פרק א‘: איך זה התחיל? שורשיו הבודהיסטיים של הזן
זן ואמנות ה. . . : נוכחות הזן במערב
עולם הזן בודהיזם אינו זר לאנשים החיים במערב. אם נביט סביבנו
נוכל לראות שאנחנו מוקפים מופעים של זן בודהיזם בחיי היום-יום
שלנו. סיסמאות, מותגי עיצוב וקוסמטיקה, אופנה, טכנולוגיה,
הקשרים של מוסיקה וארכיטקטורה, עולמות של מדיטציה, רוחניות,
שימושים בעולם הארגון, ספרים רבים שכותרתם מתחילה ב ”זן
ואמנות ה. . . . .”. בעולם המערבי יש אלפי מרכזי זן פעילים שבהם
יושבים אנשים במדיטציה, לומדים כתבים בודהיסטיים עתיקים
מהודו, סין ויפן. מאות ספרים שעניינם זן מופיעים מדי שנה בשפות
רבות. אחרי מלחמת העולם השנייה היו כמה מהספרים הללו
ללהיטים גדולים; זכור לרבים מאיתנו הספר "זן ואמנות אחזקת
האופנוע" של רוברט פירסיג שהיה ללהיט גדול בשנות ה-70 של
המאה העשרים.
בשנות החמישים פעלה בארצות הברית תנועת ה'ביט', שאנשיה –
משוררים, סופרים, מוסיקאים, וסתם מחפשי דרך – ראו בזן בודהיזם
פתרון רב-עוצמה לחיי החברה המערבית. ביניהם היו אנשים כאלן
גינזברג, ג'ק קרואק, גארי סניידר, ואחרים, שהושפעו רבות מאנשים
כמו ד.ט. סוזוקי, מלומד יפני שהציג את הזן למערב בעשרות כתבים;
1
או מאלן ווטס, הוגה בריטי-אמריקאי, כומר נוצרי ואיש זן בעצמו,
שהיה אחד ממפרשי הזן המרשימים ביותר במערב. אחרים,
מוסיקאים כמו ג'ון קייג', פסיכולוגים והוגי דעות כמו אריך פרום,
ניהלו שיח נמרץ עם הזן, או שכתבו בהשפעתו את יצירותיהם, או
שממש ראו ורואים את עצמם כאנשי זן באימונם הרוחני [לאונרד
כוהן, למשל]. בשנות הששים והשבעים פעל בארצות הברית מורה זן
גדול בשם ש=נרי= סוזוקי [להבדיל מסוזוקי שהוזכר לעיל], שהקים את
מרכז הזן בסן-פרנסיסקו ואת אחד ממנזרי הזן הראשונים בארצות
הברית. מורי זן גדולים אחרים, ממוצא יפני, קוריאני או וויטנאמי פעלו
ופועלים במערב. אחד המפורסמים שבהם הוא מורה הזן הוויטנאמי
טיק נאת האן, החי בצרפת, ופעיל בכל ארצות המערב.
אחד התחומים שבה בולטת נוכחותו של הזן הוא עולם
הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה המערבית של ימינו. מאות ספרים
נכתבו בנושא בעשרים השנים האחרונות ובהם ניכרת התופעה של
נוכחות הולכת וגוברת של הבודהיזם בכלל, והזן בודהיזם בפרט,
בעולם הפסיכולוגיה המערבית לסוגיה – מפסיכואנליזה, ועד סוגים
שונים ומגוונים של טיפול נפשי פרטני, קבוצתי, ניהולי או ארגוני.
הכתבים מגוונים – מעיונים תיאורטיים ועד דיווחים על נוכחות
התובנות והפרקטיקות של הזן בודהיזם בעולם הטיפול המעשי.
