להצעת מחיר ללא התחייבות לכתיבת סמינריון צרו קשר:
>>צור קשר<<
טיפול באמנות עם ילדים על הרצף האוטיסטי
מגישה:
תאריך:
תוכן עניינים
3.2. טיפול באמנות לילדים על הספקטרום האוטיסטי 9
1.3. האמנות ככלי לביטוי רגשי ולתקשורת בינאישית. 12
2.3. הסביבה הטיפולית כמאפשרת למידה של מיומנויות תקשורת ומיומנויות חברתיות. 14
3.3. תרומתם של חומרי היצירה בטיפול. 16
1.מבוא
על פי האגודה האמריקאית לטיפול באמנות (American Art Therapy Association), טיפול באמנות הוא מקצוע בתחום בריאות הנפש, המשתמש בתהליך היצירה של יצירת אמנות בכדי לשפר ולהעצים את הרווחה הפיזית, הנפשית והרגשית של אנשים בכל הגילאים. הוא מבוסס על האמונה שתהליך היצירה הכרוך בביטוי עצמי אמנותי עוזר לאנשים לפתור קונפליקטים ובעיות, לפתח כישורים בינאישיים, לנהל התנהגות, להפחית מתח, להגביר את ההערכה העצמית ואת המודעות העצמית ולהשיג תובנה גבוה יותר. אין דרך אחת ויחידה לספק טיפול באמצעות אומנות. כתוצאה מכך, הטיפול יכול להיראות שונה מאוד כאשר מבצעים אותו ועם אנשים שונים. הוא יכול להיות זורם חופשי, מובנה, פתוח או ממוקד מטרה. עבור ילדים ומבוגרים עם אוטיזם, דרך טיפול זאת יכולה להיות יעילה מאוד, ולפתוח דלתות לביטוי עצמי ומעורבות טובה יותר עם הסביבה (Durrani, 2014).
בספרות המחקר נשאלת השאלה מדוע יש להשתמש בטיפול באמנות לטיפול באוטיזם. אחד מסימני ההיכר של הפרעות בספקטרום האוטיסטי הוא קושי בתקשורת מילולית וחברתית. במקרים מסוימים, ילדים עם אוטיזם מתקשים מאוד ביכולת המילולית, ואינם מסוגלים להשתמש בדיבור כדי לתקשר בכלל. במקרים אחרים, ילדים עם אוטיזם מתקשים לעבד את השפה ולהפוך אותה לשיחה חלקה וקלה. ילדים עם אוטיזם עשויים גם להתקשות לקרוא הבעות פנים ושפת גוף. כתוצאה מכך, הם עשויים להתקשות מבחינה חברתית, ולהתקשות בתפקוד היומיומי (Alter-Muri, 2017).
יחד עם זאת, לילדים רבים עם אוטיזם יש יכולת יוצאת דופן לחשוב חזותית "בתמונות". רבים יכולים להשתמש ביכולת זו לעיבוד זיכרונות, עיבוד מידע חזותי, והבעת רעיונות באמצעות ציור או מדיה אמנותית אחרת. אמנות היא צורת ביטוי הדורשת מעט אינטראקציה מילולית או בכלל לא, ויכולה לפתוח דלתות חדשות לתקשורת אצל ילדים אלה (Alter-Muri, 2017).
לעתים קרובות מדי, ההנחה היא שאדם לא מילולי או אדם בעל יכולות מילוליות מוגבלות אינו כשיר גם בתחומים אחרים. כתוצאה מכך, ילדים על הספקטרום האוטיסטי עשויים שלא להיחשף להזדמנויות להשתמש במדיה אמנותית, או שההזדמנויות עלולות להיות מאתגרות מדי עבורם בדרכים אחרות, למשל, במסגרות כיתתיות גדולות. טיפול באמנות מציע למטפלים אפשרות לעבוד אחד על אחד עם ילדים בספקטרום האוטיסטי כדי לבנות מגוון רחב של מיומנויות באופן שעשוי להיות נוח יותר, ובכך יעיל יותר משפה מדוברת (Durrani, 2014).
בעבודת מחקר זו אנו נבדוק כיצד הטיפול באמנות מטיב עם ילדים על הרצף האוטיסטי, באילו דרכים טיפול זה מועיל לילדים אלה, ומה אומרת הספרות המחקרית לגבי שיטת טיפול זו. כדי לבדוק מה אומרת הספרות המחקרית אנו נסקרו מחקרים מדעיים מהעבר, שנעשו במדינות שונות או בישראל, נסכם את הממצאים שלהם בצורה של מטה אנליזה ונשווה ביניהם.
2.סקירת ספרות
לפני שנבחן את הספרות המקצועית בנושא של טיפול באומנות עם ילדים על הרצף האוטיסטי, תחילה נבצע סקירה של נושאי מחקר זה, על מנת לתת רקע למחקר ונושאיו. הנושא הראשון שאותו יש להבין הוא מהו בדיוק הטיפול באמנות.
1.2.טיפול באמצעות אמנות
טיפול באמצעות אומנות הוא תחום המשלב שיטות ביטוי יצירתיות באמצעות מדיות אמנות חזותית. המקצוע של טיפול באמצעות אומנות מקורו בתחומי האמנות והפסיכותרפיה ועשוי להיות שונה בהגדרתו בתחומי הטיפול השונים. ישנן שלוש דרכים עיקריות בהן נעשה שימוש בטיפול באמנות. הראשון נקרא תרפיה אנליטית באמנות. הטיפול האנליטי באמנות מבוסס על תיאוריות שמקורן בפסיכולוגיה אנליטית, ובאופן נפוץ יותר, בפסיכואנליזה (טל, 2011). טיפול באומנות אנליטית מתמקד במטופל, במטפל וברעיונות המועברים בין שניהם באמצעות האמנות. דרך נוספת בה נעשה שימוש בטיפול באמנות היא פסיכותרפיה באמנות. גישה זו מתמקדת יותר בפסיכותרפיסט ובניתוח עבודותיהם של מטופליו באופן מילולי. הדרך השלישית של טיפול באמנות היא האמנות עצמה כטיפול. ישנם מטפלים באומנות העוסקים באמנות כטיפול, ומאמינים כי ניתוח יצירות אמנות של המטופל אינו חיוני, ולכן הם מדגישים את תהליך היצירה של האמנות במקום זאת. בכל הגישות השונות הללו לטיפול באמנות, המטופל עובר חוויה של התעמקות במחשבותיו ורגשותיו, וזאת באמצעות מגוון רחב של תחומי האמנות (Case, & Dalley, 2014).
ניתן להשתמש בטיפול באומנות כדי לעזור לאנשים לשפר את התפקוד המוטורי הקוגניטיבי והחושי, ההערכה העצמית, המודעות העצמית, והחוסן הרגשי (חליפה, 2020). טיפול זה עשוי גם לסייע בפתרון סכסוכים ולהפחית מצוקה. כיום, הטיפול המקובל באמנות כולל מגוון רחב של גישות כגון: טיפול הממוקד במטופל, טיפול קוגניטיבי, התנהגותי, נרטיבי, וטיפול משפחתי. עיקרי הטיפול באמנות כוללים הומניזם, יצירתיות, הפחתת קונפליקטים רגשיים או דיסוננס קוגניטיבי, טיפוח מודעות עצמית וצמיחה אישית (Ugurlu, Akca, & Acarturk, 2016).
