Skip to content

סיוע בסמינריון שלכם- לחצו כאן

העם דורש צדק חברתי

העם דורש צדק חברתי-

1. המונח “עם” במחאה של קיץ 2011 קיבל משמעות שונה מהמשמעות המסורתית, שהתבססה על אתניות או לאומיות, אלא שמה שאיחד את הקבוצה של העם היא הדרישה לצדק חברתי, כנגד אליטות ההון והשלטון. הקבוצה החברתית היוזמת של המחאה הייתה המעמד הבינוני, מן המעמד הבינוני התפשטה המחאה לחוגים חברתיים נוספים, והפכה למחאת “עם”, אך הוא לא הכיל את העם כולו, שכן היו קבוצות שהתנגדו למחאה, כמו קבוצות מזרחיות שונות. ה”עם” היה “העם שבאמצע”, כלומר המעמד הבינוני החילוני.

2. מנהיגי המחאה הגיעו אליה ללא דוקטרינה מגובשת לגבי מה דרישותיהם, ומהו הצדק החברתי. התגברות המחאה אילצה את ההנהגה להציג את דרישותיהם, שכוונו בעיקר נגד ההפרטה והריכוזיות. מבחינתם צדק חברתי הוא שינוי השיטה הכלכלית חברתית ניאו ליברית שנהוגה במדינה, במחאה הופגנה בפעם הראשונה בקנה מידה גדול התנגדות ציבורית לשיטה הכלכלית–חברתית הקפיטליסטית כפי שהתמסדה בישראל מאז 1985. בשיטה הניאו ליברלית שנהוגה בישראל עלה כוחה של אליטת ההון, הטייקונים, וזאת לעומת פיחות כוח המדינה ושאר האוכלוסייה, וזה היה אי הצדק בעיניהם של המפגינים.

3. לא כל מגזרי המשק השתתפו במחאה, אוכלוסייה שלא השתתפה בפעולות המחאה היא העובדים המאורגנים, אנשי הצווארון הכחול והצווארון הלבן, האיגודים המקצועיים וועדי העובדים לא לקחו חלק פעיל במחאה. בעיקרון זו הייתה מחאה של צרכנים, שמחו על יוקר המחייה, מחירי המוצרים והשירותים, ולא מחאה של עובדים שמחו על תנאי ההעסקה.

4. זאת משום שישנו משבר ייצוג בפוליטיקה הפוסט מודרנית, אי אמון במערכת הפוליטית, והפרת החוזה הרפובליקני על ידי המדינה. מאז שנות השמונים התחוללה מהפכה ניאו ליברלית כלכלית במדינה, המפלגות הגדולות התלכדו סביב  הפרוגרמה הניאו–ליברלית, והגבולות בין המפלגות היטשטשו, והן נהפכו ללא מייצגות ולא אמינות בעיני הציבור. בנוסף לכך, החוזה הרפובליקני- הציבור בישראל עדיין מצפה שהמדינה תהיה אחראית לאזרחיה בעת צרה, הופר על ידי המדינה.

5. המחאה שבחרתי להשוות אליה את המחאה החברתית של 2011 היא מחאת האימהות החד הוריות, בהובלת ויקי כנפו בשנת 2003, בעקבות הקיצוצים של הממשלה בקצבאות הרווחה. בדומה למחאה החברתית של שנת 2011, גם מחאת האימהות החד הוריות תחילה מהאנשים הפשוטים ברחוב, ולא מהמפלגות הממוסדות. שתי המחאות התרכזו במחאתן, נגד אי השוויון שישנו בחברה הישראלית, ובשיטה החברתית כלכלית שיוצרת אי שוויון זה. בדומה למחאה החברתית של 2011, גם למחאת האימהות לא הייתה דוקטרינה מגובשת, שנועדה לשנות את השיטה הכלכלית חברתית, אלא פשוט מחאה על תוצאותיה של השיטה הכלכלית. המחאות נבדלות בכל שהמחאה של 2011, הכוח המניע העיקרי שלה היה מעמד הביניים המשכיל, ואילו מחאת האימהות הייתה מחאה של המעמד הנמוך והחלש יותר, כגון האימהות החד הוריות והנכים.

ביבליוגרפיה-

–  פילק, ד. רם, א. (2014). עלייתה ונפילתה של המחאה החברתית.

– דוח ועדת טרכטנברג. (2011).