבין בדיחות או סרקזם (Baker, Blumberg, & Freeman, 2020; Razjouyan, Miri, Zarei, Farhangdoost, & Tavakoli, 2020).

2.3.1.אבחון

ניתן לאבחן ASD כבר בגיל 18 חודשים ואף בגיל צעיר יותר במקרים מסוימים. אבחנה אמינה ניתנת לרוב בגיל שנתיים, אולם בגלל עיכובים בהבחנה בתסמינים, אבחנות מתרחשות לעתים קרובות הרבה יותר מאוחר. הביטויים המגוונים של תסמינים התנהגותיים והתצפיתיים של ASD והיעדר סימן גנטי אחד ספציפי למחלה מציבים אתגרים אבחוניים לרופאים המשתמשים בשיטות הערכה על סמך תסמינים בלבד. התסמינים של ASD עשויים להופיע בתקופות התפתחות שונות למשל אצל פעוטות, ילדים או מתבגרים, וביטוי התסמינים עשוי להשתנות במהלך ההתפתחות (יודפת, 2011). יתרה מזאת, קלינאים המאבחנים ילדים אלו חייבים להבדיל בין ASD להפרעות התפתחותיות אחרות, ועשויים לטעות באבחון, לרבות מוגבלות שכלית שאינה קשורה ל ASD, כמו הפרעות קשב וריכוז, חרדות והפרעות פסיכוטיות. באופן אידיאלי, האבחון של ASD צריך להינתן על ידי צוות של אנשי מקצוע מתחומים שונים, למשל פסיכיאטר ילדים, נוירולוג לילדים, פסיכולוגים, ורק לאחר שהילד נבדק במסגרות רבות ושונות, לתת את האבחון (Kulage, Goldberg, Usseglio, Romero, Bain, & Smaldone, 2020).

3.3.1.טיפול

אין תרופה ידועה לאוטיזם, וילדים הסובלים מאוטיזם זקוקים לתמיכה רבה כדי לשמור על תפקודם (הייק, הרשקוביץ, מנצור, 2017). יחד עם זאת, מספר התערבויות יכולות לעזור לילדים עם אוטיזם. המטרות העיקריות של הטיפול הן הפחתת קשיים הקשורים למצוקה משפחתית, ולהגדלת איכות החיים והעצמאות התפקודית. באופן כללי, מנת משכל גבוהה יותר נמצאת בקורלציה עם היענות גבוהה יותר לטיפול ותוצאות טיפול טובות יותר. למרות שהתערבויות שונות לילדים אוטיסטים משתנות בשיטותיהן, רבים נוקטים בגישה פסיכולוגית קבוצתית לשיפור מיומנויות קוגניטיביות, תקשורתיות וחברתיות, תוך צמצום התנהגויות בעייתיות. נטען כי אין טיפול אחד שהוא הטוב ביותר, אלא שהטיפול מותאם בדרך כלל לצרכיו של הילד (Paynter, et al. 2019).

4.1.השפעת תכנית ABA על ילדים עם אוטיזם

לרוב משתמשים בטכניקות המבוססות על ABA בכדי ללמד התנהגויות הסתגלותיות או להפחתת התנהגויות הקשורות לאוטיזם, עד כדי כך שלעתים קרובות ABA עצמה נחשבת לשם נרדף לטיפול באוטיזם. ABA היא שיטת הטיפול הסטנדרטית לאוטיזם, מכיוון שהיא נחשבת ליעילה ביותר על פי מחקרים רבים שבוצעו בנושא. היעילות בטיפול בשיטת ABA לאוטיזם עשויה להיות מוגבלת, ותלויה בחומרת האוטיזם ובמנת המשכל (Wang, Kang, Ramirez, & Tarbox, 2019).

אחד הפרסומים המשפיעים ביותר בנושא זה, בכל הנוגע לספרות המחקרית של יעילות הטיפול באוטיזם הוא ספר המועצה הלאומית לחקר ילדים עם אוטיזם (National Research Council’s book Educating Children with Autism), שהגיע למסקנה כי שיטת ה ABA היא הטיפול הטוב ביותר והיעיל ביותר עבור התסמינים העיקריים של אוטיזם. יחד עם זאת, ישנה ביקורת על פרסום זה לגבי גודל המדגם הקטן ששימש במחקר. במחקר זה לא הוכח כי תרופות משפרות את ליקויי הליבה של אוטיזם והן אינן הטיפול העיקרי לטיפול באוטיזם (Tincani, Cucchiarra, Thurman, Snyder, & McCarthy, 2014).