חיפוש באינטרנט מעלה מיליוני אתרים הקשורים בזן. גם אם חלקם
עניינו מותגים, סיסמאות, ומשחקי מחשב, אפשר, בכל זאת,
להשתאות על נוכחותה של תופעה שמתחילה כתנועה רוחנית
בודהיסטית בסין ויפן העתיקות, ומתקיימת היום בעולם הרוחני, כמו
בעולם הפופולרי, העיצובי, עולם המותגים של החברה המערבית
2
העכשווית, ועולם האינטרנט, הרבה מעבר לכוונותיה המקוריות.
ואולי לא? מה אומר המותג “זן” למשתמשים בו? בדרך כלל, ערכים
כמו נקיון, אלגנטיות, מינימליזם, טבעיות, או פשטות מתוחכמת.
גם בעולם המקורי של הזן בסין וביפן אפשר לראות שנוכחותה של
התנועה המרתקת הזו לא היתה אך ורק במנזרים או במרכזים
רוחניים, אלא גם בעולמות של אמנות. במסורת יפן, במיוחד, אפשר
למצוא את עקבותיו של הזן בתחומי השירה, הארכיטקטורה, עיצוב
הגנים, אומנויות הלחימה, התיאטרון, בעיצוב הבית היפני, בקדרות,
ובעוד תחומים רבים. השפעתה, אם כן, על תרבות יפן נוכחת
במקומות רבים שאינם דווקא בעולמם של אנשים ה'שייכים' או
ה'רשומים' בכת הזן; כלומר, הרבה מעבר לחוגים הדתיים.
מהו, אם כן, הזן?
המילה זן היא יפנית. המילה המלאה היתה זן-נה. והיא עצמה
באה מן המילה צ'אן-נה, או בקיצור צ'אן, בשפה הסינית. מילה סינית
זו עצמה, באה מן המילה ג'האנא בשפת פאלי, שהיא שפה הודית
שבה דיבר הבודהא. פירושה של המילה ג'האנא היא מדיטציה. כלומר
'זן' הוא מילה שהתגלגלה מהודו לסין וליפן – וגם לקוריאה ולוויטנאם.
העובדה שמקור המילה בהודו איננה מצביעה על תנועה רוחנית
דתית דוגמת הזן שהיתה קיימת בהודו; ראשיתה של התנועה הזו
בצורתה הנוכחית היא בסין, למרות שמוצאו של הבודהיזם הוא,
כמובן, בהודו. העובדה שאנחנו מכירים את המילה בשפה היפנית
נובעת מן העובדה שבשבע מאות השנים האחרונות מתקיימת
התנועה בצורה בפעילה ביותר שלה ביפן.
3
המילה זן, אם כך, פירושה מדיטציה, כלומר ישיבה דמומה שבה
אנחנו שוהים בתודעתנו, בתשומת לב, עם משהו – נשימה, אוביקט
חיצוני, פעולה מסוימת וכדומה. בפרקים הבאים ננסה להתחקות
אחרי תולדות התנועה הזו, החל מן המקורות הבודהיסטיים, דרך
תנועת הצ'אן הסינית, אל הזן היפני ואל מופעיו במערב של היום.
בפרקים האחרונים נתבונן בהשפעה של הזן על האסתטיקה היפנית
ומופעיה באמנות.
ראשית, נתבונן במוצאו הבודהיסטי של הזן. נתחיל בבודהיזם שאינו
זן, כלומר בראשיתו בהודו. אין בכוונתנו לסקור כאן את הבודהיזם על
כל גווניו; במשך אלפיים וחמש מאות השנים של קיומו באסיה הופיע
הבודהיזם במאות צורות וכתות בעשרות ארצות ותרבויות, כשכל
תרבות תורמת את תרומתה לגוון מיוחד שלו. בספר זה נסקור רק
אותם ערוצים וגוונים שהובילו להופעת הזן בודהיזם בסין, ויותר
מאוחר, ביפן.
