מטרתה של עבודה מחקרית זאת היא לבדוק את היעילות של טיפול קבוצתי במסגרת מוסדות "בית חם" על נערות בסיכון, והפחתת הנשירה של נערות אלה מבית הספר. הרציונל המחקרי הוא שמוסד הבית החם עוזר לנערות בסיכון בצורות שונות, שלכל דרך רמת אפקטיביות שונה, המטרה הייתה לבדוק האם הדרך של הטיפול הקבוצתי עוזרת בשיפור מצבן של הנערות, כמו למשל האם היא מפחיתה את שיעור הנשירה של נערות אלה מבית הספר שלהן.

גיל ההתבגרות הוא שלב חיים קריטי בחייו של האדם, והנער נמצא בתקופה של שינויים פיזיים וביולוגיים, שמשפיעים על חייו בדרכים שונות, וגורמות לו להיות פגיע מבחינה רגשית ומנטלית (נימרי, ופיליפ, 2010). השינויים הפיזיים והביולוגיים מביאים עמם גם אחריות חדשה וחירויות חדשות לבן הנוער, שלא היו לו קודם לכן (Colon-fuentes, 2019).

שינויים אלה בגיל ההתבגרות, בשילוב עם גורמי סיכון שונים, יכולים להפוך את הנער לנער בסיכון. ההגדרה של נער בסיכון היא נער שנמצא בסבירות גבוה להיכשל בלימודים, לנשור מבית הספר, או להימצא בסיכון מוגבר לעבירה על החוק (חן, 2018). ישנם הבדלים בין נערים לנערות בסיכון, וזאת בגלל העובדה שנשים מתפתחות יותר מוקדם מבחינה פיזית וביולוגית מנערים, ולכן הן עלולות להיות נערות בסיכון בשלב מוקדם יותר מבנים, והגורמים שמשפיעים עליהן מבחינת הסיכון הם שונים קצת מנערים (Dir, Bell, Adams, & Hulvershorn, 2017).

ולכן שאלת המחקר היא כיצד טיפול קבוצתי במסגרת תוכנית "בית חם" מסייעת בהפחתת נשירה בקרב נערות בסיכון ? בכדי לבדוק את שאלת המחקר הזו יבוצעו ראיונות פתוחים עם מדריכות במוסדות בית חם. במסגרת הראיונות ננסה לבדוק מהי ההשפעה של הטיפול הקבוצתי בנערות בסיכון, ומהם הדרכים שהבית החם עוזר בהם לנערות אלה. בסך הכל ירואיינו 4 מדריכות. לאחר ביצוע הראיונות ינותחו הראיונות, ולפי ניתוח זה נגיע למסקנות המחקר.

2.סקירת ספרות

מטרתה של סקירה זו היא לסקור את התופעה של נערות בסיכון במדינת ישראל, וזאת בהתאם לנושא המחקר שהוא השפעת טיפול קבוצתי במסגרת תוכנית "בית חם" מסייעת בהפחתת נשירה בקרב נערות בסיכון. לשם כך יסקרו הנושאים הקשורים לתופעה זו, כמו מהי התופעה, מהם הגורמים שלה, מה מאפיין אותה, וכיצד ניתן לטפל בה. בפרק הראשון נסקור מדוע שלב גיל ההתבגרות הוא חשוב, ולאחר מכן מהי התופעה של נוער בסיכון.

1.2.גיל ההתבגרות כשלב חיים קריטי

גיל ההתבגרות ממלא תפקיד מיוחד כמעט בכל התרבויות כזמן מעבר בין הילדות לבגרות. זהו הזמן של צמיחה גופנית וקוגניטיבית מהירה, שיעור גדילה שניתן להשוות אותו לשנתיים הראשונות לחיים בכמות השינוי המתרחשת בטווח זמן קצר. זה בתורו מחייב התאמות מחדש במשפחה, שכן צעירים מקבלים מעמד חדש ביחסים עם אחרים ובעולמם החברתי (נימרי, ופיליפ, 2010).

גיל ההתבגרות מביא עמו חירויות חדשות. חלק מהחירויות הללו קטנות, כמו החלטות קטנות בחיי היומיום, וחלקן גדולות, כמו התחלה של חיזור ויחסים עם המין האחר, קבלת רישיון נהיגה וכן הלאה. השילוב הייחודי בין מרץ נעורים, רגישות גיל ההתבגרות ורצונות ותשוקות חדשים, יכול להפוך את גיל ההתבגרות לתקופה של הישגים מדהימים. בהיסטוריה האנושית, מתבגרים הקימו חברות, כתבו סימפוניות, ציירו יצירות מופת והובילו צבאות. אך דינמיקה זו של שינויים גופניים, קוגניטיביים וחברתיים, שלא תמיד מתרחשים בסדר המועדף, מביאים גם לפגיעות מוגברת בקרב בני נוער, מכיוון שלעיתים קרובות מגיעים להתבגרות גופנית הרבה לפני שההתפתחות הקוגניטיבית הסתיימה (Colon-fuentes, 2019).

ראויה לציון ההתפתחות האיטית יותר של האונות הקדמיות של המוח, אשר ממשיכות להתפתח עד אמצע שנות העשרים, במיוחד עבור בנים. לאור הצמיחה המהירה והאסימטרית בשנים אלה, אין זה מפתיע לחלוטין כי גיל ההתבגרות מאופיין גם בהתנהגות אימפולסיבית ובנטילת סיכונים גבוה. מכאן שמתבגרים ובני משפחותיהם מתמודדים לעתים קרובות מדי עם התוצאות השליליות הנובעות מגיל ההתבגרות, כמו למשל תאונות דרכים, הריון לא רצוי, מחלות, הסתבכות עם החוק ושימוש באלכוהול וסמים (Colon-fuentes, 2019).

לאור פגיעות זו, גיל ההתבגרות, לפחות בצורתו האידיאלית, הוא זמן התנסות מוגן יחסית, בו בני נוער יכולים לנסות תפקידים של מבוגרים מבלי לקבל על עצמם אחריות מלאה של מבוגרים לחלוטין. עם זאת, האידיאל עשוי להיות אופייני לרוב בני הנוער, במיוחד לאלה ממעמד הביניים או ממוצא אמיד. תקופה מוגנת זו עשויה למעשה להתארך עבור בני נוער כאלה, מכיוון שהם שוהים בבית הספר לפרקי זמן ממושכים. אך יתכן שגיל התבגרות אידיאלי זה בכלל לא מתקיים אצל אחרים שמשפחותיהם אינן יכולות או אין להן משאבים להגן עליהם מפני פגיעה או מההשלכות של לקיחת סיכונים בשלב כה מוקדם בחייהם, ובני נוער אלה הם בני נוער בסיכון (נימרי, ופיליפ, 2010).

דברים אלה מובילים אותנו לסקור מיהם בני נוער בסיכון, ולכן בכך יעסוק הפרק הבא.

2.2.נוער בסיכון

המונח נוער בסיכון משמש לעיתים קרובות לתיאור בני נוער או תלמידים הנחשבים לבעלי סבירות גבוהה יותר להיכשל בלימודים, לנשור מבית הספר, או להימצא בסיכון מוגבר לעבירה על החוק. המונח עשוי להיות מיושם על נערים המתמודדים עם נסיבות העלולות לסכן אותם, כגון להיות חסר בית, שימוש בסמים, כניסה לבית סוהר, הריון בגיל העשרה, בעיות בריאותיות חמורות, אלימות במשפחה, ארעיות (כמו במקרה של משפחות של מהגרי עבודה), או תנאים של לקויות למידה, הישגים אקדמיים נמוכים, בעיות משמעת, או גורמים אחרים הקשורים ללמידה העלולים להשפיע לרעה על חייו של בן הנוער. המאפיינים של תלמידים בסיכון כוללים בעיות רגשיות או התנהגותיות, ביצועים אקדמיים נמוכים, חוסר עניין אקדמאי והבעת ניתוק מהסביבה הבית ספרית (חן, 2018).

בין תחומי האחריות הרבים של המורים ההורים והרשויות, היא רווחתם של בני הנוער בחברה, משום שמדובר בקבוצת אוכלוסייה שמנם עברה את גיל הילדות, אך היא עדיין לא עצמאית, ולכן היא נמצאת בסיכון מובנה. למרות שרווחת כל הנערים היא מקור לדאגה, יש קבוצה שיוצרת צורך מסוים לדאגה, מדובר בנערים שמזוהים כנערים בסיכון. באופן מסורתי האחריות על רווחת בני הנוער היא בעיקר על ההורים, אולם בעידן שבו ישנה סינרגיה וקישוריות גבוה בין כל הסביבות שבהם נמצא הנער, האחריות עוברת גם על המורים ומוסדות הרווחה (הדר, 2010).

הסיבות לדאגה לתלמידים "בסיכון" לא נוגעות רק לאינטרסים של התלמידים עצמם, אלא שהם עשויים גם להוות סיכון בעבור הסביבה שלהם והנערים האחרים. אופן התגובה של המורים והרשויות להתנהגות כזו יהיה תלוי ככל הנראה בידע שלהם באסטרטגיות ניהול, בפרדיגמת המשמעת הרווחת ובפילוסופיה האישית לטיפול במקרים אלה. על המורה או הדמות הסמכותית לזהות דפוסים של התנהגות של נערים אלה, ולדעת להתמודד עם התופעה כבר בשלבים המוקדמים שלה, על מנת למזער את נזקיה לסביבתו של הנער ולעצמו (חן, 2018).

