הקשר בין מתח (סטרס) למערכת העיכול

הקשר בין מתח (סטרס) למערכת העיכול-

מאמר זה סוקר את השפעת הסטרס על מערכת העיכול, תוך דגש בהבנת השתלשלות האירועים הגורמת להפרעה בפעילות התקינה של מערכת העיכול, בחינת המחלות הנפוצות ביותר של מערכת העיכול, ודגש על אפשרויות האבחון והטיפול בכדי למנוע הפרעות הקשורות לסטרס.

ההשפעה של הסטרס על מערכת העיכול היא השפעה גדולה מאוד. בשנים האחרונות, רופאים חשפו קשר מורכב להפליא בין המוח לבין מערכת העיכול. המערכת כולה רגישה מאוד למצבי הרוח של האדם. למעשה, מומחים רואים כיום בסטרס כגורם מרכזי במגוון רחב של בעיות עיכול, כולל תסמונת המעי הרגיז, קלקול קבה וצרבת.

הפרעות במערכת העיכול משפיעות על אחוז גבוה מהאנשים בשלב כלשהו בחיים, נשים באופן תכוף יותר מגברים. להפרעות אלה במערכת העיכול אין סיבה פיזית נראית לעין כגון זיהום או סרטן, אך הן גורמות לכאב, לנפיחות ולאי נוחות אחרת.

גורמים רבים – ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים, יכולים לתרום להתפתחותה של הפרעה במערכת העיכול. מחקרים רבים הראו כי הסטרס עשוי להיות גורם משמעותי בהתהוותן של הפרעות אלה. יחד עם זאת הקשר בין לחץ סביבתי או פסיכולוגי להפרעות במערכת העיכול הוא מורכב ו דו-כיווני: סטרס יכול לגרום להחמרת כאבים במערכת העיכול ותסמינים אחרים, ולהיפך. זו הסיבה שטיפולים פסיכולוגיים משמשים לעיתים קרובות לטיפול במערכת העיכול, אם זאת בשילוב עם טיפולים אחרים, או אפילו בכוחות עצמם.

מערכת העיכול והמערכת החיסונית רגישים במיוחד ללחצים פסיכולוגיים שונים. בשנים האחרונות השפעתם של לחצים פסיכו-סוציאליים וסביבתיים על התפתחותם של מחלות קיבה ומעיים קיבלה מודעות מוגברת. מתח יכול להשפיע על תפקודים פיזיולוגיים שונים של מערכת העיכול כולל הפרשות קיבה, תנועתיות במעיים, תסמונת המעי הדליף, רגישות במעיים ואיסכמיה של המעי. בנוסף לכך ניכר מובהק בין סטרס למיקרוביוטיקה של מערכת העיכול. חיידקים עשויים להגיב ישירות לאותות הקשורים לסטרס. ישנן ראיות לכך שקטכולאמינים (catecholamines) יכולים לשנות את הצמיחה, תנועתיות ארסיות של חיידקים רעים. בשל כך, הסטרס עשוי להגביר את האפקט של זיהומים על ידי פיתוחם של חיידקים אלה.

הקשר בין סטרס למיקרואורגניזמים במערכת העיכול-

לגבי הקשר בין סטרס למחלות במערכת העיכול, זה ידוע שמערכת העצבים המרכזית ומערכת העיכול קשורים זה לזה באופן הדוק. זה ידוע היטב כי חשיפה לסטרס עלולה להוביל לסימפטומים שונים בתוך מערכת העיכול כגון שלשולים או כאבי בטן. התצפית הראשונות שבוצעו הראו כי פחד או כעס עשויים להשפיע באופן משמעותי על פיזיולוגית הקיבה, במיוחד הפרשות חומצה.

בשנים מאוחרות יותר, פריצת הדרך העיקרית בהבנת יחסי הגומלין בין מערכת העצבים המרכזית (CNS) לבין המעיים הייתה גילוי מערכת העצבים האנטרית (ENS) במאה התשע עשרה. ENS (המכונה גם "המוח הקטן") משחק תפקיד מכריע בהסדרת תפקודי המעיים הפיזיולוגיים כולל הפרשות, תנועה ושחרור של הורמונים שונים.