חיי הבודהא
הבודהיזם מופיע בהודו במאה הששית-חמישית לפני הספירה עם
מפעלו ותובנותיו של איש אחד, האדם שהשפיע, אולי, יותר מכל אדם
אחר על יבשת אסיה. האיש ידוע בכינויו בודהא, 'זה שהתעורר'.
שמותיו רבים – סידהארטא גוטאמא, שאקיאמוני, או טאטהאגאטא.
בילדותו היה ידוע בשם הראשון, סידהארטא. כינויו, הבודהא, ניתן לו
אחרי שזכה באותן תובנות עליהן מבוססת תורתו.
מטבע הדברים האגדות על תולדות חייו של הבודהא רבות מאוד.
הוא נולד כנסיך לבית שאקיא, משפחת לוחמים ושליטים בממלכה
4
קטנה בצפון הודו, היום דרום נפאל. עם הולדתו מתה אימו, ואביו
חקר אצל רואי עתידות מה יהיה בגורלו של התינוק. נאמר לו, ששתי
דרכים אפשריות לפניו: שיהיה לוחם ומושל כאביו, או שיהיה מורה
רוחני גדול. מששאל אביו מה יעשה כדי שבנו יהיה לוחם ומושל
כמוהו, נאמר לו שאם לא יראה חולי, זקנה ומוות – יהיה שליט ולוחם
גדול. אם יראה חולי, זקנה ומוות, יהיה מורה רוחני גדול. אביו, שחפץ
שבנו ימשיך בדרכו, מנע ממנו כל מראה וכל ידיעה של סבל. כל חפצו
ניתן לו בארמון, ואם יצא החוצה, טוהרו חוצות העיר מכל מראה של
חולי, זקנה ומוות. הנער גדל והיה לאיש, נשא אישה והוליד בן, ולא
ידע, כך מספרת האגדה, כל סבל, או על אודות הסבל.
אלא שאירע ופעם יצא ופגש אדם חולה. לשאלתו אמר לו הרכב
שחולי הוא עניין הקורה לכולם. פעם יצא ופגש זקן, וגם אז אמר לו
הרכב שזה קורה לכולם. ועוד פעם יצא ופגש אנשים מקוננים על גופת
המת, וגם אז נאמר לו שזה גורלו של כל אדם. ואז פגש אדם גלוח ראש,
לבוש גלימה, ועיניו שלוות. אמרו לו שזה אדם שנטש הכל על מנת
לחפש את השחרור. כזה אני רוצה להיות, אמר סידהארטא, גילח את
שיער ראשו, עזב את אשתו, ילדו, ואת הארמון, ויצא לחפש, והוא בן
עשרים ותשע שנים.
מה יצא לחפש? סידהארטא יצא לדרך כשבליבו שאלה אחת: מהו
מקור הסבל ואיך אפשר להקל עליו? שנים אחרי כן, כשהיה כבר מורה
גדול, נשאל הבודהא מה הוא מלמד, וענה: אני מלמד על הסבל, על
מקורו של הסבל, ועל הדרכים להיחלץ מן הסבל. הוא לא יצא למסע
מתוך עניין אינטלקטואלי, אלא מתוך חמלה.
דרכי החיפוש שלו היו בדרך היוגה הסגפנית. מחיים של נהנתנות
5
וסיפוק כל צרכיו ורצונותיו בארמון הלך לחיים שהם היפוכם – חיים
של הימנעות ושלילה של החומר, הרכוש, הגוף ואפילו המחשבה. כל
אלה מתוך אמונה של מוריו החדשים שהימנעות וסגפנות יביאו
לשחרור. מסופר שהגיע לכוחות גדולים מאוד ואף עשה נסים, אלא
שלא היה מרוצה, כי לא מצא תשובה לשאלתו על מוצא הסבל
והדרכים להיחלץ ממנו. אחרי שש שנים של חיפוש ועינויי גוף,
סיגופים וצומות החליט יום אחד לוותר על הדרך הזו.