זכויות נשים באיראן במאה ה 20

במאה ה-20
נשים באיראן במאה ה-20 הן בין קבוצת הנשים ההפכפכה ביותר בעולם, מבחינת זכויותיהן ומעמדן במדינה, וזאת בגלל הטלטלות הרבות במצב הפוליטי באיראן במאה ה-20.
נשים באיראן במאה ה-20 היו ידועות בתרבות הפמיניזם שלהן. בתחילת המאה, למרות שלנשים האיראניות היו זכויות היסוד הנגזרות מהחוק האסלאמי, עדיין היו חסרים להן הרבה חוקי זכויות אדם בסיסיים, מה שהדרדר את מצבן. הדבר דחף את הנשים האיראניות להילחם יותר ויותר על זכויותיהן, לא רק במשק הבית ובקרב משפחתן, אלא גם על בסיס קהילתי, מתוך שאיפה לשפר את מצבן של כל הנשים האיראניות. מאבק זה הוביל לשינוי החוקתי האבולוציוני ב-1906, שהעניק לנשים האיראניות שוויון זכויות פוליטיות, בכוחה של החוקה.
אחד השינויים החשובים ביותר בזכויות נשים היו ב-1962, של "המהפכה הלבנה". רזא שאה ביצע שינויים רבים כלפי זכויות נשים, כולל חוק הגנת המשפחה משנת 1967. חוק זה עצר את הפוליגמיה, שיפר את זכויות הנשים בתהליך הגירושין, ולבעל וגם לאישה הייתה סיבה טובה לגירושין. לפני חוק זה הילדים היו הולכים לאבות ולמשפחתו לאחר גירושין, לאחר חוק זה היה שנוי במחלוקת בבית משפט לענייני משפחה.
כמו כן, השאה עודד חינוך נשים, ונשים החלו לחנך את עצמן יותר, וללמוד להשכלה גבוהה כגון אוניברסיטאות. חוקים ושינויים אלו נחשבו למערביים וליברליים, ובתחילת הדרך הם השפיעו רק על מעמד הביניים והעשירים, אך לאחר מכן הוא החל לשקוע אל המעמדות הנמוכים בחברה.
לאחר מהפכת 1979
בשנות ה-70 התנועות האיסלאמיות באיראן החלו לתפוס כוח, בשל משטר הדיקטטורה של השו, והאהדה יתרה שלו עם מעצמות המערב. לאחר מהפכת החמיני של 1979, זכויות הנשים התהפכו שוב, וזכויותיהן בזירה הציבורית ובזירה הפרטית פחתו.

מקורות:

Keddie, N. R. (2000). Women in Iran since 1979. Social Research, 405-438.

[1] Kashani-Sabet, F. (2005). Patriotic womanhood: The culture of feminism in modern Iran, 1900–1941. British Journal of Middle Eastern Studies, 32(1), 29-46.