בהיסטוריה של הטיפול בבריאות הנפש, טיפול באמנות הופיע מאוחר יותר בהיסטוריית הטיפול, כתחום חדש. סוג זה של טיפול לא קונבנציונלי משמש לטיפוח ההערכה העצמית והמודעות, שיפור יכולות קוגניטיביות ומוטוריות, הפחתת קונפליקטים פנימיים או מתח, ומעורר חוסן נפשי בקרב המטופלים. הטיפול מאפשר סימבוליזציה חושית, קינסתטית, תפיסתית וחושית, כדי לטפל בבעיות שפסיכותרפיה מילולית לא יכולה להגיע אליהן (שאל-שפילקה, 2018). אף על פי שטיפול באמנות הוא תחום טיפולי צעיר יחסית, שורשיו נעוצים בשימוש באומנויות כטיפול בחולים פסיכיאטריים בסוף המאה ה -18. טיפול באמנות כמקצוע החל באמצע המאה ה -20, והוא נוצר באופן עצמאי במדינות דוברות אנגלית ומדינות אירופה. טיפול באמנות שימש אז למטרות של עידוד תקשורת, עידוד יצירתיות והפחתת קונפליקטים. המטפלים המוקדמים באמנות שפרסמו דיווחים על עבודתם הכירו בהשפעה של פסיכיאטריה, פסיכואנליזה, שיקום, וטיפול באמצעות אמנות, בדרגות שונות, על הפרקטיקה של המקצוע הטיפולי (Karkou, Martinsone, Nazarova, & Vaverniece, 2011).
האמן הבריטי אדריאן היל טבע את המונח תרפיה באמנות בשנת 1942. היל, שהתאושש משחפת בסנטוריום, גילה את היתרונות הטיפוליים של רישום וציור בזמן ההבראה. הוא כתב כי ערך הטיפול באמנות טמון בגירוי מוחו, ושחרור האנרגיה היצירתית של המטופל המעוכב לעיתים קרובות, מה שאפשר למטופל לבנות הגנה חזקה מפני האומללות שלו. הוא הציע טיפול אומנותי לחבריו המטופלים, והתנסות זו התחילה את עבודתו בטיפול באמצעות אמנות (Chancellor, Duncan, & Chatterjee, 2014).
חלוצות הטיפול האמנותי בארה"ב, מרגרט נאומבורג ואדית קרמר החלו להתנסות בטיפול זה בערך באותה תקופת זמן. נאומבורג, מחנכת, טענה כי תרפיה באמנות מבוססת פסיכואנליזה, וכי ביטוי אמנות חופשי הופך לצורה של דיבור סמלי אשר מוביל לעלייה במילוליות במהלך הטיפול. אדית קרמר הצביעה על חשיבותו של תהליך היצירה, ההגנות הפסיכולוגיות והאיכות האמנותית, וסברה כי התרפיה מושגת כאשר נוצרים צורות המכילות בהצלחה כעס, חרדה או כאב. האגודה האמריקאית לטיפול באמנות הוקמה בשנת 1969 (Nguyen, 2015).
ישנן הגדרות שונות של המונח תרפיה באמנות. האיגוד הבריטי למטפלים באמנות מגדיר את הטיפול באמנות כצורה של פסיכותרפיה המשתמשת במדיה האמנותית כדרך הביטוי והתקשורת העיקרית שלה. העמותה האמריקאית לטיפול באמנות מגדירה את הטיפול באמנות כמקצוע אינטגרטיבי בתחום בריאות הנפש, המעשיר את חייהם של אנשים פרטיים, משפחות וקהילות באמצעות יצירת אמנות פעילה, תהליך יצירה, תיאוריה פסיכולוגית יישומית וחוויה אנושית בתוך מערכת יחסים פסיכותרפית (Akthar, & Lovell, 2019).
כמקצוע מוסדר בתחום בריאות הנפש, הטיפול באמנות משמש במסגרות קליניות רבות וגם במסגרות אחרות עם אוכלוסיות מגוונות. עם הזמן טיפול באמנות מוכרת יותר ויותר כצורת טיפול תקפה ומהימנה. ניתן למצוא טיפול באמנות גם במסגרות לא קליניות, כמו גם באולפני אמנות ובסדנאות לפיתוח יצירתיות. רישוי למטפלים באמנות יכול להשתנות ממדינה למדינה, כאשר חלקן מצריכות רישיון נפרד לטיפול באמנות וחלקן כרישוי בתחום קשור, כגון יעוץ מקצועי, יועץ לבריאות הנפש. על מטפלים באמנות להיות בעלי הכשרה על תהליך היצירה, התפתחות פסיכולוגית, טיפול קבוצתי ועליהם לסיים התמחות קלינית על מנת שהטיפול יהיה יעיל. מטפלים באמנות עובדים עם אוכלוסיות בכל הגילאים ועם מגוון רחב של הפרעות ומחלות. מטפלים באמנות מעניקים שירותים לילדים, מתבגרים ומבוגרים, בין אם כיחידים, זוגות, משפחות או קבוצות (Malchiodi, 2011).
בעזרת מיומנויות ההערכה והפסיכותרפיה שלהם, מטפלים באמנות בוחרים חומרים והתערבויות המתאימים לצרכי המטופלים שלהם, ומבצעים מפגשי טיפול כדי להשיג מטרות ויעדים טיפוליים. הם משתמשים בתהליך היצירתי כדי לעזור למטופליהם להגביר את התובנה, להתמודד עם לחץ, לעבוד על חוויות טראומטיות, להגדיל יכולות קוגניטיביות, לשפר זיכרון, לשפר את היחסים הבין אישיים ולהשיג הגשמה עצמית גדולה יותר. הפעילויות שמטפל באמנות בוחר לעשות עם מטופליו תלויות במגוון גורמים כגון מצבם הנפשי או גילם של המטופלים. אנשי מקצוע אחרים, כגון יועצים לבריאות הנפש, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומטפלים, משלבים באופן אופציונאלי יצירת אמנות עם שיטות פסיכותרפיות בסיסיות בטיפול, מטפלים אלה הם לא בהכרח מטפלים באמנות, אלא משתמשים בשיטה כחלק מטיפול כללי יותר. מטפלים מסוג זה עשויים להסתייע בטיפול באמנות כדי להבין טוב יותר את קליטת המידע של המטופל, וזאת לאחר הערכה של יצירות האמנות שלהם (Crawford, et al. 2012).
יצירת אמנות היא פעילות נפוצה המשמשת אנשים רבים להתמודדות עם מחלות. אמנות ותהליך היצירה יכולים להקל על מחלות רבות כגון סרטן, מחלות לב, שפעת וכדומה. צורת טיפול זו מסייעת לסובלים ממחלות נפש כגון דיכאון כרוני, הפרעות חרדה, והפרעות דו קוטביות. קשה למדוד את היעילות של טיפול באמנות, שכן הוא מטפל במחלות נפש שונות בדרגות שונות. אנשים יכולים להפחית את ההשפעות הרגשיות של מחלות שונות באמצעות יצירת אמנות ושיטות יצירה רבות. לפעמים אנשים לא יכולים לבטא את מה שהם מרגישים, מכיוון שקשה לעשות זאת במילים, ואמנות יכולה לעזור לאנשים לבטא את חוויותיהם. במהלך טיפול באמנות, אנשים יכולים לחקור חוויות מהעבר, בהווה ובעתיד באמצעות אמנות כצורה של התמודדות. אמנות יכולה להיות מפלט לרגשות העזים הקשורים למחלות, ואין גבולות לדמיון ומציאת דרכים יצירתיות להביע רגשות (Malchiodi, 2011).
בבתי חולים במדינות שונות החלו ללמוד את השפעת האומנויות על הטיפול בחולים, ומצאו כי למשתתפים בתוכניות אמנות יש סימני בריאות טובים יותר ופחות סיבוכים. ההשפעה האמנותית אינה צריכה להיות השתתפות בתוכנית, ומחקרים מצאו כי תמונות נוף בחדר בית חולים מפחיתות את הצורך במשככי כאבים ונדרש פחות זמן להחלמה בבית החולים. בנוסף לכך, התבוננות או יצירה של אמנות בבתי חולים סייעה לייצב סימנים חיוניים, להאיץ את תהליך הריפוי ולגרום לתחושה של תקווה ומצב נפשי טוב יותר אצל המטופל. גם משפחות ועובדי הצוות הרפואי מושפעים לטובה מהאמנות (Farokhi, 2011).
2.2.ילדים על הרצף האוטיסטי
אוטיזם היא הפרעה התפתחותית המאופיינת בקשיים באינטראקציה חברתית ובתקשורת, ובהתנהגות מוגבלת וחוזרת על עצמה. לעתים קרובות הורים מבחינים בסימנים לאוטיזם בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד. סימניו של האוטיזם מתפתחים לעיתים קרובות בהדרגה, אם כי ישנם ילדים הסובלים מאוטיזם החווים החמרה בתקשורת ובכישוריהם החברתיים לאחר שהגיעו לאבני דרך התפתחותיות של ילד רגיל (כץ, ורננינגר, 2018).
הגורמים לאוטיזם הם מגוונים, והם יכולים להיות שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. גורמי סיכון במהלך ההיריון כוללים זיהומים מסוימים, כגון אדמת, רעלים הכוללים חומצה ולפרואית, אלכוהול, קוקאין, חומרי הדברה, עופרת, זיהום אוויר, הגבלת גדילת העובר ומחלות אוטואימוניות. ישנן מחלוקות סביב גורמים סביבתיים נוספים היכולים לגרום לאוטיזם, לדוגמא שימוש בחיסונים. אוטיזם משפיע על עיבוד המידע במוח ועל האופן שבו תאי עצב והסינפסות שלהם מתחברים ומתארגנים. איך זה קורה בדיוק, זה עדיין לא מובן היטב. המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), משלב אוטיזם וצורות פחות חמורות של המצב, כולל תסמונת אספרגר, כאבחון של הפרעת ספקטרום האוטיזם (דגן-רוזנפלד, 2008).
הספקטרום האוטיסטי כולל מגוון מצבים של התפתחות עצבית, כולל אוטיזם ותסמונת אספרגר, הידועים בדרך כלל כהפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASD). התסמינים מזוהים בדרך כלל עד גיל שנתיים, עם זאת, הרבה ילדים לא מאובחנים סופית עד שהם גדולים יותר. אבחון סופי עדיין יכול להינתן אצל מתבגרים או אפילו מבוגרים. המונח "ספקטרום" מתייחס לשינוי בסוג וחומרת הסימפטומים. אלו הנמצאים בטווח הקל עשויים לתפקד באופן עצמאי, בעוד שאנשים עם תסמינים בינוניים עד חמורים עשויים לדרוש תמיכה משמעותית יותר בחיי היומיום שלהם. בעיות ארוכות טווח עשויות לכלול קשיים בביצוע משימות יומיומיות, יצירת מערכות יחסים ושמירה עליהן, ושמירה על עבודה קבועה (ויזנגרין, ועדן, 2018).
אוטיזם הוא הפרעה נוירו התפתחותית משתנה מאוד, שתסמיניה מופיעים לראשונה בגיל הינקות או הילדות, ובדרך כלל לא משתנים אם לא מטפלים בהם. אנשים עם אוטיזם עלולים להיפגע בתפקוד שלהם בתחומים מסוימים אך בתחומים אחרים הם עלולים לתפקד בצורה רגילה. הסימפטומים הם בשלושה תחומים עיקריים: ליקויים באינטראקציה חברתית, ליקויים בתקשורת והתנהגות רפטיטיבית. היבטים אחרים, כגון אכילה לא טיפוסית, נפוצים גם הם, אך אינם חיוניים לאבחון. תסמינים אינדיבידואליים של אוטיזם מופיעים בקרב האוכלוסייה הכללית, ונראה שהם אינם גורמים לפתולוגיה (דגן-רוזנפלד, 2008).
3.2.טיפול באמנות לילדים על הספקטרום האוטיסטי
המטרות העיקריות בטיפול בילדים עם אוטיזם הן הפחתת הסימפטומים הקשורים למצוקה, והגברת איכות החיים ועצמאות תפקודית. באופן כללי, מנת משכל גבוהה יותר של הילד נמצאת בקורלציה חיובית עם היענות רבה יותר לטיפול ושיפור תוצאות הטיפול. ישנם טיפולים רבים לילדים עם אוטיזם, ואין טיפול יחיד הטוב ביותר והטיפול מותאם בדרך כלל לצרכי הילד. משפחות ומערכת החינוך הם המשאבים העיקריים לטיפול. הטיפולים צריכים להתבצע על ידי מנתחי התנהגות, מורים לחינוך מיוחד, פתולוגים לדיבור ופסיכולוגים מורשים. אחת הגישות לטיפול באוטיזם היא גישת הטיפול באמצעות אמנות (Alter-Muri, 2017).
במשך יותר מ -70 שנה, טיפולים באמנות יצירתית כגון טיפול באמנות חזותית, תרפיה במוזיקה, טיפול במחול וטיפול בדרמה משמשים בפסיכותרפיה או בייעוץ עם אנשים בכל הגילאים, במיוחד ילדים. איש מקצוע בעל תעודה שסיים תוכנית מאושרת בהתמחות ספציפית לטיפול באומנויות יצירה יכול לסייע בבניית כישורי חיים, ובקידום ביטוי עצמי בריא אצל ילדים עם אוטיזם. לעתים קרובות נעשה שימוש בשילוב של טיפולים התנהגותיים ותרופות, לטיפולים אלטרנטיביים אלה או לאמנות יצירתית משלימה, מגוון רחב של אפשרויות (Van Westrhenen, & Fritz, 2014).
מכיוון שאחד מסימני ההיכר של האוטיזם הוא פגיעה בתקשורת, טיפולים באמנות יצירתית הם התאמה טבעית לילדים על הספקטרום האוטיסטי. הם יכולים להיות דרך לילדים לבטא את עצמם באופן מילולי, בין אם באמצעות תמונות, צלילים או בגופם. עבודה לצד מטפל במקום לנהל שיחות אחד על אחד עשויה להיות נוחה יותר עבור חלק מהילדים, ולעזור לבנות קשר רב השפעה באמצעות יצירת אמנות. הטיפול יכול גם לעודד תקשורת מילולית ככל שמתפתחים מערכות יחסים טיפוליות. מכיוון שילדים מקבלים הנאה, הפגת מתחים וביטחון עצמי מהתמודדות עם אתגרים אמנותיים, טיפולים באמנות יצירתית יכולים גם לעזור לילדים לתרגל מיומנויות ולחזק באופן חיובי שיפור בתפקוד החושי, החברתי והרגשי. לגישות אינדיבידואליות לטיפול באומנויות יצירה יש מאפיינים ספציפיים שהופכים אותם למתאימים יותר מאחרות להתמודד עם המטרות הספציפיות של ילדים שונים שיש להם אוטיזם (Haque, & Haque, 2015).
טיפול באמנות הוא שימוש תכליתי בחומרי אמנות חזותית לקידום צמיחה נפשית ורגשית. ילדים עם אוטיזם הם לעתים קרובות חושבים חזותיים מאוד, ולכן ביטוי רגשות ורעיונות באמצעות אמנות עשוי להיות טבעי מאוד עבור ילדים אלה. אחת המטרות הנפוצות של טיפול באמנות היא להגביר את הסובלנות לגירויים לא נעימים, תוך כדי עידוד התנהגות עצמית מגרה ומשחק יצירתי. מכיוון שאמנות מהנה באופן טבעי כמעט לכל הילדים, היא יכולה לעודד ילדים עם אוטיזם לסבול חומרים בעלי מרקם או ריחות שאחרת היו נמנעים מהם. כשעובדים למשל על פרויקט מלאכה מנייר, ילד עשוי לגלות שהוא מסוגל לטפל בעדינות בדפי נייר או חומרים עדינים אחרים. המטרה היא שבסופו של דבר לילדים יהיו רגישות לתחושות דומות עד שהם יהיו דומות בחיי היומיום. מכיוון שילדים עם אוטיזם עשויים להתקשות בהבנת נקודות המבט של אנשים אחרים, אמנות יכולה להקל על יצירת קשרים עם בני גילם מכיוון שהיא מציעה דרך קונקרטית לראות את נקודת המבט של אדם אחר. בנוסף, ניתן לנתב התנהגויות כפייתיות לביטוי עצמי ולהנאה (Alter-Muri, 2017).
הטיפול באמנות יכול להתבצע גם בעזרת מוזיקה. טיפול במוזיקה הוא שימוש בהתערבויות מוסיקליות באופן מתאים להתפתחות הילד כדי להשפיע על ההתנהגות ולהקל על פיתוח מיומנויות. ילדים עם אוטיזם מגיבים לעיתים קרובות באופן חיובי למוזיקה ומגלים עניין מוגבר במדיום, מה שהופך אותה לכלי יעיל במיוחד לעבודה איתם. בשל גמישותה, ניתן להתאים מוסיקה על מנת לענות על צרכיו של כל ילד. האופי המובנה והחושי של המוסיקה יכול לסייע בקביעת ציפיות ואינטראקציות חיוביות. לעתים קרובות, מוסיקה מסייעת בפיתוח תקשורת מילולית מאחר והאזנה ומענה לאדם אחר מחייבת שיתוף פעולה. עם מטרות מוגדרות העונות על צרכים פרטניים של הילדים, טיפול במוזיקה יכול לקדם קשרים, תרפיה, למידה, ביטוי עצמי ומוטיבציה אצל ילדים עם אוטיזם (Petruta-Maria, 2015).
3.ממצאים
מספרות המחקר עולה שטיפול באמנות יכול לעזור לילדים על הספקטרום האוטיסטי בכמה דרכים עיקריות.
1.3.האמנות ככלי לביטוי רגשי ולתקשורת בינאישית
טיפול באמנות מתאים באופן טבעי לאוטיזם מכמה סיבות. אחד מסימני ההיכר של אוטיזם הוא פגיעה בתקשורת, וביטוי עצמי. אמנות מציעה דרך לילדים שמתקשים "לדבר את דעתם" במילים להתבטא ישירות, בלי מילים. לילדים עם אוטיזם הם לעתים קרובות הוגים חזותיים ביותר, ורבים מדווחים שהם "חושבים בתמונות". הבעת רגשות ורעיונות באמצעות תמונות היא טבעית מאוד עבור לילדים כאלה ויכולה להוות הקלה מבורכת מהמאבק היומיומי להשתמש במילים בצורה יעילה (Alter-Muri, 2017).
טיפול באמנות יכול לעזור לילדים על הספקטרום האוטיסטי לשים לב ולעסוק יותר בסביבתם, וכן לתקשר טוב יותר עם אנשים אחרים. ילדים עם אוטיזם הם חושבים חזותיים וקונקרטיים, ולכן ניתן להשתמש בטיפול באומנות כדי להסביר סיטואציות מסוימות לילדים אלה ולתת להם דרך חזותית לפתור בעיות. דרך זו יכולה להיות יעילה יותר בהשוואה לדיון תיאורטי העוסק במצבים או בעיות מופשטות. ניתן להתאים טיפול באמנות גם לצרכים הספציפיים של ילד המאובחן כסובל מאוטיזם. לדוגמא, ילד עם קשיי קליטה חושיים עשוי להיות מעורב יותר כאשר הוא מסופק עם מגוון חומרי אמנות שהוא יכול לעבוד איתם. האופי החושי של ציור יכול לעודד ילדים אלה להביע את עצמם יותר (Durrani, 2014).
התנהגויות אגרסיביות ופגיעה עצמית של ילדים עם אוטיזם יכולות להיות בגלל קושי לבטא את עצמם ולתקשר בצורה יעילה עם אחרים. מחקרים מצאו כי התערבויות אלטרנטיביות כגון טיפול באמנות, במיוחד כאשר משתמשים בהן בגיל צעיר, יכולות לעזור בביטוי עצמי וכן בשיפור כישורי התקשורת של ילדים אלה. לא רק זאת, הורים, מטפלים ומורים יכולים גם להשתמש בטיפול באומנות כדי להבין ילדים עם אוטיזם. יצירות האמנות שלהם יכולות לספק תובנה כיצד הם רואים אחרים כמו גם את חוויותיהם הייחודיות. ככזה, טיפול באמנות יכול להיות כלי בעל ערך רב לא רק לילדים עם אוטיזם אלא גם עבור משפחותיהם, המורים והחברים שלהם (Alter-Muri, 2017).
מחקר אחד בדק מהי ההשפעה של טיפול באמנות על יכולות התקשורת של אנשים עם מחלות שונות כגון פגיעה מוחית. במהלך הטיפול של אנשים כאלו עם יכולת מנטלית ירודה, יש דגש הולך וגובר על עיצוב חוויית בריאות מגוונת. עם זאת, תכנון חוויית בריאות כזו הופך להיות קשה בעבודה עם אנשים עם מצבים בריאותיים כמו למשל, שבץ מוחי, סרטן, התעללות, דיכאון, המשפיעים על יכולתם או נכונותם לתקשר בצורה טובה עם המטפלים, ולהביע את עצמם באופן מילולי. המחקר מנתח כיצד העיסוק הקליני בטיפול באמנות מעסיק אנשים אלה בביטוי חזותי ויצירתי, של רעיונות, מחשבות וחוויות. בהסתמך על ראיונות עם 22 מטפלים באמנות, ולמעלה משנתיים של עבודות שטח במסגרת קלינית, המחקר מצא כי מטפלים באמנות רואים ביצירה ביטוי לאנשים עם צרכים תקשורתיים מורכבים. לפי ממצאים אלה, תרגול תרפיה באמנות יכול לעורר תקשורת טובה יותר על ידי הבנת החומרים כשפה, יצירת מרחב לביטוי ושמירה על ביטויים בהקשר רחב יותר (Lazar, Feuston, Edasis, & Piper, 2018).
מחקר אחר בדק את ההשפעה של שילוב טכנולוגיה דיגיטלית עם אמנות על יכולת התקשורת של אנשים עם יכולת מנטלית ירודה. המחקר הוא מחקר פנומנולוגי, שחקר את הטכנולוגיה הדיגיטלית כמדיום אמנותי חדש וככלי התערבות קליני בטיפול באמנות עם ילדים ומבוגרים עם מוגבלות התפתחותית. שמונה מבוגרים עם מוגבלות התפתחותית שנרשמו לתוכנית אמנות קהילתית מסורתית התנדבו להשתתף במחקר. המשתתפים השתתפו בחמישה מפגשי טיפול פרטניים באמנות, במהלכם הם יצרו יצירות אמנות על מכשירים דיגיטליים, כדוגמת טאבלטים ומסכי מגע. התוצאות הדגישו את ששת הנושאים הבאים בקידום תקשורת יותר טובה: מסך דיגיטלי פשוט, עצמאות, יחסי גומלין בין אמנות ומוסיקה דיגיטלית, כישורי מחשב ופיתוח קוגניטיבי, הנחיות קול וחזון, ואמנות דיגיטלית. שלושת היישומים המועדפים ביותר על יצירת תמונות בין המשתתפים היו: צבע טרי, צביעה עצמאית וציור חול, בעוד ששני היישומים המועדפים על פעילות יצירתית היו: פאזלים ומדבקות אמנות. מסקנתו של המחקר היא ששילוב כלים דיגיטליים בטיפול באמנות הוא יעיל, וששיטות אמנות שונות יכולות להשפיע בצורה שונה (Darewych, Carlton, & Farrugie, 2015).
נקודה חשובה נוספת היא שטיפול באמנות מאפשר לתת מענה רגשי לילדים על הספקטרום האוטיסטי. הטיפול האמנותי הוא טיפול ממוקד רגשות, שיש לו בסיס טוב לעזור בטיפול במצבים כמו דיכאון, חרדה חברתית, והפרעת חרדה כללית, וכן טראומה מורכבת. טיפול רגשי מורכב לילדים אוטיסטים הוא טיפול ארוך טווח שמתבסס על בניית היחסים הטיפוליים והעיבוד הרגשי של הילד את החוויות שאותם הוא עובר, והטיפול האמנותי מהווה מנגנון חוויתי שעוזר לילד להתמודד עם הקשיים הרגשיים שלו. היתרון העיקרי של טיפול באמנות הוא פתרון בעיות רגשיות של הילד, והאפשרות שזה נותן למטפל לבנות יחסים טובים עם הילד, שמהווים משוב רגשי וטיפול רגשי, שאותם הילד האוטיסט לא יכול לקבל מהסביבה שלו. המטפל מתחבר לעולמו של הילד, מבין אותו, ויוצר איתו חיבור רגשי מיוחד, הילד עובר ממצב שהוא מנוצק מהסביבה שלו מבחינה רגשית, כאשר אף אחד לא מצליח להבין אותו, למצב שבו הוא מקבל חיבור רגשי אנושי, שהוא זקוק לו כל כך (Bragge, & Fenner, 2009; Evans, & Dubowski, 2001).
2.3. הסביבה הטיפולית כמאפשרת למידה של מיומנויות תקשורת ומיומנויות חברתיות
ילדים על ספקטרום האוטיזם נוטים להתקשות בסוגיות חברתיות, כגון פרשנות של נימת הקול והבעת הפנים, ועלולים להרגיש לא בנוח בסביבת אחרים. אינטראקציות אחד על אחד, כגון שיחות, הן לעתים קרובות מאוד מאיימות ולחוצות. עבור ילדים כאלה, עבודה לצד מטפל יכולה להיות הרבה יותר נוחה. כאשר השניים חולקים התמקדות ביצירת האמנות של הילד, ניתן לדמות קשר חזק ללא צורך ראשוני באינטראקציה ישירה, פנים אל פנים. אמנות יכולה גם להיות דרך טובה לילדים אלה ליצירת קשרים עם בני גילם. פעילות אמנותית מאפשרת שיתוף פעולה, כיבוד הבדלים ופיתוח מיומנויות חברתיות שניתן לתרגל במסגרת מהנה וטבעית. ילדים עם אוטיזם עשויים גם להתקשות בהבנת נקודות המבט של אנשים אחרים. התבוננות בעבודות האמנות של ילד אחר מציעה דרך קונקרטית "לראות" את נקודת מבטו של אדם אחר. עבודה משותפת בפרויקטים קבוצתיים מטפחת שיתוף פעולה, עבודת צוות ותחושת קבלה (Durrani, 2014).
בטיפול בילדים עם אוטיזם, פותחו כמה גישות קבוצתיות כדי לשפר את הכישורים החברתיים של ילדים אלה. אמנות שיתופית היא אחד המדיומים היעילים לפיתוח מיומנויות חברתיות. כמה מחקרים המבוססים על הגדרות קליניות של יכולת חברתית בחנו אמנות שיתופית כמדיום לפיתוח מיומנויות חברתיות. אימון מיומנויות חברתיות מבוססות אומנות שימושי לילדים אוטיסטים עם אי הסתגלות או לאלו המתמודדים עם קושי בתקשורת חברתית. לדוגמא, וולש הציע התערבות קצרת טווח באימון מיומנויות חברתיות עבור תלמידים מתבגרים עם עיכובים בהתפתחות חברתית. מרבית חברי הקבוצה הראו כמה שיפורים בכישורים החברתיים (Walsh, 1990).
המחקר של אפ (Epp, 2008) בדק את ההשפעה של טיפול באמנות על הכישורים החברתיים של ילדים עם אוטיזם. המחקר מציין את המחסור בספרות בנושא טיפול במיומנויות חברתיות עבור ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מחקרים קודמים התמקדו בשימוש בקבוצות קטנות או בתכנון מקרה יחיד. המחקר הנוכחי בוחן את יעילותה של תוכנית טיפול במיומנויות חברתיות לילדים בגילאי בית הספר בגילאי 11 עד 18. התוכנית משתמשת בטיפול באמנות ובטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות במתכונת של טיפול קבוצתי, כדי להרחיב ולהעמיק את הטכניקות החדישות ביותר. השערת המחקר היא כי טיפול באמות משמש לסייע לילדים הסובלים מהפרעות התפתחותיות חברתיות בשיפור כישוריהם החברתיים. במחקר, נמדדו יכולותיהם החברתיות ומצבם החברתי של ילדים הסובלים מאוטיזם. הממצאים גילו כי לאחר יישום טיפול באמנות, ישנו שיפור משמעותי במדדי היכולת החברתית, יחד עם ירידה בהתנהגויות ההפנמה, מדדי היפראקטיביות ומדדי התנהגות בעייתית אצל התלמידים. ההשלכות על עבודה סוציאלית הן כי טיפול באמנות יכול לשמש דרך יעילה ביותר לשיפור יכולותיהם החברתיות של ילדים עם אוטיזם.
מחקר אחר בדק את ההשפעה של הטיפול באמנות על יכולת הוויסות החושי והמעורבות החברתית של ילדים על הספקטרום האוטיסטי. אוטיזם היא הפרעה המאופיינת בפגיעה בכישורי התקשורת המילוליים והלא מילוליים של הילד. אוטיזם באה לידי ביטוי בסימפטומים רבים, כמו אינטראקציה חברתית בלתי הולמת, תחומי עניין מוגבלים, תפקוד חושי, בעיות בוויסות עצמי והתנהגויות חוזרות. המחקר מתאר מקרה של ילד בן 12, עם הפרעת אוטיזם שקיבל טיפול באומנות בגין תפקוד חושי לקוי ובעיות בוויסות עצמי. במחקר זה, ההשערה הייתה כי נוכחות של נסיגה חושית כרונית עשויה לפגוע ביכולת התקשורת של הילד עם המטפל העיקרי שלו, וכתוצאה מכך לגרום לתקשרות לא טובה וקשיי מעורבות חברתית בעקבות כך. במחקר נמצא כי התערבות של טיפול באמנות שנמשכה במשך שנה אחת עשויה להקל על הוויסות החושי והוויסות העצמי אצל הילד בעל האוטיזם, ובכך להוריד את רמות החרדה שלו, לסייע בהתקשרות למטפל ולשפר את המעורבות החברתית שלו באופן כללי. מסקנת המחקר היא כי בהקשר של ילדים הנאבקים באוטיזם, טיפול באמנות עשוי להיות התערבות חשובה שכדאי לחקור וללמוד ולנסות אותה על ילדים עם אוטיזם (Durrani, 2014).
מחקר אחר בדק את העניין מפרספקטיבה אחרת, המחקר בדק את היעילות בשימוש של טיפול באמנות כדרך לבנות מערכת יחסים טובה בין המטפל לילד על ספקטרום האוטיזם. בסביבה בטוחה, כל הילדים יכולים להתקדם ולבנות קשר המבוסס על אמון עם המטפל. מערכת יחסים זו אורכת זמן רב יותר עבור ילדים עם אוטיזם, ולעתים נראה כי בלתי אפשרי להשיג מערכת יחסים כזאת עם ילדים אלה, מכיוון שהם לא תורמים להתפתחות מערכת היחסים, לא עוקבים אחרי ההנחיות, ולא מראים מעורבות בתהליך הטיפול. עם זאת, כאשר למערכת יחסים כזו יש זמן להתפתח, הסימפטומים האוטיסטיים נעשים פחות ברורים. מה שמניע ילדים עם אוטיזם שונה מאוד ממה שמניע ילדים רגילים בתהליך ההתפתחות. פעולה מכוונת לפיתוח יחסים אלה תלויה ביכולת לפקח על כוונותיו ולהבין את דעתו של הילד. לדוגמא, ילדים רגילים יגלו העדפות רגשיות בעת בחירת פעילויות ואילו ילדים אוטיסטים לרוב אינם מציגים רגשות במצבים כאלה. ילדים אוטיסטים עשויים לשחק שוב ושוב ולהפנות את תשומת ליבם לחפצים שנראה כי אין להם שום משמעות. הרעיון של סגירה, השלמה או סיפוק נראה חסר חשיבות, אך ככל הנראה שהתהליך של הפעילות הוא כן חשוב. המחקר מצא ששילוב של פעילות אומנותית בתהליך הטיפול של ילדים עם אוטיזם יכולה לתרום באופן משמעותי ליכולתו של המטפל לטפח מערכת יחסים המבוססת על אמון עם הילד האוטיסטי (Emery, 2004).
בנוסף לכך, הסביבה הטיפולית שנוצרת בטיפול באמנות היא סביבה שמאפשרת לילד עם האוטיזם ללמוד כישורים ומיומנויות חברתיות. ילדים רבים בספקטרום האוטיסטי זקוקים לעזרה בלמידה כיצד לפעול בסוגים שונים של מצבים חברתיים. לעיתים קרובות יש להם את הרצון לקיים אינטראקציה עם אחרים, אך אולי לא יודעים כיצד להתנהג עם חברים או שהם עשויים להיות המומים מהרעיון של חוויות חדשות. בניית מיומנויות חברתיות בעזרת טיפול באמנות יכולה לסייע בשיפור ההשתתפות בקהילה ותמיכה בתוצאות כמו אושר וחברות (Bellini, Akullian, & Hope, 2007; Greenspan, & Weider, 2006).
3.3. תרומתם של חומרי היצירה בטיפול
ילדים על הספקטרום האוטיסטי מראים לעיתים קרובות ליקויים בתגובה לגירויים חושיים, בנוסף לתסמיני הליבה של אוטיזם, הכוללים ליקויים בשפה והתנהגות חברתית. תגובת יתר חושית מאופיינת בתגובה שלילית קיצונית, או הימנעות מגירויים תחושתיים כגון סביבות רועשות או גירוי חזותי, רעשים חזקים פתאומיים, תפרים בבגדים או נגיעות באופן בלתי צפוי. הטיפול באמנות יכול להיות דרך מועילה לעזור לילדים אלה להתמודד עם תגובתיות יתר או תגובתיות חסר לגירויים חיצוניים. הילדים באים במגע עם חומרים וחוויות חדשות שהם לא היו רגילים להם בעבר, ובעזרת הדרכתו של המטפל, הם לומדים להגיב בצורה נכונה לסביבה מגרה זו (רגב ושניר, 2013) (Pellicano, 2010).
המאמר של רגב ושניר (2013), מתמקד בתרומתם הייחודית של חומרי היצירה והאמנות הפלסטית בטיפול בילדים אוטיסטים. ממחקר של מטפלים שונים שמטפלים בילדים אלה בעזרת חומרי אמנות פלסטיים, עולה שישנם כמה יתרונות מרכזיים לטיפול בעזרת חומרים אלה, האמנות מהווה דרך לילדים אלה לבטא את עצמם ולתקשר עם הסביבה, העבודה בחומרי אמנות אלה מפעילה את החושים, ההנאה שבעבודת האמנות מעודד מעורבות של הילדים, האמנות מהווה גורם מתווך בין הילד לסביבה שלו, האמנות מעודדת יציאה מהעולם האוטיסטי לעולם החיצוני, האמנות היא סביבה נשלטת ובטוחה, האמנות עוזרת לבנות רצף עשייה, האמנות עוזרת לילד להרגיש נוכח, האמנות מסייעת בהרחבת תבנית מחשבתית, הציור המשותף משמין תקשורת משותפת. מסקנתו העיקרית של המחקר היא שהאמנות מהווה כלי התערבות חשוב בעבודה עם ילדים אוטיסטים.
בנוסף לכך, טיפול באמנות מתאים באופן אידיאלי לטיפול בהפרעת עיבוד חושית, שהיא בעיה רווחת באוטיזם התורמת להרבה מאוד רגשות והתנהגויות קשות, אך לעיתים קרובות מתעלמים ממנה. תחושות מזיקות לכאורה, כמו מרקם של שטיח, תאורה פלואורסצנטית, אוכל פריך, רעש של זמזום, עשויות להרגיז ילדים עם אוטיזם. כאשר מגרים יתר על המידה, ילדים עם אוטיזם עלולים להיות נסערים, נמנעים או פשוט להסתגר על מנת להתרחק מהגירוי הלא נעים (Durrani, 2014).
אחת המטרות הנפוצות ביותר בטיפול באמנות היא להגביר את הסובלנות לגירויים לא נעימים, תוך תיעול התנהגות מגרה לפעילות יצירתית יותר. מכיוון שאמנות מהנה באופן טבעי לילדים עם אוטיזם, הם נוטים פחות לסבול ממרקמים וריחות שאחרת הם היו נמנעים מהם, כשהם חלק מתהליך אמנותי מהנה. ילד עם אוטיזם עשוי לגלות שהוא יכול להתמודד עם טיפול בחומרים עדינים מבלי להזיק להם, כאשר זה חלק מפרויקט של אמנות. התמודדות חוזרת ונשנית עם הגירויים שהם מעדיפים להימנע מהם מסייעת לנטרול רגישות זו, מה שהופך אותתם לנסבלים יותר כאשר הם נתקלים בתחושות אלה בחיי היומיום. ילד שלמד להתמודד עם עיסת נייר, למשל, עשוי להרגיש שטיפול בסבון ידיים רטוב כבר לא מפריע לו כל כך (Alter-Muri, 2017).
קיבועים חושיים הם מאפיין נפוץ נוסף של אוטיזם. יש ילדים שעשויים לבהות בדברים זמן ארוך מבלי להשתעמם. התמודדות חוזרת ונשנית עם התנהגויות מגרה עצמית כזו יכולה לגרום לילדים עם אוטיזם לבלוט מבין חבריהם, למנוע מהם אינטראקציה עם אחרים, ולהסיח את דעתם מפעילויות אחרות, כמו עבודה בבית הספר או משחק. מצד שני, תחושות אלו עשויות לספק תחושות מרגיעות כאשר הילד נסער. בטיפול באמנות, המטרה היא לתעל תפקוד לא פונקציונלי או בלתי הולם למוצרי יצירה שמקובלים חברתית (Brown, 2013).
מחקר אחד בדק באופן ספציפי את ההשפעה של טיפול באמנות על הפרעת עיבוד חושית אצל ילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי. לפי המחקר, ישנו מספר הולך וגדל של ילדים המאובחנים עם קשיים כמו הפרעת קשב וריכוז ותסמונת אספרגר בבתי ספר. קשיי אינטגרציה חושית עשויים להיות חלק מהסימפטומים של הפרעות אלו. קשיים אלה עלולים לגרום לקשיים הן בהתנהגויות בכיתה והן בביצועים בלימודים. מחקר זה בחן את יעילות הטיפול באומנות עם ילד בגיל 5 שנים עם קשיי אינטגרציה חושית. התרפיה באמנות התמקדה בפעילות מקדימה באמצעות שלוש מדיות אמנות שונות. דירוג המורים העריך את ההתנהגות בכיתה לפני ואחרי הטיפול באמנות. כל אחד מהטיפולים במדיות השונות הושווה למפגשי בקרה שבהם בוצע טיפול לא אמנותי (Kearns, 2004).
למרות שמחקר מקרה אישי כזה אינו יכול להראות סיבתיות או לקבוע מובהקות סטטיסטית, כמה ממצאים מעניינים מצביעים על תחומים בהם מחקר נוסף עשוי להוכיח ערך. הכללת פעילויות אמנות בבדיקת ילדים עם קשיי עיבוד חושי הקשורים לרוב להפרעות קשב וריכוז עשויה להיות יעילה יותר לסייע להם לווסת את התנהגותם הבלתי הולמת, מאשר פעילויות שאינן כוללות פעילויות אמנות. יתר על כן, פעילויות כגון צביעת אצבעות נחשבו באופן מסורתי כממריצות יתר עבור ילדים רבים. תוצאות מחקר זה מצביעות על כך שעבור חלק מהילדים חוויות אמנות מגרות כאלה יכולות להועיל יותר מפעילויות פחות מגרות. התוצאות הצביעו על עלייה בהתנהגויות חיוביות לאחר טיפול באמנות וכן על דחיית השכיחות הראשונית של התנהגויות שליליות. טיפול באומנות נמצא כהתערבות מועילה לילדים אלה (Kearns, 2004).
מחקר אחר בדק גם את ההשפעה של טיפול באמנות על היכולת לטפל בהפרעת עיבוד חושי אצל ילדים על הספקטרום האוטיסטי. המחקר מציג מסגרת טיפול באמנות לעבודה עם ילדים הסובלים מהפרעת ספקטרום האוטיזם, המתייחסת במפורש לתפקוד לקוי של אינטגרציה של עיבוד חושי ופגיעה בתקשורת. המחקר פותח על סמך שלושה מקרי בוחן במתודולוגיה של תיאוריה מבוססת, והגיע לשבעה נושאים שמהווים את הבסיס של המסגרת הטיפולית: תחושת בטיחות, עבודה עם הפרופיל החושי של הילד, חומרי אמנות כנקודת כניסה למעורבות הילד, היווצרות התקשרות באמצעות שיקוף וכוונון, גמישות בגישה, מבנה וגבולות, המוצר האמנותי אינו המטרה העיקרית. לפי עקרונות אלה, המחקר מציג מודל לטיפול באמצעות אמנות לילדים על הספקטרום האוטיסטי, שנועדו לטפל באופן ספציפי בהפרעת העיבוד החושית. מסקנתו של המחקר היא שהמודל המוצע מציע למטפלים באמנות דרך קונספטואלית לטפל בבעיות בתפקוד חושי והתקשרות על ידי התאמה לצרכי הילד, אימוץ גישה גמישה ושכפול יחסי המטפל-ילד בהתבסס על ניואנסים תקשורתיים לא מילוליים. מפגשים בהנחיית המטפל באמנות המשתמשים במודל זה טומנים בחובם אפשרויות מרגשות למחקר ופיתוח במסגרת הקשר בין מטפל לילד עם אוטיזם (Durrani, 2020).
4.סיכום ודיון
מטרתה של עבודת מחקר זו הייתה לבדוק את השפעות הטיפול האמנותי על ילדים על הרצף האוטיסטי, וכיצד טיפול זה מטיב עם ילדים אלה. הרציונל המחקרי היה שטיפול באמנות מהווה דרך אלטרנטיבית לטיפול בילדים אלה, והוא יכול להוביל להם בצורות שונות, בנוסף לטיפולים הקונבנציונליים. על מנת להגיע למסקנות המחקר נסקרו מחקרים שונים מהעבר שבדקו את הנושא, ובעקבות סקירה והשוואה של מחקרים אלה הגענו למספר מסקנות מחקריות.
בעבודה ראינו שתסמונת הרצף האוטיסטי היא הפרעה התפתחותית, שהלוקים בה מתקשים בכמה תחומים, החברתי, התקשורתי, הריגשי והקוגניטיבי. באוטיזם מאופיין בדפוסי התנהגות נוקשים מוגבלים וחזרתים, קושי בתנועה, שפה או תחומי עניין אחרים, חוסר הבנה של סיטואציות חברתיות, עניין מופחת באחר, קושי בהבנה ואחזקה של מערכות יחסית ורגישות יתר. עם ההתבגרות של ילדים אלה, ניתן לראות קושי בדפוסי ההתנהגות והתקשורת עם העולם החיצוני, וקשיים רגשיים וקוגניטיביים כליים (דגן-רוזנפלד, 2008).
עוד ראינו שהאמנות היא שפה לא מילולית שבעזרתה יכול האדם לתקשר ולעבד תחושות, חוויות ורגשות, ולכן יש לה חשיבות ככלי חינוכי באופן כללי, וחשיבות לטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי, משום שהיא עוזרת לילדים אוטיסטים לתקשר בצורה יותר טובה. בנוסף לכך, בטיפול באמנות ישנו דגש על היצירה עצמה, והיא מהווה דרך לתרפיה, האנשים והילדים שעוסקים באמנות נוגעים בחומרים ומביעים את עצמם באמצעות חומרי יצירה שונים, ובהרבה מקרים תהליך היצירה עצמו הוא מה שחשוב בטיפול באמנות (Wright, 2011).
מסקירה שיטתית של מחקרים שבדקו את הנושא של טיפול באמנות, הגענו לכמה מסקנות מחקריות לגבי הדרך שבה טיפול באמנות מועילה לילדים על הרצף האוטיסטי. ראשית כל, נמצא האמנות מהווה כלי לביטוי רגשי ולתקשורת בינאישית לילדים אלה. אחד מהסימנים הבולטים של הפרעת הרצף האוטיסטי היא שילדים אלה מתקשים בתקשורת בינאישית ובתקשורת חברתית, ומתקשים להביע את עצמם. העיסוק באמנות מספק לילדים אלה דרך להביע את עצמם ולהתבטא באופן ישיר דרך היצירה, ללא צורך במילים ובדרך התקשורת המסורתית, שבה הם מתקשים. ילדים אוטיסטים הם לעתים קרובות הוגים חזותיים יותר, ולכן דרך תקשורת של יצירה והבעה דרך חומרים מוחשיים, מהווה דרך קלה יותר בשבילם לתקשר עם העולם החיצוני. לפני הטיפול באמנות, עולמם הפנימי של ילדים אוטיסטים נשאר חבוי, ואילו בעקבות הטיפול, הם זוכים לחלוק את עולמם הפנימי עם הסביבה שלהם (Alter-Muri, 2017).
בגלל הקושי של ילדים אוטיסטים לתקשר עם הסביבה שלהם, והקושי לבטא את עצמם, הם עלולים לפתח תסכול התנהגויות אגרסיביות ופגיעה עצמית. ולכן כל סוגי הטיפולים בעבור ילדים אוטיסטים יכולים להוות מקור לפורקן של הרגשות שלהם, ולעזור להם להתמודד עם תסכול מצטבר זה, והדבר נכון גם לטיפול באמנות. הטיפול באמנות יכול אפילו להועיל יותר מסוגי טיפולים אחרים, משום שטיפולים אחרים אמנם מאפשרים לילדים אלה לתקשר עם המטפל וליצור קשר אנושי, הטיפול באמנות נותן לילד אפשרות לבטא את עצמו בצורה אינדיבידואלית באמצעות היצירה, וזאת בנוסף לקשר שמתפתח עם המטפל. הילד נותן ביטוי לעולמו הפנימי, והוא מציג אותו לעולם בצורה של יצירת האמנות שאותה הוא יוצר. בנוסף לכך, הורים, מטפלים ומורים וסביבתו החברתית של הילד, יכולים להיעזר בטיפול באומנות על מנת לשפר את התקשורת שלהם עם ילדים אלה, וליצור איתם קשר רגשי באמצעות הטיפול באמנות (Alter-Muri, 2017).
בנוסף לכך, חשיבותו של הטיפול באמנות היא גם בכך שהוא נותן מענה רגשי לילדים על הרצף האוטיסטי. לילדים אוטיסטים, כמו ילדים רגילים, יש צרכים רגשיים וחברתיים, הפרעות שונות כמו חרדה ודיכאון, וטראומות שונות שהם יכולים לפתח. הטיפול באמנות לא רק שנותן לילדים אלה הזדמנות לתקשר עם העולם ולהביע את עצמם ועולמם הפנימי, אלא שזוהי דרך לעזור להם להתמודד עם בעיותיהם הרגשיות. המטפל בונה עם ילדים אלה יחסים ארוכי טווח, ולא רק שהוא עוזר להם להתמודד עם בעיות בטווח הקצר כמו להביע את עצמם, אלא שהוא עוזר להם להתמודד עם בעיות שונות ומורכבות שעולות עם הזמן, הטיפול באמנות הוא מקום בטוח להתמודדות עם בעיות אלה (Bragge, & Fenner, 2009; Evans, & Dubowski, 2001).
מסקנה נוספת שעולה מהמחקר היא שהסביבה הטיפולית של טיפול באמנות היא דרך יעילה לילדים אלה ללמוד מיומנויות חברתיות ומיומנויות תקשורת. מאפיין בולט של ילדים על הרצף האוטיסטי הוא שהם מתקשים מבחינה חברתית, וזאת בגלל העובדה שיש להם בעיות בפרשנות לא נכונה של סיטואציות חברתיות, של הבעות פנים, נימת קול והבנת מחוות שונות, ולכן אינטראקציות חברתיות רגילות הן קשות מאוד בעבור ילדים אלה. עבודה עם מטפל באמנות יכולה להוות סביבה נוחה בשביל ילדים אלה להתנסות בכישוריהם החברתיים, וכאשר משלבים זאת עם דרך נוחה לילד להביע את עצמו, באמצעות האמנות שהוא יוצר, אז מגיעים לסביבה נוחה מאוד שבה ילד זה יכול לשפר את יכולותיו החברתיות בצורה מהותית. בנוסף לכך, מיומנויות התקשורת של הילד משתפרות מאוד בעקבות היכולת שלו להביע את עצמו ואת עולמו הפנימי באמצעות יצירות באמנות (Durrani, 2014).
מסקנה נוספת שעלתה במחקר היא שישנה תרומה ייחודית של חומרי היצירה בטיפול. בנוסף לתסמיני הליבה של ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ישנם תסמינים נוספים לילדים אלה של ליקויים בתגובה לגירויים חושיים, לילדים אלה יכולה להיות תגובת יתר או חסר לגירויים חושיים, ולכן הם יכולים להגיב בצורה שלילית לגירויים שונים שמתקבלים מהסביבה שלהם. הפעילות של טיפול באמנות מלמדת את הילדים האלה להתאים את הגירויים החושיים שלהם, כך שהם יגיבו בצורה יותר טובה לגירויים שונים. הטיפול באמנות מספק לילדים אלה הזדמנות להתעסק עם חומרים פיזיים במסגרת הפעילות האמנותית, וזאת במסגרת בטוחה של הטיפול, ובהשגחתו של המטפל. הילד על הספקטרום האוטיסטי יכול להימנע מגירויים תחושתיים כגון מרקמים, סביבות רועשות או גירוי חזותי חזק, בטווח הארוך הטיפול באמנות יכול לעזור לילדים אלה לתפקד בצורה נורמלית יותר ולהפסיק להימנע מגיריים אלה שנראים לו מזיקים (רגב ושניר, 2013 ; Pellicano, 2010).
בנוסף לכך ראינו שישנם כמה יתרונות מרכזיים לטיפול בעזרת חומרי האמנות השונים, העבודה בחומרים מגרה ומפעילה מגוון חושים אצל הילד על הספקטרום האוטיסטי, דבר שמלמד אותו להתמודד עם תחושות מרובות בו זמנית. יתר על כן ההתעסקות בחומרים מעודדת את הילד לצאת מעולמו הפנימי ולתקשר עם סביבתו החיצונית, וזאת באמצעות המטפל שמספק לו סביבה בטוחה (רגב ושניר, 2013).
לסיכום, המסקנות של המחקר הן שטיפול באמנות היא דרך אפקטיבית ויעילה לטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי, שיטת טיפול זו מספקת יתרונות ייחודיים לילדים אלה שלא ניתן להשיג אותם בשיטות טיפול אחרות. הייחודיות של הטיפול באמנות הוא בביסוס קשר חיובי ומהותי בין המטפל לבין הילד, וגם בכך שהילד יכול לעסוק בחומרים פיזיים שונים, לבטא את עצמו ואת עולמו הפנימי, ולומד לתקשר בצורה טובה עם הסביבה שלו.
5.ביבליוגרפיה
דגן-רוזנפלד, א' (2008). האם אוטיזם הוא גנטי? עדכון במילדות ובגינקולוגיה, , 64: 3-6 2008.
ויזנגרין, ד', ועדן, ס' (2018). אייפד ככלי לבחינת היכולת הנרטיבית של ילדים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה תקשורת תומכת וחליפית, 34 (תשע"ט, 2018), עמ' 29-36.
חליפה, ג' (2020). מודל הכיתה כקבוצה בטיפול באמנות – פרספקטיבות של מטפלות טיפול באמנויות, 10, 1 (יוני, 2020), עמ' 1021-1036.
טל, מ' (2011). תיאור מקרה של טיפול באומנות חזותית עם אישה העוסקת בזנות טיפול באמנויות, , 1(2): 94-105, 2011.
כץ, ע', ורננינגר, א' (2018). עיסוק בתחום עניין אצל אנשים המאובחנים עם אוטיזם: משאב או מכשול? מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, כ"ו, 47 (תמוז תשע"ח, יוני 2018), עמ' 11-30.
רגב, ד', ושניר, ש' (2013). טיפול באמצעות אמנות עם ילדים על הרצף האוטיסטי (ASD) התרומה הייחודית של חומרי האמנות. טיפול באמנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי, 3, עמ' 1-8.
שאל-שפילקה, ח' (2018). על אינטגרציות תחושתיות וטיפול באומנות טיפול באמנויות, 8, 2 (דצמבר 2018), עמ' 813-826.
Akthar, Z., & Lovell, A. (2019). Art therapy with refugee children: A qualitative study explored through the lens of art therapists and their experiences. International Journal of Art Therapy, 24(3), 139-148.
Alter-Muri, S. B. (2017). Art education and art therapy strategies for autism spectrum disorder students. Art Education, 70(5), 20-25.
Brown, S. (2013). The Aesthetics Of Negotiation: Using interactive technology to facilitate aesthetic choice of children with sensory processing disorders. Changing Facts, Changing Minds, Changing Worlds, 80-100.
Case, C., & Dalley, T. (2014). The handbook of art therapy. Routledge.
Chancellor, B., Duncan, A., & Chatterjee, A. (2014). Art therapy for Alzheimer's disease and other dementias. Journal of Alzheimer's Disease, 39(1), 1-11.
Crawford, M. J., Killaspy, H., Barnes, T. R., Barrett, B., Byford, S., Clayton, K., & Kalaitzaki, E. (2012). Group art therapy as an adjunctive treatment for people with schizophrenia: multicentre pragmatic randomised trial. Bmj, 344.
Darewych, O. H., Carlton, N. R., & Farrugie, K. W. (2015). Digital technology use in art therapy with adults with developmental disabilities. Journal on Developmental disabilities, 21(2), 95.
Durrani, H. (2014). Facilitating attachment in children with autism through art therapy: A case study. Journal of Psychotherapy Integration, 24(2), 99.
Durrani, H. (2020). Sensory-Based Relational Art Therapy Approach (S-BRATA): A Framework for Art Therapy With Children With ASD. Art Therapy, 1-9.
Emery, M. J. (2004). Art therapy as an intervention for autism. Art Therapy, 21(3), 143-147.
Epp, K. M. (2008). Outcome-based evaluation of a social skills program using art therapy and group therapy for children on the autism spectrum. Children & Schools, 30(1), 27-36.
Evans, K., & Dubowski, J. (2001). Art therapy with children on the autistic spectrum – Beyond words. London and Philadelphia: Jessica Kingsley Publishers.
Farokhi, M. (2011). Art therapy in humanistic psychiatry. Procedia-Social and Behavioral Sciences, 30, 2088-2092.
Haque, S., & Haque, M. (2015). Art therapy and autism. Art therapy, 8(6).
Karkou, V., Martinsone, K., Nazarova, N., & Vaverniece, I. (2011). Art therapy in the postmodern world: Findings from a comparative study across the UK, Russia and Latvia. The Arts in Psychotherapy, 38(2), 86-95.
Kearns, D. (2004). Art therapy with a child experiencing sensory integration difficulty. Art Therapy, 21(2), 95-101.
Lazar, A., Feuston, J. L., Edasis, C., & Piper, A. M. (2018). Making as expression: Informing design with people with complex communication needs through art therapy. In Proceedings of the 2018 CHI Conference on Human Factors in Computing Systems (pp. 1-16).
Malchiodi, C. A. (Ed.). (2011). Handbook of art therapy. Guilford Press.
Nguyen, M. A. (2015). Art Therapy–A Review of Methodology. Dubna Psychological Journal, 4, 29-43.
Petruta-Maria, C. (2015). The role of art and music therapy techniques in the educational system of children with special problems. Procedia-Social and Behavioral Sciences, 187, 277-282.
Ugurlu, N., Akca, L., & Acarturk, C. (2016). An art therapy intervention for symptoms of post-traumatic stress, depression and anxiety among Syrian refugee children. Vulnerable children and youth studies, 11(2), 89-102.
Van Westrhenen, N., & Fritz, E. (2014). Creative arts therapy as treatment for child trauma: An overview. The Arts in Psychotherapy, 41(5), 527-534.
Walsh, R. T. (1990). A creative arts program in social skills training for early adolescents: An exploratory study. The Arts in psychotherapy.