ההיסטוריה של שימוש בשיטה זו לטיפול באוטיזם מתחילה באמצע המאה העשרים. לפני שנות השישים, כאשר אוטיזם עדיין לא הובן בצורה טובה, חלק מהילדים הסובלים מאוטיזם טופלו באמצעות טיפולים פסיכולוגיים מסורתיים. אלה שסבלו מתסמינים חמורים או שסבלו גם ממוגבלות שכלית, טופלו במוסדות ייעודיים, אך ללא הצלחה רבה. על רקע זה, נראה היה ששיטת ה ABA היא מצוינת לטיפול באוטיזם. בשלב מוקדם ביישום השיטה, הפסיכולוג  החלוץ לאבאס הסתמך גם על גישה פסיכותרפית, אך מהר מאוד ראה את חוסר התועלת ונטש אותה. לאבאס חבר לפסיכולוג סקינר, וביחד הם הגיעו לפריצת דרך. סקינר השתמש במתודולוגיות התנהגותיות, למשל, לאמן חולדות לדחיפת מוט שגרם לשחרור כדוריות מזון. עד שהם הצליחו לשלוט במטרה זו, כל צעד שעשו החולדות לקראת המטרה, הם תוגמלו, והן חזרו על התרגיל עד שהצליחו להגיע למטרה (Smith, & Eikeseth, 2011).

החוקרים שקלו את השימוש באסטרטגיות דומות אצל אנשים, והניחו כי תגמולים מילוליים, כמו למשל “עבודה טובה”, ישמשו כמוטיבציה נאותה. לאבאס היה זה שיישם את הרעיון הזה לפועל. בשנת 1970 השיק לאבאס את פרויקט האוטיזם בגיל צעיר (Young Autism Project), באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס, במטרה ליישם את השיטות שפיתח לילדים עם אוטיזם. הפרויקט ביסס את השיטות והיעדים של שיטת ה- ABA. חלק מהאג’נדה היה להפוך את הילד ל”רגיל” ככל האפשר, על ידי עיצוב התנהגויות כמו חיבוק והסתכלות על מישהו בעיניים למשך זמן ממושך, דברים שילדים עם אוטיזם נוטים להימנע מהם, מה שהופך אותם לשונים באופן מובהק (Özerk, Vea, Eikeseth, & Özerk, 2016).

המיקוד האחר של לובאס היה בהתנהגויות הבוטות יותר של אוטיזם. גישתו ניסתה להתמודד, לעתים קרובות בחומרה, עם התנהגויות חוזרות ונשנות כמו תנועות ידיים שילדים עם אוטיזם משתמשים בהם כדי להפיג אנרגיה וחרדה. המטפלים בתוכנית של לאבאס סתרו, צעקו ואפילו נתנו הלם חשמלי לילד כדי להניא את ההתנהגויות הללו. הילדים נאלצו לחזור על התרגילים יום אחר יום, שעה אחרי שעה.

למרות אופיו הגס, הטיפול נראה כמו אלטרנטיבה טובה יותר להורים מאשר מסירת הילד למוסד ייעודי. במחקר הראשון של לאבאס על מטופליו, בשנת 1973, 20 ילדים עם אוטיזם קשה קיבלו 14 חודשי טיפול בפרויקט שלו. במהלך הטיפול, התנהגותם הבלתי הולמת של הילדים פחתה והתנהגויות מתאימות, כגון דיבור, משחק והתנהגות לא מילולית חברתית, השתפרו. חלק מהילדים החלו לבצע פעילות חברתית באופן ספונטני, ולהשתמש בשפה באופן יותר תכוף. גם נתוני האינטליגנציה שלהם השתפרו במהלך הטיפול (Smith, & Eikeseth, 2011).

2.ביבליוגרפיה

אלקשאעלה, ב’ (2017). אוטיזם – התפתחות בהבנת הלקות על הרצף ההתפתחותי לקסי קיי, 7 (אפריל 2017), עמ’ 3-4.

אמיתי, מ’, פסקין, מ’, גוטהלף, ד’, זלצמן, ג’ (2012). הפרעות מקשת האוטיזם (Autistic Spectrum Disorders): עדכונים והגדרות חדשות הרפואה, , 151 (3): 167-170, 2012.

הייק, ד’, הרשקוביץ, מ’, מנצור, ד’ (2017). תת”ח כאמצעי טיפול בבעיות אכילה של ילדים עם אוטיזם במסגרת בית ספרית תקשורת תומכת וחליפית, 33 (תשע”ח, 2017), עמ’ 74-86.

יודפת, ע’ (2011). אבחון יתר של אוטיזם בישראל: גורמים ומשמעויות פסיכואקטואליה, , יולי 2011, 48-50.