המוח מתקשר עם מערכת העיכול דרך מסלולים מקבילים מרובים, כולל מערכת העצבים האוטונומית (ANS), ציר ההיפותלמוס של יותרת המוח (HPA) וקשרים אחרים, אשר נקראו ציר המוח (BGA). בהתבסס על מחקרים קודמים יש ראיות חזקות כי חשיפה לסטרס עלולה לשבש את מסלולי התקשורת האלו בין המוח למערכת העיכול.

ישנם הוכחות כי חיידקי המעיים מסייעים לשמור על תקשורת דו כיווני בין המוח ומערכת העיכול. החשיפה לסטרס משנה את הרכב החיידקים במעיים, מה שיכול לווסת את התנועתיות, והרגישות במעיים. חיידקים אלה מתקשרים עם המוח באמצעות מנגנונים שונים: 1) אינטראקציה ישירה עם תאים ריריים (הודעה אנדוקרינית), 2) באמצעות תאי החיסון (הודעה החיסונית) ולבסוף 3) באמצעות מגע לקצות העצבים (הודעה עצבית).

אבחון הפרעת סטרס למערכת העיכול-

הדוגמה הקלאסית של הפרעות במערכת העיכול שמושפעת מסטרס היא תסמונת המעי הרגיז, מחלה נפוצה מאוד המאופיינת לעתים קרובות על ידי התכווצויות כואבות, נפיחות ועצירות לסירוגין עם שלשולים. המכונים הלאומיים לבריאות מעריכים כי אחד מכל חמישה אמריקאים מתסמונת המעי הרגיז, וברחבי העולם שיעור הסובלים ממעי רגיש עומד על 10-20 אחוזים.

עוד הפרעות נפוצות שנגרמות מסטרס הן רגישות יתר של המעיים, שחרור של נוירופפטידים חשובים, דלקת של המערכת החיסונית (דלקת ברמה נמוכה), שינויים בתנועתיות המעיים, תפקודים אנדוקריניים ומיקרוביוטיקה.

הגישה לאבחון חולה סטרס כרוני פוטנציאלי כוללת סקירת ההיסטוריה הרפואית המלאה של החולה, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה וניתוח אבחון ניתוחי. כאשר ההיסטוריה הרפואית בלתי נגישה, הרופא צריך להתמקד על הפרעות קיימות במעי הגס למשל שלשולים, עצירות, כאב, נפיחות. מנקודת מבט אבחנתית, חשוב מאוד לדעת לקשר סימפטומים אלה לחשיפה לסטרס כרוני.

הסימפטומים החמורים שמהווים דגלים אדומים, הם ירידה לא מכוונת במשקל, שלשולים ליליים, אנמיה, ושטפי דם פנימיים. הופעת סימפטומים אלה בגיל 50 ומעלה צריכים מיד לגרום לרופא לשקול אבחנה חלופית, כגון סרטן מעי הגס. לפעמים, חולי המעי הרגיז עשויים להתלונן על תסמינים אחרים ולא שגרתיים, לכן הרופא צריך לשקול היטב את ההיסטוריה הרפואית המלאה של המטופל, ויש לבצע בדיקה פיזית מקיפה של המטופלים.

מסקנות המחקר-

מסקנת המחקר העיקרית היא כי חשיפה לסטרס, במיוחד סטרס כרוני, היא גורם סיכון עיקרי להתפתחותן של מחלות שונות ומרובות של מערכת העיכול כולל מחלת המעי הרגיז, שהיא מחלה נפוצה מאוד, אולקוס, תנועות מעיים, מעי דלקתי, והפרעות תפקודיות אחרות של מערכת העיכול.

המסקנה השנייה של המחקר היא שצירי התקשורת בין המוח למערכת העיכול, מהווים מרכיב מרכזי באבחונם של מחלות שונות שמתפתחות במערכת העיכול.

מסקנה נוספת היא כי סטרס מגביר את חדירות המעיים, רגישות המעיים, שינוי בתנועתיות במעיים, והוא מוביל לפעולה תאית עמוקה לדלקות שונות במעיים.

בנוסף לכך גישת האבחון להפרעות במערכת העיכול כוללת: בדיקת ההיסטוריה הרפואית, בדיקת מצב נפשי, בדיקות מעבדה, טכניקות הדמיה (אולטראסאונד בבטן), אנדוסקופיה (גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, אנדוסקופיה של המעי הדק) וכן בדיקת נשימה לבדיקת גידול יתר של חיידקי המעי הדק, ותת עיכול של פחמימות.

הטיפול הרפואי מתבסס בעיקר על טיפול נפשי, וטיפול נקודתי בסימפטומים המובילים שמתגלים בתהליך, וכולל מדידות כלליות חוזרות ונשנות כדי לבדוק את קצב ההחלמה של המטופל, והטיפול יכול לכלול גם טיפולים פסיכולוגיים והתנהגותיים.

ביבליוגרפיה-

konturek, p.c., brzozowski, t., konturek, s.j. (2011). stress and the gut: pathophysiology, clinical consequences, diagnostic approach and treatment options. journal of physiology and pharmacology 2011, 62, 6, 591-599

רפלקציה אישית-

א. מה היה חדש ומשמעותי עבורי בתהליך העבודה ?

החידוש העיקרי עבורי בתהליך העבודה הוא שנחשפתי לדרכים חדשות ללמוד חומר מדעי. שלא כמו הלמידה השגרתית של התלמיד בבית הספר, שבו הוא מקבל חומר על נושא מסוים והוא צריך לשנן אותו, הלמידה לגבי המדעים יכולה להתבצע בצורה של מחקר על נושא שמעניין את החוקר, והוא יכול לבצע מחקר עצמי בנושא הזה, בדרך הזאת לא רק שהוא לומד על הנושא שמעניין אותו, אלא שהוא גם מגלה עובדות חדשות, שיכול להיות שלא היו ידועות קודם לכן, עובדות אלה, לא משמשות רק את החוקר, אלא שהם יכולות לשמש את כל הקהילה המדעית, ואת כל האנשים בעולם.

אני חושבת שהייתי רוצה ללמוד יותר נושאים מעניינים במסגרת בית הספר, בצורה של מחקר עצמי, אם למשל כל סטודנט יתבקש לחקור נושא שמעניין אותו בתחום מסוים, נגיד הביולוגיה, והוא יתבקש לבצע מחקר עצמי בנושא, לאחר שהוא יעשה את המחקר העצמי, ויגלה מה הם המסקנות החדשות שאליהם הוא הגיע, יוכלו כל התלמידים לשתף אחד את השני במסקנות המחקר שהגיע אליהם כל סטודנט, וכך הלמידה תהיה הרבה יותר מעניינת ונעימה.

ב. מה הייתה תרומתי לתהליך העבודה בקבוצה ?

את העבודה עשיתי בעצמי ולא בקבוצה, ואני חושבת שתרומתי בתהליך העבודה היא שנתתי את הפרספקטיבה האישית שלי בנוגע לצורה שבה יש לבחון את המאמר שאותו סקרנו. היו כמה גישות שחשבתי עליהם לסקור את המאמר, למשל לקרוא את כל המאמר בפעם אחת ואז לסכם מתוך הראש על מה דיבר המאמר, אבל לא התחברתי כל כך לגישה הזו, משום שבדרך הזו, כאשר מסכמים את המאמר עלולים לשכוח דברים חשובים שלמדנו, ולכן אני הייתי בגישה שאת סקירת המאמר צריכים לבצע תוך כדי קריאת המאמר, ולתעד כל דבר שאותו אנחנו לומדים.

ג. מה למדתי על עצמי בתהליך העבודה הקבוצתי ?

מה שלמדתי על עצמי הוא שאני אוהבת ללמוד את הנושאים השונים במדעים בדרך הזו של המחקר העצמי, כמו שביצע החוקר שכתב את המאמר הזה, אני חושבת שזו דרך מעולה ומעניינת מאוד ללמוד בכלל וללמוד את הנושאים המדעיים בפרט. בדרך הזו החוקר לא מוגבל לחומר שאותו הוא צריך לקרוא או לשנן, יש לו יד חופשית לחקור את מה שהוא רוצה ואת מה שמעניין אותו, ויש לו את כל האמצעים שהוא רוצה כדי להגיע למטרה שלו. למשל אם החוקר רואה שיש בעיה מסוימת בחברה שלו, שמפריעה להמון אנשים, אם זאת בעיה בריאותית או חברתית, הוא מחליט על הנושא שלו או על שאלת המחקר, ואז הוא מתחיל לחקור את הנושא הזה בכוחות עצמו או בסיוע של המקום שבו הוא לומד, וככה הוא תורם ידע לחברה שלו.