3.2.נערות בסיכון

ישנם הבדלים בין נערים ונערות בהתנהגויות סיכון בגיל ההתבגרות, וזאת בגלל ההתפתחות הביולוגית השונה בגילאים אלה. הספרות המחקרית מראה שבנוסף להבדלים ברגישות לאלכוהול, במערכת התגמול במוח ובתהליכים נוירוביולוגיים של למידה וזיכרון, ישנם גם הבדלים בין המינים בהתפתחות שעשויים להשפיע באופן מהותי על התנהגויות הסיכון אצל נערות לעומת נערים. לדוגמא, נערות עוברות שינויים נוירוביולוגיים רבים בשלב מוקדם יותר מאשר נערים, וזה קשור בחלקו להתפתחות מוקדמת יותר של גיל ההתבגרות אצל נשים. ההתפתחות הנוירולוגית המוקדמת אצל נערות גורמת לנטיית יתר של חיפוש ריגושים ולהתנהגויות סיכון אשר לא מעוכבות מבחינה מנטלית, וזאת בשלב מוקדם יותר מאשר נערים. התפתחות ניורולוגית זאת עלולה להוביל לחוסר יכולת לוויסות רגשות אצל נערות, בעיות פסיכיאטריות, התמכרות לחומרים מסוכנים והתנהגות סיכון גבוהה יותר (Dir, Bell, Adams, & Hulvershorn, 2017).

מעבר לכך, הספרות המחקרית מראה שהסיכוי להתנהגויות סיכון בעבור נשים בגיל ההתבגרות קשור באופן הדוק להתנהגות המינית של נערות. ישנן כמה סיבות להתנהגות מינית מסוכנת אצל נערות, כמו למשל ההתפתחות הביולוגיות המוקדמת של נערות יחסית לנערים, כפי שסקרנו קודם, או למשל גורמים תרבותיים שמשפיעים על ההתנהגות המינית. האקלים המיני עבר שינוי מהותי בחברות המערביות בעשורים האחרונים. מראשית שנות התשעים ואילך, תופעה זו נודעה כיתר מיניות, אפילו בחברות צפון אירופיות, עם תרבות מינית פתוחה. מסרים מיניים הפכו לחלק מבוסס בתרבות היומיומית בתקשורת המיינסטרים. צעירים מייצגים קבוצה מכריעה של צרכני תקשורת בידור ופורנוגרפיה (Kuortti, & Kosunen, 2009).

בספרות המחקר הועלו שאלות בנוגע להשפעות של תרבות מינית שכזו על התנהגות מתבגרים ובריאות מינית. למשל, מחקרים בארה"ב הראו כי צרכני תרבות מוסיקה בעלת אופי מיני מובהק, עוסקים לעתים קרובות יותר בהתנהגות מינית מסוכנת. כמו כן, דווח על שינויים מסוימים בהתנהגות מינית של נערות בגיל ההתבגרות, שמרמזים כי למתבגרים יש יותר פרטנרים מיניים וכי יחסי מין ללא מחויבות לקשר הפכו נפוצים יותר (Seth, et al. 2012).

ישנם ראיות כי מספר שותפים מיניים בגיל ההתבגרות זוהה כאינדיקטור לאורח חיים מסוכן, הקשור לקיום יחסי מין מוקדמים ולפרקטיקות מיניות לא בטוחות, עישון ושימוש בסמים. הבריאות הכללית נמצאת כגורם מפתח לזיהוי מתבגרים המעידים על התנהגות כזו ואולי זקוקים לייעוץ מונע ותמיכה חברתית. לאור השינויים המהותיים בתרבות ובהתנהגות המינית, שאלה מעניינת היא האם קשרים בין התנהגות מינית מסוכנת לאופני נטילת סיכונים אחרים הם תקפים, או שזה פשוט הפך להיות הנורמה בקרב מתבגרים. ככל הנראה שעדיין ישנו קשר מובהק בין התנהגות מינית מסוכנת של נערות לנטייה להיות נערות בסיכון ולהתנהגויות סיכון שיכולות לגרום לתוצאות לא רצויות (Kuortti, & Kosunen, 2009).

בפרקים אלה סקרנו מיהם נערים בסיכון, ומהי חשיבותה של התופעה, ובפק הבא נסקור מהם גורמי הסיכון שיכולים לגרום לנערים להפוך להיות נערים בסיכון.

4.2.גורמי סיכון לנוער בסיכון

בספרות המחקרית ידוע על מספר גורמי סיכון שיכולים להוביל את הנערים להיות נערים בסיכון. גורם סיכון חשוב הוא הרמה הסוציואקונומית של הנער, או רמת העוני. צעירים שמגיעים ממצב סוציו-אקונומי נמוך נוטים יותר להיות "בסיכון" לעומת נערים אחרים. התבגרות בעוני קשורה למספר גורמי סיכון אחרים, כולל גורמים חברתיים התנהגותיים, למשל שימוש בסמים, גורמים סביבתיים כמו שכונות אלימות, גורמים אקולוגיים ומשפחתיים כמו חשיפה לאי יציבות פסיכולוגית. נראה כי לגורמי סיכון אלו יש קשרים שליליים עם הישגים בלימודים, וקורלציות חיוביות עם התנהגויות בעייתיות. בני נוער החיים במשקי בית עם הכנסה מתחת למרמת העוני הרשמית שנקבעת על ידי המדינה הם הפגיעים ביותר (הרפז, ודולב, 2010).

רמת העוני יכולה להיות ברמה המשפחתית וברמה הקהילתית היותר רחבה. עוני משפחתי יכול להיות קשור למספר מצבים, סיכוי גבוה להיות חסר בית, חוסר ביטחון תזונתי, הורים שנמצאים בכלא או נעדרים, אלימות במשפחה, שימוש בסמים ובעיות אחרות המכונות גורמי לחץ, מכיוון שהם קשים, מתמשכים ולא נפתרים על ידי מערכות יחסים תומכות. על פי תחומים מגוונים של מדעי הרפואה, הביולוגיה והחברה, ישנה מסגרת התפתחותית-אקולוגית כדי להראות כיצד לחץ כזה בילדות המוקדמת מוביל להשפעות מתמשכות על חייו של הנער, למשל מבחינה אקדמית, כישורים קוגניטיביים וכישורים חברתיים-רגשיים, יכולת התנהגות ומצב בריאותי (יוגב, 2012).

אמנם העוני המשפחתי קשור בבירור לנוער בסיכון, אך גם העוני הקהילתי תורם למשבר הנוער בסיכון. במדינות רבות הקהילות ובתי הספר מופרדים מאוד על ידי הכנסה, מעמד חברתי וגזע או מוצא אתני. שכונות מסוימות, במיוחד אלה עם ריכוזים גבוהים של משפחות עניות, הן קהילות בעלות חיסרון מרוכז עם רמות גבוהות מאוד של חוסר עבודה, חוסר יציבות במשפחה, בריאות לקויה, שימוש בסמים, עוני, תלות ברווחה ופשע. קהילות מקופחות משפיעות על התפתחות ילדים ומתבגרים באמצעות היעדר משאבים כמו גני שעשועים ופארקים, תכניות לימודים אחר הצהריים, או השפעות שליליות של נערים עמיתים. למשל, לבני נוער החיים בקהילות עניות ישנו יותר סיכוי שיהיה חבר שנשר מבית הספר, מה שמגדיל את הסבירות שלהם לנשור מבית הספר (הרפז, ודולב, 2010).

גורם חשוב נוסף לנוער בסיכון הוא יציבות משפחתית, ומשפחה פונקציונלית. גדילה של ילדים ובני נוער בבית של שני הורים יציבים קשורה לבריאות טובה יותר, הישגים לימודיים וכישורים חברתיים טובים יותר, כמו גם אינטראקציה בריאה עם בני נוער באותו הגיל. מחקרים הראו כי שינויים מהותיים במבנה המשפחתי, כמו גירושי הורים, מגורים משותפים ונישואין חוזרים, משפיעים באופן שלילי על חייו של בן הנוער והופכים אותו לנער בסיכון. ילדים שנחשפים לאלימות במשפחה, פעילות פלילית או שימוש לרעה בסמים הם בעלי סיכוי גבוה בהרבה לבעיות התנהגות ארוכות טווח, כגון אלכוהוליזם, שימוש בסמים ובעיות נפשיות (רוזנטל, ושובה, 2017).

בנוסף לכך, האירועים שמובילים לנשירה מבית הספר מתחילים במשפחה. לדוגמא, הערכים של ההורים והצורה שבה הם בוחרים לנהל את אורח החיים שלהם, וזה כולל שימוש בסמים ומשפחות מפורקות. בהתייחס למערכת היחסים של הורה עם הנער, הספרות המחקרית מראה כי נוהלי ההורות הלקויים של ההורים, כולל חוסר תמיכה רגשית, חוסר מעורבות בפעילויותיו בבית הספר של הנער, ופיקוח לקוי, הם קשורים קשור לסיכון לנשירה מבית הספר, ולהפיכתו של הנער לנער בסיכון (רוזנטל, ושובה, 2017).

יתר על כן, פיקוח של ההורים כראוי על פעילויות הנער היא חשובה מאוד. בספרות המחקר נמצא כי ציפיות הוריות נמוכות ביחס להישגי בית הספר היו משתנה שקשור מאוד לנשירה של הילד מבית הספר. ככלל, מחקרים מצאו קשר משמעותי בין רמת השתתפות ההורים בפעילויות הקשורות לבית הספר לבין הביצועים האקדמיים של הנער. תלמידים בסיכון לנשירה הגיעו לעיתים קרובות ממשפחות המתגוררות ברווחה סוציאלית או מההורים שחוו שינויים תכופים בעבודה ולא היה להם זמן או יכולת לעקוב אחר הילדים שלהם מבחינה אקדמית או על הנעשה בחייו, ואילו הסיכון לנשירה היה נמוך משמעותית בקרב ילדים ממשפחות בהן ההורים היו יציבים והפיקוח היה גבוה (יוגב, 2012).

גורם חשוב נוסף לנוער בסיכון הוא הסביבה הבית ספרית של הנער. בתי ספר יכולים לגרום לתלמידים להיות בסיכון על ידי כישלון להעניק להם כישורים אקדמיים ומוכנות מספקת. סביבת בית ספר יכולה להיות מוקד של מאבק עבור בני נוער רבים. הדבר נכון במיוחד כאשר קיימת תופעת בריונות, העשויה להוביל להתנתקות התלמידים מהסביבה הבית ספרית שלהם, מה שמסכן את התלמידים לבעיות התנהגות ונשירה מבית הספר. שכונות עוני גבוהות מאופיינות לעיתים קרובות בשיעורי פשיעה גבוהים, משאבים מוגבלים ובתי ספר פחות טובים. בתי ספר עם פחות משאבים נוטים להיות יותר קשורים לתוצאות אקדמיות גרועות. פחות משאבים פירושם שיעור התלמידים לכל מורה גבוה יותר, הוצאות נמוכות יותר פר תלמיד וביצועים אקדמיים נמוכים יותר. לרוב בשכונות אלו אין את המשאבים הדרושים כדי לעזור לבני הנוער להתגבר על גורמי הסיכון (גולדנברג, אורנן, ורומי, 2014).

התלמידים מבלים זמן רב בבית הספר וההקשר הבית ספרי ממלא תפקיד חשוב מאוד בהתפתחות האישית והחברתית של מתבגרים. אנו עשויים לתהות מדוע שיעורי ההישגים והנשירה בבית הספר משתנים מבית ספר אחד לאחר. למרות ששאלה זו נחקרה הרבה פחות מזו של המאפיינים האינדיבידואליים של תלמידים בסיכון, גורמים מסוימים הקשורים לארגון כיתות, יחסי מורה-תלמיד ואקלים בית-ספרי יכולים לספק תשובה הולמת להבדלים אלה. המחקרים מצאו כי האקלים בכיתה והאינטראקציות בין מורה לתלמיד השפיעו הן על ההישגים הלימודיים והן על מעורבות התלמיד בבית הספר ובפעילויות חברתיות (רום, 2017).

המורה עצמו יכול לטפח הישגים בלימודים על ידי שיפור התנאים הפסיכו-סוציאליים בכיתה. לדוגמא, ארגון הכיתה והכוונה במהלך הלימודים גורמים לביצועים אקדמיים טובים יותר. מצד שני, התמקדות מופרזת בכללים נוקשים נקשרה לביצועים אקדמיים נמוכים יותר. סביבת כיתה בה הכללים לא היו ברורים והוחלו באופן לא עקבי גם היא הגדילה את הסיכון לנשירה. בנוסף, מורה שמתמקד בהתערבויות ענישה והשעיה תכופים תורם להגברת סיכון הנשירה של התלמיד (טל, 2014).

על פי מספר מחקרים, התלמידים מציינים חוויות שליליות בבית הספר כהסבר לנשירה שלהם מבית הספר. בנוסף לכך, תלמידים נושרים תופסים את מוריהם כשולטים יתר על המידה, לא תומכים ולא מעניינים אותם. לאיכות מערכת היחסים בין מורה לתלמיד, מבחינת עמדות והתנהגות שעלולה להיגרם, הייתה השפעה על ביצועי התלמיד וההתמדה בבית הספר. בנוסף לכך, לאקלים הבית ספרי הייתה השפעה חזקה על התלמיד, מכיוון שהוא עשוי לתרום בעקיפין להגדלת ליקויי הקשב, הפרעות חברתיות והפרעות התנהגות אחרות (גולדנברג, אורנן, ורומי, 2014).

עוד גורם סיכון שיכול להפוך את הנערים להיות נערים בסיכון הוא השתייכותם לקבוצות מיעוט באוכלוסייה. בני נוער מיעוטים מתמודדים עם חסמים רבים שתלמידים המשתייכים לקבוצת הרוב בחברה נוטים פחות להתמודד איתם. אפליה על רקע גזעי מובילה לעיתים קרובות לאלימות, בריונות, ומעכבת גם את אפשרות העסקתם של בני נוער. בני אוכלוסיות מיעוט נוטים יותר לחיות בסביבות עוני גבוהות המאופיינות בבתי ספר נמוכים עם משאבים מוגבלים ולכן יש להם סיכוי גבוה יותר להיכשל בלימודים. בני נוער שהם בני מהגרים מתמודדים גם עם כמה אתגרים בהתאמתם לתרבות וחווים בעיות מוגברות כמו מחסומי שפה והבדלי תרבות (סופר, 2011).

מחקר אחד בדק את ההשפעות של השתייכות לקבוצות מיעוט בארה"ב על היותם של הנערים כנערים בסיכון. לפי ממצאי המחקר, נראה די ברור שכל ניתוח של ההקשר החברתי סביב בני נוער אפרו-אמריקאים ולטינים מראה כי כקבוצה, הם מתחילים את חייהם בחסרון בהשוואה לעמיתיהם הלבנים. הם נוטים יותר להיות עניים, יותר לגור בשכונות המאופיינות בחוסר ארגון ואלימות, וסביר יותר שהם ילמדו בבתי ספר באיכות ירודה, שעלולים להיות אלימים. אותם לחצים שמפעילים כוחות אלו על מתבגרים, גם יוצרים לחץ במשפחה, ועלולים לשבש את ההורות. כאשר ההורות מופרעת, הסיכון הסביבתי מוגדל למתבגרים אלה (Cauce, Cruz, Corona, & Conger, 2011).

לאור התנאים שהם גדלים בהם, אין זה פלא שבממוצע, לבני נוער אפרו-אמריקאים ולטינים יש לעיתים קרובות תוצאות התפתחותיות פחות חיוביות. ואכן, עבור אותם בני נוער בהם כל הגורמים הללו משתלבים, במיוחד בצורתם השלילית ביותר, קשה לדמיין תוצאות חיוביות או גמישות. יחד עם זאת, עבור נערים רבים יש מספיק השפעות חיוביות כדי לקזז את הסיכון. לדוגמא, כאשר ההורים מסוגלים לספק לילדיהם הורות איתנה ומעורבת, ניתן למתן במעט את הסיכונים הסביבתיים. גם בבתי הספר בשכונות הגרועות יש מערכת מינימלית של תמיכה בנערים אלה. יש בני נוער שניתן לגשת אליהם ולעזור להם, אפילו כנגד הסיכויים (Cauce, Cruz, Corona, & Conger, 2011).

5.2.התערבות ומניעה

המחקר העדכני בנושא נוער בסיכון מראה שהתבגרות נכונה וחיובית של בני נוער מונעת התנהגויות בעייתיות בקרב מתבגרים, ומשבשת את הקשר בין מגוון הפרעות התנהגות של נערים בסיכון, להיעדר סביבה בריאה של המתבגר, כמו משפחה לא מתפקדת, וגדילה בתנאי עוני. ולכן התערבות נכונה, או מניעה של בני הנוער מלהפוך לנערים בסיכון היא אינטרס חשוב לרשויות המדינה, משום שהיא חלק ממכלול יותר גדול של דאגה לבריאות הציבור (בן-סימון, וואזן-סיקרון, 2017).

מסגרות ההתערבות לנוער בסיכון מחולקות לכמה סוגים, התערבויות מונעות אוניברסליות: פעילויות לקידום בריאות הממוקדות לציבור הרחב או לקבוצת אוכלוסייה שלמות שאינן מזוהות על בסיס הסיכון האישי. התערבויות מניעה סלקטיביות: פעילויות התערבות מוקדמות המיועדות ליחידים או תת-קבוצה של האוכלוסייה שהסיכון בה לפתח הפרעה גבוה משמעותית מהממוצע. התערבויות מניעה מסומנות: פעילויות ממוקדות לאנשים בסביבות סיכון גבוהות המזוהים כבעלי תסמינים מינימליים לנוער בסיכון, אך ניתנים לזיהוי המעידים על כך שהנער נמצא בסיכון מוגבר. התערבויות אוניברסליות מכוונות לכלל האוכלוסייה, התערבויות סלקטיביות ומסומנות הן אסטרטגיות ממוקדות לאנשים או קבוצות שנמצאים בסיכון גבוה, בהתבסס על מאפייניהם האישיים, מצבם המשפחתי או תנאי הסביבה שבה הם נמצאים (אבו-עג'אג', 2018).

באופן אידיאלי, ניתן ליישם התערבות מוקדמת לאורך חייו של הנער או הילד. התערבות מוקדמת לילדים גדולים יותר כוללת בניית מיומנויות, ועשויה להתמקד בבניית מיומנויות תקשורת, יכולת לפתור בעיות ויכולת לבצע בחירות בריאות ולהפחית התנהגויות לא בריאות והרסניות. התערבויות מוקדמות יכולות ליצור קשר בין מניעה וטיפול בנוער בסיכון, תוך הכוונה לצעירים זמן קצר לאחר שהם מתחילים להפגין התנהגויות בעייתיות כמו שתייה, עישון או שימוש בסמים, וזיהוי אלה הזקוקים לשירותים אינטנסיביים יותר. מכיוון שכשלון בבית הספר קשור לעיתים קרובות להפרעות התנהגות ולשימוש בסמים, בתי ספר הם חלק מרכזי בכל אסטרטגיית התערבות לנערים אלה (בן-סימון, וואזן-סיקרון, 2017).

לפי הספרות המחקרית לגבי נוער בסיכון, ככל שמספר גדול יותר של גורמי סיכון הקשורים לילד או למתבגר, כך גודלת הסבירות שהנער יפתח התנהגויות סיכון, יפתח בעיות נפשיות ויתקל בבעיות חמורות אחרות, שכולן עשויות להוביל לכישלון ולנשירה מבית הספר. ככל שמספר הגורמים המגנים גדול יותר, כמו מערכות יחסים עם מבוגרים תומכים וקשר יותר טוב עם המערכת הבית ספרית, כך יפחת סיכוי שהנער יהיה בסיכון. על ידי צמצום גורמי הסיכון להתנהגות רעה והגברת גורמי ההגנה, ההתערבות מפחיתה את ההשלכות השליליות של הנוער בסיכון. לדוגמא, מחקרים מצביעים על כך שדיכאון בקרב מתבגרים עלול לגרום לשימוש בסמים, כי שיעורי השימוש בסמים גבוהים משמעותית בקרב ילדים הסובלים מהפרעות התנהגות, ואלה יכולים להוביל לבעיות חברתיות מזיקות ביותר, כגון עבריינות, שימוש בסמים והפרעות נפשיות אחרות. קשרים קיימים גם בין אלימות בקרב בני נוער להפרעות בבריאות הנפש ובין שימוש בסמים (Frankford, 2007).

גורמים מגנים יכולים ליצור תנאים המגנים על בני נוער מפני ההשלכות השליליות של חשיפה לגורמי סיכון הקשורים לתנאים אישיים וסביבתיים. גורמים מגנים, כגון חיבור לבית הספר, קשרים הדוקים למבוגר תומך, ואקלים חיובי בבית הספר, עשויים לקדם התנהגות חיובית, בריאות, רווחה והצלחה אישית. המחקר האחרון בתחום שם דגש על החוסן האישי של בני הנוער. חוסן קשור לגורמי מגן, ונמצא אצל צעירים מרקע בעייתי שלמדו לשמור על ההתנהגות שלהם גם כשהסיכויים נערמים נגדם. חוסן מתייחס לתהליך דינמי של הסתגלות חיובית בהקשר של מצוקה משמעותית אצל הנער. חוסן עשוי להגן או לחזק נערים מפני בעיות חברתיות או גורמי סיכון (Frankford, 2007).

6.2."בית חם" לנערות בסיכון

דרך התערבות שקיימת בישראל לנערים בסיכון היא באמצעות מוסד כדוגמת "בית חם". בית חם הוא מקום חם עם דלת פתוחה שעוזר לאנשים הנאבקים עם מגוון אתגרים בבריאותם הרגשית. המוסד הוא חדשות טובות עבור כל כך הרבה אנשים שחשים אבודים וזקוקים לכתף אוהבת וחזקה להישען עליה, ומציע להם תמיכה ואוזן קשובה (אתר "בית חם").

הרב שמואל מונק הקים את בית חם לאחר שהיה עד לייסורים הנוראיים של אנשים שסובלים מבעיות נפשיות ורגשיות. הוא האמין בתוקף שאפשר, ואפילו חובה לחולל מהפכה בתחום הטיפול הנפשי כדי לשפר את חייהם של הסובלים מכך. הוא האמין שיש לנפץ את המיתוס לפיו מצוקה רגשית היא דבר שיש להתבייש לדבר עליו, אפילו במחיר של התמוטטות וקריסה מוחלטת. מאז הקמתו בית חם היה מקור לתקווה, ומעניק קול למי שקודם לכן לא היה יכול להשמיע את קולו. לאט ובעקביות, בעזרת הרבה עזרה המוסד התפתח ויכל להעניק את שירותיו לאנשים רבים. אלפי אנשים ובני משפחותיהם חוו יציאה מהמצב העגום שבו הם היו שרויים, ושיפרו את חייהם בצורה ניכרת. לבסוף הם מצליחים לשחרר את הבושה המשתקת, כאשר הם נפגשים עם צוות הבית חם, שרואה את הפוטנציאל המולד שיש לכל בן אנוש וחש אחריות משותפת לרווחתם (אתר "בית חם").

בבית החם מפעילים מרכזי שיקום מקצועיים המקדמים התאוששות של אנשים עם מוגבלות בבריאות הנפש, ומאפשרים להם לאחר מכן להשתלב מחדש בקהילה באמצעות תוכנית שיקום מובנית ומותאמת אישית. צוות של עשרות מאמנים מקצועיים ברחבי ישראל מנחה אנשים כאלה באופן קבוע. בנוסף לכך, המוסד הקים שבע מרפאות ציבוריות בפריסה ארצית בערים בני ברק, ירושלים, מודיעין עילית, אלעד, בית שמש, אשדוד וזיכרון יעקב. ישנו צוות רב תחומי של פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מאבחנים ויועצים מהשורה הראשונה. המרכז גם מטפל בנפגעי תקיפה מינית. המוסד הקים מרכזי טיפול לנפגעי טראומה מינית מרקע דתי (אתר "בית חם").

3.מתודולוגיה

נושא המחקר:

טיפול בנערות בסיכון, ומניעת נשירה מבית הספר

שאלת המחקר:

כיצד טיפול קבוצתי במסגרת תוכנית "בית חם" מסייעת בהפחתת נשירה בקרב נערות בסיכון ?

רציונל ומטרת המחקר:

מטרתו של מחקר זה הייתה לבדוק את האפקטיביות של טיפול קבוצתי בנערות בסיכון בישראל, ובמיוחד את הטיפול הקבוצתי שניתן לנערות אלה במסגרת המוסדות של "בית חם" שפועלים בישראל. ההנחה מאחורי פעולתם של מוסדות שכאלה כדוגמת הבית החם, היא שלנערים ונערות בסיכון אין רשת חברתית שתתמוך בהם ותוכל לעזור להם לצאת מן המצב שבו הם נמצאים, שמסכן אותם ולעול להוביל לתוצאות לא רצויות, כמו שימוש בסמים והסתבכות עם החוק. במסגרת המחקר רצינו לבדוק באופן ספציפי האם הטיפול יכול לעזור להפחית את שיעורי הנשירה מבית הספר של נערות אלה. הנשירה מבית הספר היא נקודת מפנה חשובה אצל נערות אלה, מכיוון שבית הספר מהווה מסגרת טובה שעוזרת לנערות להישאר במסלול חיים נורמלי ולא בסיכון, כאשר ישנה נשירה מבית הספר, הנערות מאבדות את המסגרת היחידה שנשארה להן, והדבר עלול לדרדר את מצבן.

אוכלוסיית המחקר:

המחקר הנוכחי יערך בקרב מדריכות של נערות בסיכון, העובדות במוסדות של בית חם ברחבי הארץ. לצורך המחקר ירואיינו מספר מדריכות ממוסדות שונים של בית חב, מאזורים גיאוגרפיים שונים מהארץ, לדוגמה מאזור המרכז ואזור השרון. המדגם של המדריכות יעשה בצורה אקראית על מנת לשמור על ניטרליות ולא להטות את תוצאות המחקר.

שיטת המחקר:

במחקר זה נבחרה שיטת המחקר האיכותני שמטרתה לאסוף מידע מהשטח באופן ישיר, מצומצם (מספר הראיונות מועט) ועמוק. בחרתי לראיין ארבעה מדריכות מהמוסדות של בית חם, ולשמוע וללמוד מניסיונם האישי על הטיפול שלהם בנערות בסיכון בדרך של טיפול קבוצתי. במסגרת מחר איכותני זה, אנו עוסקים באיכות הנתונים שנאספו, זאת בניגוד למחקר הכמותי אשר עוסק באיסוף מספר רב של נתונים אך אינו דורש איכות ועומק. המחקר נשען על הפרדיגמה הפנומנולוגית, העוסקת בחקר תופעות חברתיות וחותרת להבנת משמעותן בעבור בני האדם החווים אותן. בבסיס הפרדיגמה הפנומנולוגית עומדת התפיסה כי לא קיימת מציאות אובייקטיבית, אלא המציאות מתפרשת מבעד לעיני החווים אותה. תפיסה זו גורסת כי חווייתם הסובייקטיבית של המרואיינים היא זו המאפשרת להבין לעומק את ראייתם הייחודית ואת ה"מבנים" החשיבתיים המנחים אותם בחייהם (שקדי,2003).

הליך המחקר:

המחקר הנוכחי עורך שימוש במתודה מחקרית איכותנית. יערך ראיון עומק חצי מובנה עם משתתפי המחקר. המחקר הנוכחי הינו מחקר איכותני (qualitative research). בשלב הראשון יערך הליך איסוף מידע במתודה איכותנית על משתתפי המחקר. בשלב זה החוקרת תיצור קשר עם המדריכות אשר עובדות בבית החם, ותקבע עימן פגישה בה יתואר הליך המחקר ומטרתו בפניו. עם קבלת האישור יחול שלב העברת השאלונים והראיונות.

הראיונות ייערכו במהלך כמה ימים עם המדריכות. כל מדריכה תרואיין בנפרד. המרואיינים יוכלו לבחור את המקום הנוח להם להתראיין. זמן הריאיון המשוער בין 20 לבין 30 דקות, בהתאם לטווח הקשב ושיתוף הפעולה של המרואיין. בתחילת הריאיון יינתן למרואיינים רקע על המחקר והמסגרת בו הוא נעשה. יאמר לנבדקים כי הזכות להפסיק את הריאיון שמורה להם בכל עת. וכי ניתן לבצע הפסקות במידת הצורך. המרואיינים אינם מחויבים לענות על אף שאלה אם אינם מרגישים איתה בנוח. המרואיינים יתבקשו לענות על כל השאלות באופן המפורט והכנה ביותר, מכיוון שהדבר יסייע בידי החוקרת בתהליך ניתוח התוכן.

כלי המחקר:

כלי המחקר שיערך בו שימוש במחקר הנוכחי הינו ראיון עומק מובנה למחצה. ראיון חצי מובנה מאופיין במבנה גמיש ודינמי. יתרונו שהוא מכסה תחומי עניין ותוכן שנראים חשובים לחוקר ומאפשר בתוך תחומים אלה חופש עבור המרואיין להתמקד בתכנים לבחירתו (שקדי,2003). הריאיון המובנה למחצה מאפשר גישה למחשבותיהם של המרואיינים בשפתם. השימוש בכלי מחקר זה מאפשר מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם נחקרים. הריאיון הוא מקור מידע ראשוני, והוא מהווה את הכלי המרכזי להשגת מידע במחקר האיכותני. השימוש בראיון עוזר להבין את החוויה של האחרים ואת המשמעות שהם מייחסים לחוויה זו (נספח 1).

ניתוח הנתונים

ניתוח הנתונים האיכותניים יתבצע באמצעות קטגוריזציה. קטגוריזציה הינה שיטת ניתוח של חיבור חלקי המידע השייכים לאותה התופעה באמצעות פירוק הנתונים (שקדי,2003). הליך זה יתבסס על קריאה מעמיקה של כל ראיון ועל ניתוחו על-פי קטגוריות. בשלב לאחר מכן יזוהו תמות מרכזיות משותפות שיעלו מהראיונות. תוצר הניתוח יהיה תמות המחקר. ניתוח זה יהפוך את הטקסט לחלון שיאפשר מבט לחוויה האנושית וישקף את הרגשות, המחשבות, האמונות והדעות של המדריכות במחקר (שקדי, 2003).

4.ממצאים

במחקר הנוכחי ביקשנו לבדוק את ההשפעה של טיפול קבוצתי במסגרת מוסדות לתמיכה בנוער בסיכון, הבית החם, על שיעורי הנשירה מבית הספר של נערות בסיכון. לצורך ניתוח הממצאים במחקר, רואיינו ארבעה מדריכות בבית החם, ונבדקה ההשפעה שישנה לטיפול קבוצתי על נערות אלה. בניתוח הממצאים נמצאו תמות מרכזיות שחוזרות על עצמם במהלך הראיונות עם המדריכות, שמעידות על הדרכים העיקריות שבהן הבית החם עוזר לנערות אלה לשפר את חייהן ולהימנע מנשירה מבית הספר:

1. תמיכה רגשית לנערות-

המסקנה הראשונה שעולה מהראיונות עם המדריכות היא שהבית החם והמדריכות שעובדות בו מעניקים תמיכה רגשית לנערות בסיכון. המדריכות מספרות שרבות מהנערות שמגיעות לבית החם סובלות מבעיות רגשיות שונות, שיכולות לנבוע מבעיות חברתיות, בעיות בלימודים, בעיות במשפחה, או כל בעיה אחרת שממנה סובלת הנערה. בעיות אלה יכולות לגרום לקשיים רגשיים אצל נערות אלה, וזאת יותר מהבנים. המדריכות מרגישות שהתמיכה הרגשית שהן מעניקות לנערות הן תמיכה חשובה, והן הבסיס לכך שהנערה תשקם את החיים שלה, ולא תנשור מבית הספר.

כך למשל מספרת המדריכה ש':

כך אומרת המדריכה ס':

"את יודעת אם את מרגישה שהיא מתחברת לאשת טיפול מסוימת או למדריכה אז אפשר להגיע אליהן לא לכולן אבל לרוב הן מבינות שאת פה בשבילן ואת מדברת איתן בגובה העיניים גם אם את כועסת עליהן את אומרת להן שאת עדיין אוהבת אותן את מלמדת אותן דרך תקשורת של העולם שגם אם רבים אז ממשיכים לאהוב וגם אם כועסים אז אנחנו עדיין חלק לא קמים והלכים."

כך אומרת המדריכה מ':

"אממ.. הבנות מגיעות מכל מיני קשיים בין אם זה קשיים חברתיים, קשיים בתוך המשפחה קשיים רגשיים ממש הכול. קשיים לימודים גם, מצב כלכלי קשה בדרך כלל זה כמה דברים ביחד."

כך מספרת המדריכה ר':

"..ויש נערות לא דווקא אלימות במשפחה נגיד לצורך העניין הם משפחה מרובת ילדים אז היא מרגישה שפחות יש תשומת לב או שההורים אין תשומת לב היא מרגישה שהיא מתפספסת שם אז היא מגיעה כדי לקבל את הפן הזה"

מהדברים של המדריכות אנו רואים שהנערות שאיתן הם מתמודדים חוות קשיים רגשיים, וזאת בגלל סיבות שונות, לחלק מהנערות יש קשיים חברתיים, וזה גורם להן לרגשות שליליות, לחלק אחר מהבנות יש קשיים משפחתיים, לאחרות יש קשיים בלימודים. המדריכות מודעות לכך שישנה חשיבות לטפל בקשיים הרגשיים האלה של הנערות, משום שזה יכול להשפיע עליהן לרעה בחיים, ולגרום להן להתנהג בצורה שלילית. המדריכות מרגישות שהן התמיכה שהבנות האלה זקוקות לה, כמו שאמרה המדריכה ס':" הן מבינות שאת פה בשבילן". עניין חשוב שעולה מדבריהן של המדריכות הוא שהן צריכות לדעת כיצד לספק את התמיכה הרגשית הזאת לבנות, ראינו למשל שהמדריכה ס' אומרת שצריך לדבר עם הבנות בגובה העיניים, כדי לעזור להן מבחינה רגשית.

2. טיפול מערכתי כולל-

מדבריהן של המדריכות אנו מסיקים שדרך הפעולה שלהן להתמודד עם הנערות בסיכון, ולמנוע את הנשירה מבית הספר, היא לספק לנערות אלה טיפול משולב וכולל הנוגע לכל תחומי החיים שלהן. אמנם המדריכות מעניקות לנערות תמיכה רגשית, אך זהו הבסיס, המדריכות מנסות לעבוד ביחד עם הנערות על מנת לפתור נושאים שונים ובעיות שונות שיש להן בתחומי החיים השונים, כך למשל עובדים באופן ספציפי עם כל נערה, בודקים אילו בעיות ספציפיות יש לנערה הזאת ומנסים ביחד איתה לעבוד על פתרון אפשרי לכל המקור של הבעיות. כך למשל אם לנערה יש בעיות במשפחה, שאלה בתורם גורמים לה לביצועים אקדמיים נמוכים, וזה גורם לה לדיכאון ולבעיות רגשיות, אז המדריכה מנסה לפתור את כל הבעיות האלה, ולראות אם תחום אחד משפיע על תחומים אחרים, ומה המקור שגורם לנערה הזאת לבעיות אלה.

כך ר' מספרת:

" כן אני אוסיף ואגיד שכל נערה שנמצאת בבית החם אני פוגשת אותה אנחנו ממש יושבים אם איזשהו טופס שאנחנו ממלאות ביחד כדי לראות איזה דברים אנחנו רוצות לעבוד עליהם איפה היא רוצה יותר להתקדם להשתפר זה יכול להיות מכל מיני בחינות אחת שזה יהיה יותר ביטחון עצמי ואחת שזה יהיה יותר בקטע הלימודי יש אחת שזה בחלק החברתי מלא יושבת עם כל אחת ואחת ואנחנו ככה מנסות לבנות איזושהי תוכנית טיפולית"

כך ס' מספרת:

"בדרך כלל אני אגיד לך סטטיסטית לרוב זה בגלל קשים לימודים קשים חברתים או זה או זה או קושי כזה או כזה בדרך כלל זה גם קשיים מעורבבים "

כך ש' מספרת:

"לדוגמא יש לי נערה שלא מדברת עם ההורים ומשקרת להורים כל הזמן כי ההורים גם בצד השני לא נותנים כלום לילדה כמו דברים בסיסים של עזרה בלימודים שיחה ואוזן קשבת ואפילו לפעמים גם אוכל בנוסף הנערה גם משקרת להורים וזה לא טוב כי היא לא תגדל בסדר ככה הורים שכמעט לא נמצאים הם נמצאים פיזיים אבל לא נמצאים בשביל פה חוץ מזה יש את הבעיה של ההסתגלות בארץ כאילו אצלנו בבית החם זה בעצם משפחות של עולים אז ההורים עובדים הרבה והילדים הרבה לבד והם משוטטים הרבה ברחוב"

כך מ' מספרת:

"אני חושבת שזה מתחיל מהבית אממ יותר הדרכה להורים יותר לפתח את המודעות שלהם לגבי הורות לגבי הצורך שלהם לילדים זה נראה לי הדבר הכי עיקרי. "

מהדברים של המטפלות אנו מבינים שהן מנסות לתת מענה לבעיותיהן של הבנות בצורה כוללנית, כלומר הן לא מתמקדות רק בבעיה הספציפית שממנה סובלת הנערה, שגרמה לה להגיע לבית החם, הן מנסות לברר מה הגורם שמוביל לאותה בעיה, כלומר האם יש בעיות בבית של הנערה, האם ההורים לא תומכים בה מספיק, האם היא בקשר עם בנים שהוא קשר של ניצול. הכוונה של המדריכות היא לפתח קשר אישי ואמון עם הנערה, ולהבין מה עובר עליה ומה מפריע לה באמת, ולנסות לפתור ביחד את המקור של הבעיות שלה.

3. דגש על אי נשירה מבית הספר-

מהראיונות עם המדריכות עולה שהן שמות דגש בפני הנערות על החשיבות של לא לנשור מבית הספר, והם עובדות ביחד על מנת להשיג את המטרה הזו. המדריכות מבינות שהמסגרת של הבית הספר היא המסגרת החשובה שצריכה לתמוך בחייהן של הנערות, הדבר הזה הוא לא רק חשוב לעתידן האקדמי של הבנות, אלא שהוא מונע מהן מלהיות בסיכון משום שהוא מספק להן מסגרת יציבה וטובה, גם מבחינה חברתית, וגם מונע מהן מלהיות בחברה רעה. בהרבה מהמקרים הנערות מגיעות ממשפחות שלא מתפקדות בצורה טובה, ומכאן נובעת החשיבות של המסגרת של בית הספר, משום שזו המסגרת הטובה האחרונה שנותרה להם, ולכן חשוב למדריכות לגרום לנערות להבין שהן לא צריכות לנשור מבית הספר.

כך ר' מספרת:

"אוקי המענה הלימודי נובע מכך שיש לנו נערות שמתקשות בפן הלימודי כלומר יש בנות שיש להן קושי לימודי לדוגמא בנות שקשה להן במתמטיקה ואנגלית אנחנו עוזרים להם בזה כדי להישאר בקצב של הכיתה אנחנו מספקים בבית החם מורות שבאות לתגבר את הבנות אחרי הלימודים בנוסף יש בנות שהן נושרות בנות שלא הולכות בצורה מתמדת לבית הספר גם אחד מהסיבות ."

כך ס' מספרת:

"לגמרי בצורה מאוד רציפה שאנחנו יש וועדות שמתקיימות לגבי הנערה ואני מגיעה לשם ואם הנערה מתנהגת שוב פעם בצורה תוקפנית בבית הספר אז היועצת שמתקשרת אליי ואומרת לי שצריכות לדבר איתה ולראות מה קורה איתה לבדוק אם יש תסמינים בבית אם היא הגיעה רגועה בהתחלה וההתקדמות שלה נהייתה מאוד לא טובה לדוגמא נערה שהגיע ביישנית ושקטה ומאוד מופנמת ופתאום היא כל היום רבה עם חברות בורחת מבית הספר הקשר או מאוד רציף אנחנו בשיח מאוד שקוף עם בתי הספר ."

כך ש' מספרת:

"בית הספר אותו הדבר נערים או נערות שיש להן בעיות בבית הספר והן נושרות שיש קושי בבית הספר זה יכול להיות קושי חברתי זאת אומרת נערות שאין להן חברות בכלל והן בודדות והיועצת רואה את זה ומרגישה את זה והיא מפנה אלינו את הנערה יש בנות שלא מגיעות לבית הספר והיא מפנה לנו אותה ואחר כך אנחנו עושים את הפגישות כדי שהיא תבוא כי ברור שילדה שלא הולכת לבית הספר היא גם יהיה לה קשה"

כך מ' מספרת:

"אממ .. דרך בית הספר זה בדרך כלל בגלל קשיים לימודים לצורך העניין נערה שמבריזה הרבה מבית הספר ולא מגיעה ואם היא מגיעה היא לא באמת נכנסת לשיעור או שהיא נכנסת ורק מפריעה למהלך השיעור או מבחינה חברתית נערה שהיא מנודה או מוחרמת ולא קל לה בבית הספר שתמיד נמצאת לבד ולא יוצאת מהכיתה שילדים בעצם מציקים לה או שקשה לה להתחבר לאחרים"

מהדברים של המדריכות אנו רואים שישנה חשיבות לטיפול בבעיות בבית הספר אצל נערות אלה. המדריכות מבינות שאם לנערות יש קשיים חברתיים או קשיים אקדמיים בבית הספר, הדבר יכול להשפיע עליהן לרעה, ואפילו לגרום להן לנשור מבית הספר. המדריכות יודעות שברגע שהנערה נושרת מבית הספר הדבר יכול לדרדר אותה הלאה ולגרום לה לקשיים נוספים.

4. נטרול השפעה חברתית רעה-

המדריכות יודעות שהסביבה החברתית של הנערות היא גורם חשוב שיכול להשפיע עליהן לטובה או לרעה, והן יודעות שבמרה של נערות בסיכון אלה, בדרך כלל הן מסתובבות בחברה רעה, והדבר מדרדר את הנערות האלה. ולכן המדריכות מנסות לפתור את הבעיה של החברה הרעה הזאת, הן על ידי הדגשה בפני הנערות שהן לא צריכות להסתובב עם חברים אלה, וגם על ידי הדגשת הצורך בפני הנערות שהן צריכות מסגרת חלופית שתאפשר להן לא להיות בחברה רעה, כמו המסגרת הבית ספרית.

כך ר' אומרת:

" או שבעצם הורים שלא מתפקדים ואין אחריות על הנערה וכמובן יש הרבה נערות שמגיעות אלינו מדרום העיר שהן באות משכונות עברייניות וסביבה לא טובה וזה מביא את הנערות בעצם לשוטט כל היום בחוץ ולהיות "חלק מהחברה" ."

כך ס' אומרת:

" זה עניין של דימוי עצמי נמוך חוסר עמוד שידרה מאוד מאוד מושפעות אין להן כאילו זה דור שהוא מושפע מאוד חברתית מה עוד שוב פעם עניין של לבוא לדוגמא אם יש פערים לימודים איפה היא תופסת את עצמה ואז בעצם שיש לה כל כך הרבה בעיות אז קשה לה יותר."

כך ש' אומרת:

" פה חוץ מזה יש את הבעיה של ההסתגלות בארץ כאילו אצלנו בבית החם זה בעצם משפחות של עולים אז ההורים עובדים הרבה והילדים הרבה לבד והם משוטטים הרבה ברחוב .אצלנו בבית החם אצל הבנות פחות אבל אצל הבנים יש הימורים ובגלל זה הם לא מגיעים הרבה לבית החם והם יותר במקום שאיפה שהם מהמרים"

כך מ' מספרת:

"אממ כל מיני קשרים עם בנים שלאו דווקא קשרים חיובים או באופן חד משמעי קשרים שליליים קשרים של ניצול. תראי כל המצב שהן מגיעות ממנו הם מדליקים נורה אדומה."

מהדברים של המדריכות אנו רואים שישנן הרבה נערות שמגיעות לבית החם וסובלות מהשפעה שלילית מהסביבה החברתית שבה הן נמצאות, השפעה שלילית זו יכולה לדרדר את הנערות, גם אם זה לא במודע ולא באופן מידי, אלא בטווח הארוך. כך למשל מ' משפרת שלנערות אלה יכולים להיות קשרים בעיתיים עם בנים, שיכולים להזיק לנערות אלה. בנוסף לכך, המדריכות מרגישות שתפקיד חשוב של הבית החם הוא לספק לנערות האלה מסגרת שנועדה לעזור להם לא להיות בסביבה החברתית הרעה הזאת, עצם העובדה שהבית החם ממלא את הזמן של הנערות האלה, זה כבר מונע מהן להיות בחברתם של אנשים רעים שינצלו אותן וישפיעו עליהן לרעה.

5. התמיכה הקבוצתית היא דרך טיפול יעילה לנערות אלה-

המדריכות מעידות על כך שהדרך של טיפולים קבוצתיים במסגרת הבית החם היא דרך יעילה מאוד לעזור לנערות אלה, יותר מאשר עזרה בשיחות אישיות עם הנערות. הסיבה העיקרית לכך היא שהדינמיקה בקבוצה היא יותר טובה הן למדריכות והן לנערות עצמן, והן מרגישות שהנערות נפתחות יותר בטיפול הקבוצתי מאשר בטיפול אישי אחד על אחד מול הנערה. כאשר הנערה מדברת בשיחה אישית עם המדריכה היא מרגישה מאוימת קצת, ואילו כאשר זה קורה במסגרת הקבוצה הנערות מרגישות פחות מאוימות.

כך ר' מספרת:

"אהה.. גם וגם יש דברים שהן פותחות בחדר לבד ומבקשות לענות על צורך מסוים ויש גם את הקטע של הטיפול הקבוצתי שהן רואות שכולן איתן והן לא לבד וגם אם היה נראה שמישהי משדרת משהו מסוים אז מתוך השיח היא מגלה שהיא גם כן בדיוק כמוה זה מאוד משתנה מנערה לנערה הן נורא שונות הבנות שלנו ממש סגנונות שונים לגמרי אפשר לראות את השוני בין נערה לנערה יש כאלה שלא אוהבת את השיחות הפרטניות ומעדיפות את יחד"

כך ס' מספרת:

"לא במפגש קבוצה יש טיפול קבוצתי מזה טיפול זה כאילו מין את יודעת שיח קבוצתי שהוא עם תוכנית טיפולית. ובלי שום קשר כמובן שאנחנו מזהים נערות שצריכות טיפול פרטני אני נכנסת איתן לשיחות בין אם זה בעיות בבית הורים שלא מבינים אותה או בעיות חברתיות שחברות מנדות אותה "

כך ש' מספרת:

"אצלנו זה שילוב של שתיהן עבודה בקבוצה זה נותן לנו את הדרך להגיע לפרטני זה נותן לנו להבין עם מי אנחנו צריכים לדבר בפרטני ואת מי צריך לקחת לפרטני אי אפשר לעבודה רק בטיפול פרטני ואין אפשר לעבוד רק בטיפול קבוצתי בקבוצה אני והעובדת סוציאלית עם הנערות אבל בפרטני זו העובדת סוציאלית עם הנערה בזמן של הקבוצה אנחנו שמים לב על הדברים ואז העובדת סוציאלית לוקחת אותה לבד ושואלת אם הכול בסדר"

כך מ' מספרת:

"תראי בעבודה פרטנית זה יותר משאבים כי באמת את מושקעת כולך בנערה אחת מן הסתם. ובעבודה קבוצתית את בעצם חוסכת במשאבים אפשר לקרוא לזה ככה כי את מגיעה לכמה נערות בו זמנית. בפרטני גם יכול להיות שלנערות יהיה יותר נוח לשתף בקבוצתי יכול להיות פתאום שיותר קשה להם לפתוח זה נורא משתנה."

מדבריהן של המדריכות אנו רואים שהטיפול הקבוצתי בעבור הנערות הוא הרבה יותר יעיל מכמה בחינות, קודם כל המדריכות אומרות שבדרך של טיפול קבוצתי הן יכולות לחסוך במשאבים, כי הן מטפלות בכל הקבוצה של נערות בו זמנית, וזה חוסך להן זמן רב. בנוסף לכך, היעילות באה לידי ביטוי בכך שהנערות מרגישות הרבה יותר בנוח לשתף את החיים שלהן כשזה נעשה במסגרת קבוצתית, כי כל שאר הבנות עושות את זה אז הן לא מרגישות מאוימות. חלק מהמדריכות משתמשות בטיפול הקבוצתי בתור התחלה, ואחר כך הן עוברות לטיפול פרטני, והן מרגישות שזה יותר נוח ככה, כי זה בונה את האמון של הנערות ומאפשר להן להיפתח.

5.דיון וסיכום

מטרתו של מחקר זה הייתה לבדוק את ההשפעה של הטיפול במסגרת "הבית החם" על נערות בסיכון בישראל, והצלחתו של טיפול זה במניעת הנשירה מבית הספר של נערות אלה. בעקבות הראיונות הפתוחים שבוצעו עם המדריכות במרכזי תמיכה אלה, הגענו לכמה מסקנות מחקריות שמהוות בעצם את מסקנותיו של המחקר. להלן סקירת התמות שהתקבלו.

המסקנה המחקרית הראשונה שנמצאה במחקר היא שהבית החם מספק תמיכה רגשית לנערות בסיכון על מנת לשפר את מצבן ולהפחית את שיעורי הנשירה מבית הספר. רבות מהנערות שמגיעות לבית החם הן נערות שסובלות מבעיות רגשיות, שמתפתחות אצלן עקב בעיות אחרות שיש להן, כמו למשל בעיות אקדמיות, בעיות במשפחה או בעיות חברתיות. המדריכות במוסדות של הבית החם מודעות לעובדה שנערות אלה צריכות תמיכה רגשית על מנת לעזור להן להתגבר על בעיותיהן ולחזור למסלול חיים רגיל. המדריכות מעידות על כך שהמצב הרגשי הל הנערה הוא אלמנט בסיסי לתפקוד נורמלי שלה, בלי שהנערה תהיה יציבה רגשית היא לא תוכל לתפקד בתחומים אחרים בחייה.

הסבר אפשרי למסקנה זאת שהגענו אליה במחקר היא שהמדריכות במוסד של הבית החיים הגיעו לתובנה עם הזמן, שאם הן לא יתמכו רגשית בנערות אלה, הטיפול בהן לא יהיה מוצלח, אפילו אם הן ינסו לעזור להן מבחינה אקדמית, או לעזור להן מבחינה חברתית ומבחינת הבעיות במשפחה, תחילה יש לעזור לנערות האלה מבחינה רגשית כדי לפתור את הבעיות האחרות, כי הבסיס של ההתנהלות שלהן.

אם נשווה את המסקנה הזאת לספרות המחקרית אנו נראה שיש תמיכה בספרות המחקר לדבר הזה. גיל ההתבגרות היא תקופה שהיא באופן טבעי מוצפת בשינויים ורגשות גבוהים, וזוהי תקופה לא יציבה עבור הנער מבחינה רגשית (Colon-fuentes, 2019). ולכן חשוב לייצב את הנערות מבחינה רגשית כדי לאפשר להן להתנהל בצורה טובה.

המסקנה המחקרית השנייה של המחקר הייתה שהמדריכות מנסות להעניק טיפול מערכתי כולל לנערות אלה, ולא להתמקד רק בבעיה אחת של הנערות. המדריכות לא מנסות לפתור רק בעיה אחת שיש לנערות, כמו למשל בעיה אקדמית בלימודים, אלא שהן מנסות לראות מהן כלל הבעיות בחיים של הנערות האלה, ולנסות לפתור את הכל כמקשה אחת. הסבר אפשרי למסקנה מחקרית זאת היא שהמדריכות יודעות שכל הבעיות שישנן לנערות אלה בחיים הן קשורות אחת לשנייה, כמו למשל הבעיות במשפחה שיכולות להוביל לבעיות אקדמיות ובעיות חברתיות, או בעיה סוציואקונומיות שיכולה להוביל לבעיות אקדמיות. ולכן המדריכות מנסות לפתור את הבעיות במקביל על מנת שהטיפול יהיה יעיל.

כשמשווים את המסקנה הזאת לספרות המחקר רואים שישנה התאמה לדברים, בספרות המחקר ראינו שלנערים בסיכון יכולים להיות כמה גורמי סיכון, שגורמים לבעיות שקשורות אחת לשנייה, כמו למשל עוני משפחתי וקהילתי, או משפחה שלא מתפקדת מובילים לבעיות אקדמיות, בעיות חברתיות ושימוש בסמים. כל הדברים האלה צריכים להיפתר יחדיו, כי למשל קשה לפתור בעיה אקדמית כאשר לנער יש בעיות קיומיות יומיומית שמטרידות אותו (יוגב, 2012).

המסקנה המחקרית השלישית של המחקר הייתה שהמדריכות שמות דגש בפני הנערות על החשיבות שהן לא ינשרו מבית הספר, ויישארו במסגרת הזאת. המדריכות מודעות לעובדה שלנערות אלה אין הרבה מסגרות יציבות, לרוב, המסגרת של המשפחה שלהן היא מעורערת בגלל שיש להן בעיות במשפחה, והמסגרת החברתית שלהן גם לא כל כך טובה, ולכן הן יודעות שהמסגרת הבית ספרית היא המסגרת הבסיסית שיותר שיכולה לשמור על הנערות האלה מלהסתובב ברחוב כל היום, והיא יכולה לעזור להן להקטין את הסיכון בחיים שלהן. ההסבר למסקנה זאת הוא שהמדריכות למדו עם הניסיון שלהם במהלך הזמן, שהמסגרת הבית ספרית יכולה לעזור להן בעבודה שלהן לטפל בנערות האלה, כי הן יודעות שנערה שנשארת במסגרת בית הספר, הסיכוי פוחת מאוד שהנערה הזאת תסתובב ברחובות ויהיו לה צרות נוספות.

בספרות המחקר ראינו התאמה למסקנה מחקרית זו, שכן ראינו בספרות המחקר שהמסגרת הבית ספרית מהווה גורם חשוב לשמירה על נערים מלהפוך לנערים בסיכון. מסגרת בית הספר מהווה מסגרת מרכזית ובסיסית בחייו של הנער, חוץ מהעובדה שבית הספר מבטיח את עתידו האקדמי של הנער, הוא גם מהווה את המסגרת החברתית, והמסגרת המרכזית שבה הנער משקיע את זמנו. נער שנושר מבית הספר הוא להיות לא תלוי באף מסגרת כמעט, ונער כזה יכול לשוטט ולהיות בחברה רעה (הדר, 2010) (רום, 2017).

המסקנה המחקרית הרביעית של המחקר הייתה שהמסגרת של הבית החם והמדריכות הפחיתו את ההשפעה החברתית הרעה שהייתה על הנערות. המדריכות במוסד של הבית החם מנסות לשמור על הנערות האלה מלהסתובב בחברתם של אנשים לא טובים שיכולים להזיק להם. המדריכות מעידות על כך שחלק מהנערות מסתובבות עם בנים, והקשר שלהם מבוסס על קשר של ניצול של הנערות, ולכן המדריכות מנסות לגרום לנערות לא להסתובב בחברה הרעה הזאת, כי הן יודעות שזה מוביל לתוצאות לא טובות. ההסבר האפשרי למסקנה מחקרית זאת הוא שהמדריכות במרכז של הבית החם למדו עם השנים שדרך יעילה לשפר את מצבן של נערות אלה היא לגרום להן להפסיק להסתובב בחברה רעה, כי זהו גורם סיכון משמעותי, המדריכות למדו שלחברים והחברות של הנערות ישנה השפעה רבה עליהן.

בהשוואה לספרות המחקר אנו רואים שישנה התאמה, ראינו בספרות המחקרית שהשתייכותו החברתית של הנער היא גורם חשוב מאוד שיכול להשפיע על כך אם הנער יהיה בסיכון או לא (Cauce, Cruz, Corona, & Conger, 2011). בנוסף לכך, ראינו בספרות המחקר שגם הסביבה הקהילתית משפיעה בצורה מהותית על הסיכוי שהנערים יהיו נערים בסיכון (הרפז, ודולב, 2010).

המסקנה המחקרית החמישית של המחקר הייתה שדרך הטיפול הקבוצתית היא דרך יותר יעילה לעזור לנערות בסיכון. המדריכות בבית החם מעידות על כך שיותר קל להן לעזור ולטפל בנערות בסיכון כאשר הן מבצעות עם נערות אלה טיפול קבוצתי, וזאת בהשוואה לטיפול יחידני מול הנערה. המדריכות מרגישות שהאווירה של הטיפול הקבוצתי עוזרת מאוד לנערות, הן מרגישות פחות מאוימות מאשר אם הן היו מבצעות שיחות אחד על אחד, וככה הנערות יכולות להיפתח יותר בפני המדריכות. ההסבר האפשרי למסקנה זאת הוא שהמדריכות למדו את היעילות של הטיפול הקבוצתי מהניסיון המעשי שלהן עם הנערות, המדריכות הרגישו שכאשר הן דיברו באופן אישי עם הנערות, הן קצת חששו ולא שיתפו איתן את הכל, אבל כאשר הנערות נמצאות בקבוצה, הן נפתחות יותר בקלות.

בהשוואה של מסקנה מחקרית זאת לספרות המחקר, אנו רואים שישנה התאמה, בספרות המחקר ראינו שישנה התערבות אוניברסלית והתערבות פרטנית לנערים בסיכון, ההתערבות הפרטנית מתייחסת לנער הספציפי ולבעיות שיש לו, אולם לעתים מתאימה יותר ההתערבות האוניברסלית, שמתאימה לכלל קבוצת הנערים בסיכון, כמו בטיפול הקבוצתי (אבו-עג'אג', 2018).

מגבלה אפשרית של מחקר זה היא שהמחקר בוצע במספר מצומצם של בתים חמים, והמדגם הוא קטן יחסית, ולכן התוצאות של המחקר יכולות שלא לשקף בצורה ראויה את כלל האוכלוסייה של הנערות בסיכון. ולכן יש לבצע מדגם גדול ומגוון יותר כדי לקבל תמונה יותר מייצגת. מגבלה אפשרית נוספת היא שעל העמדות של המדריכות לגבי הטיפול בנערות יכולים להשפיע גורמים נוספים, שיכולים להטות את התוצאות, כמו הניסיון האישי של המדריכה.

ולכן אם נסכם את מסקנות המחקר, אנו מסיקים שדרך הטיפול של טיפול קבוצתי במסגרת הבית החם היא הדרך היעילה ביותר לטיפול בנערות בסיכון אלה, וישנן מדריכות שמרגישות שישנו מקום לשלב בין הטיפול הקבוצתי בנערות אלה, ולהמשיך זאת עם טיפול אישי עם הנערה, וכך בעצם הנערה נפתחת בצורה הטובה ביותר ומשתפת פעולה בצורה טובה.

הצעה למחקר שימשיך את המחקר הזה, הוא מחקר שיבדוק האם דרך הטיפול הקבוצתית בנערות בסיכון אלה היא בעלת השפעות לטווח הארוך, כלומר האם הטיפול הקבוצתי באמת עזר לנערות בסיכון, והאם גם כמה שנים אחרי הטיפול, הנערות כבר לא בסיכון, והחיים שלהן הן במסלול נורמלי. מטרתו של מחקר שכשזה היא לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול הקבוצתי.

6.ביבליוגרפיה

אבו-עג'אג', א' (2018). מבט השוואתי על ההסתגלות האישית – החברתית ותפיסת התפקוד המשפחתי בקרב מתבגרים במצבי סיכון עם הפרעת קשב וריכוז בחברה הבדואית בנגב ג'אמעה, 21, 1 (2018), עמ' 93-116.

אתר "בית חם". (2020). נדלה מתוך: https://www.bayit-cham.org.il/en/home/

בן-סימון, ב', וואזן-סיקרון, ל' (2017). מקוונים לבני נוער במצבי סיכון: התערבויות באמצעות רשת האינטרנט אפשר: ביטאון לעובד החינוכי-סוציאלי, 28 (ניסן תשע"ז, מאי 2017), עמ' 35-38.

גולדנברג, ג', אורנן, א', ורומי, ש' (2014). בית הספר כמסגרת לשינוי של מתבגרים במצבי סיכון ילדים ומתבגרים במצבי סיכון בישראל, כרך א': תמונת מצב של התחום ותוכני ליבה (קובץ בעריכת עמנואל גרופר ושלמה רומי), עמ' 508-539.

הדר, ל' (2010). התנדבות ככלי להעצמת בני נוער בסיכון מניתוק לשילוב, , 16: 43-60, 2010.

הרפז, י', ודולב, ט' (2010). טלל דולב, מנהלת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון: "אני מקווה שבתוך כמה שנים נוכל לכסות את כל היישובים בארץ ולהגיע לרוב הגדול של הילדים והנוער הנמצאים במצבי סיכון". הד החינוך, , 84 (7): 32-36, 2010.

חן, ג' (2018). נוער בסיכון: מחקר, מניעה ויישום קרימינולוגיה ישראלית, ז (מרץ 2018), עמ' 53-78.

טל, פ' (2014). "זה מעבר להגדרת תפקידי" – תפיסת התפקיד של מורי היל"ה מניתוק לשילוב, , 18: 29-64, 2014.

יוגב, י' (2012). הקשר בין הפרופיל האישי, המשפחתי והקהילתי של נוער חרדי מנותק מניתוק לשילוב, 17: 97-121, 2012.

נימרי, ר', ופיליפ, מ' (2010). גיל ההתבגרות – המעבר מילדות לבגרות מגזין מכון תנובה למחקר, , 31: 3-7, 2010.

סופר, א' (2011). "כאן כולם שונים" הד החינוך, , 86 (2): 108-114, 2011.

רוזנטל, ד', ושובה, ג' (2017). יחידה טיפולית למשפחות שילדיהן הוצאו מהבית למסגרת חוץ-ביתית מידעו"ס, 82 (מרץ 2017), עמ' 14-21.

רום, א' (2017). אמון בסיכון: משבר אמון כמכשול לצמיחה בבתי ספר לנוער בסיכון ואחריהם פסיכואקטואליה, (יולי 2017), עמ' 50-53.

שקדי, א' (2003). מילים המנסות לגעת. הוצאת רמות- אוניברסיטת תל אביב.

Cauce, A. M., Cruz, R., Corona, M., & Conger, R. (2011). The face of the future: risk and resilience in minority youth. Nebraska Symposium on Motivation. Nebraska Symposium on Motivation, 57, 13–32.

Colon-fuentes, G. M. (2019). Teenage Brain Development: Its Impact on Criminal Activity and Trial Sentencing. Revista Jurídica (08862516), 88(4), 1062–1080.

Dir, A. L., Bell, R. L., Adams, Z. W., & Hulvershorn, L. A. (2017). Gender Differences in Risk Factors for Adolescent Binge Drinking and Implications for Intervention and Prevention. Frontiers in psychiatry, 8, 289.

Frankford, E. R. (2007). Changing service systems for high-risk youth using state-level strategies. American journal of public health, 97(4), 594–599.

Kuortti, M., & Kosunen, E. (2009). Risk-taking behaviour is more frequent in teenage girls with multiple sexual partners. Scandinavian journal of primary health care, 27(1), 47–52.

Seth, P., Lang, D. L., Diclemente, R. J., Braxton, N. D., Crosby, R. A., Brown, L. K., Hadley, W., & Donenberg, G. R. (2012). Gender differences in sexual risk behaviours and sexually transmissible infections among adolescents in mental health treatment. Sexual health, 9(3), 240–246.

7.נספחים

נספח 1-

שאלות מחקר :

ספר\י לי על עצמך ועל הרקע התעסוקתי שלך?
כיצד הצוות החינוכי בבית החם מאתר נערות בסיכון? (איזה בעיות היה לכם באיתור בנות?)
האם לבית חם יש קשר עם בתי הספר לגבי מצבן של אותן נערות?( איזה בעיות היה לכם עם בית הספר?)
מאיזה סיבות הנערות מגיעות לבית חם ומהו המענה המרכזי עבורן?
מהם הגורמים המשפיעים עבור נערות בסיכון לדעתך?
בתור איש צוות טיפולי, באיזה דרכים את\ה מצליח\ה להגיע לנערות?
איזה דרך טיפול יותר, יעלה לדעתך? עבודה בקבוצה או עבודה פרטנית, מהן היתרונות ומהן החסרונות?
מהן הדפוסים והמאפיינים אשר מדליקים נורה אדומה, בקרב אותן הנערות?
האם אבטלה\מצב סוציואקונומי נמוך\שכונה המועדת לאלימות ועבריינות הם אחד הגורמים לסיכון בקרב נוער בסיכון?
מה את חושבת שצריך לעשות על מנת למגר את תופעת הסיכון בקרב הנערות?
אילו פעולות של החברה/מערכת החינוך הועילו בעצירה או הפתחת של התופעה?

כיצד טיפול קבוצתי במסגרת תוכנית בית חם מסייעת בהפחתת נשירה בקרב נערות בסיכון- סמינריון