עדן, ס’, אורן, ע’ (2017). קידום יכולת פרו-חברתית של ילדי גן עם אוטיזם בתפקוד גבוה באמצעות תכנית התערבות מתווכת מחשב האדם הלומד בעידן הטכנולוגי: כנס צ’ייס למחקרי טכנולוגיות למידה (קובץ): האוניברסיטה הפתוחה ושה”ם, 12 (2017), עמ’ 152ע-144ע.

פט, מ’ (2011). מעבר לרצונות ולצרכים – תמיכה באינטראקציה חברתית אצל ילדים עם אוטיזם תקשורת תומכת וחליפית, , 27: 59-60, 2011.

Baker, D., Blumberg, E. & Freeman, R. (2020). Considerations for Functional Assessment of Problem Behavior Among Persons with Developmental Disabilities and Mental Illness.

Dalvand, H., Dehghan, L., Feizy, A. & Hosseini, S.A. (2009). The effect of home based lovaas approach on social interaction, Speech and language, Play and behavior skills, and intensity of autism in young children with Autism. Modern Rehabilitation. 3. 11-16.

Fuller, E. A., & Kaiser, A. P. (2020). The Effects of Early Intervention on Social Communication Outcomes for Children with Autism Spectrum Disorder: A Meta-analysis. Journal of Autism and Developmental Disorders, 50(5), 1683.

Harstad, E., Fogler, J., Sideridis, G., Weas, S., Mauras, C., & Barbaresi, W. (2015). Comparing Diagnostic Outcomes of Autism Spectrum Disorder Using DSM- IV- TR and DSM- 5 Criteria. Journal of Autism & Developmental Disorders, 45(5), 1437–1450.

Heath, C. D. C., McDaniel, T., Venkateswara, H., & Panchanathan, S. (2020). Improving communication skills of children with autism through support of applied behavioral analysis treatments using multimedia computing: a survey. Universal Access in the Information Society: International Journal, 1.

Kearney, A. J. (2015). Understanding Applied Behavior Analysis, Second Edition : An Introduction to ABA for Parents, Teachers, and Other Professionals: Vol. Second edition. Jessica Kingsley Publishers.

Keenan, M. (2006). Applied Behaviour Analysis and Autism : Building A Future Together. Jessica Kingsley Publishers.

Kulage, K. M., Goldberg, J., Usseglio, J., Romero, D., Bain, J. M., & Smaldone, A. M. (2020). How has DSM-5 Affected Autism Diagnosis? A 5-Year Follow-Up Systematic Literature Review and Meta-analysis. Journal of Autism and Developmental Disorders, 50(6), 2102.

Özerk, K., Vea, G. D., Eikeseth, S., & Özerk, M. (2016). Ole Ivar Lovaas–His Life, Merits and Legacy. International Electronic Journal of Elementary Education, 9(2), 243–262.

Paynter, J., Luskin-Saxby, S., Keen, D., Fordyce, K., Frost, G., Imms, C., Miller, S., Trembath, D., Tucker, M., & Ecker, U. (2019). Evaluation of a template for countering misinformation—Real-world Autism treatment myth debunking. PLoS ONE, 14(01), 1–13.

Paynter, J., Luskin-Saxby, S., Keen, D., Fordyce, K., Frost, G., Imms, C., Miller, S., Sutherland, R., Trembath, D., Tucker, M., & Ecker, U. (2020). Brief Report: Perceived Evidence and Use of Autism Intervention Strategies in Early Intervention Providers. Journal of Autism and Developmental Disorders, 50(3), 1088–1094.

Razjouyan, K., Miri, M., Zarei, M., Farhangdoost, H., & Tavakoli, S. (2020). Study of the effectiveness of comprehensive, timely, and family-oriented interventions in reducing the symptoms of autism in children. Journal of Family Medicine & Primary Care, 9(6), 2945–2949.

Smith, T., & Eikeseth, S. (2011). O. Ivar Lovaas: Pioneer of Applied Behavior Analysis and Intervention for Children with Autism. Journal of Autism and Developmental Disorders, 41(3), 375.

Tincani, M., Cucchiarra, M., Thurman, S., Snyder, M., & McCarthy, C. (2014). Evaluating NRC’s Recommendations for Educating Children with Autism a Decade Later. Child & Youth Care Forum, 43(3), 315–337.

Wang, Y., Kang, S., Ramirez, J., & Tarbox, J. (2019). Multilingual Diversity in the Field of Applied Behavior Analysis and Autism: A Brief Review and Discussion of Future Directions. Behavior Analysis in Practice, 12(4), 795.

Zukerman, G., Yahav, G., & Ben-Itzchak, E. (2020). The Gap Between Cognition and Adaptive Behavior in Students with Autism Spectrum Disorder: Implications for Social Anxiety and the Moderating Effect of Autism Traits. Journal of Autism and Developmental Disorders, 1.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון