המהפכה הצרפתית היתה, בראש ובראשונה, מהפכה פוליטית. המהפכה לא החליפה משטר פוליטי אחד במשנהו, כי אם הגדירה מחדש את התחום הפוליטי עצמו. הריבונות, שהיתה נתונה במשטר הישן בידי המלך בשנת 1789, עברה בעקבות המהפכה לידי העם. וכך נוצר מרחב פוליטי חדש, אשר אפיין מאז את העידן המודרני. הכלים הפוליטיים שעיצב המשטר הישן לא צלחו יותר לניהול המרחב החדש, המהפכנים נאלצו לעצב לעצמם כלים חדשים. הם בראו, כמעט בבחינת יש מאין, תרבות פוליטית חדשה, שמרכיביה נמצאים עמנו גם היום. מושגי יסוד כגון "שמאל" ו"ימין", ששיקפו את סדר ישיבת הנציגים בבית הנבחרים, הפכו מאז לערוצים המרכזיים שבהם זורמת החשיבה הפוליטית. ב 14 ביולי 1789 התאספו אלפי פריזאים, פשוטי העם, ליד סמל השלטון והחוק של פריז, מבצר הבסטיליה, ששימש באותה העת כבית כלא. ביניהם נכללו גם עריקים רבים מחיל המצב הצבאי שהיה בפריז, ואף מגדודי העזר שגויסו כדי למגר את ההתקוממות. הם הביאו איתם כלי נשק ומספר תותחים ששדדו, ומתוך זעם מתפרץ התנפלו על משמר הכלא ופרצו את כל שעריו. הם שיחררו את שבעת האסירים ששהו בו. יום זה נחשב לתחילת המהפכה הצרפתית, ונקרא יום הבסטיליה [1].
הגורמים למהפכה הצרפתית
לקראת סוף המאה ה 18, המצב הכלכלי בצרפת היה רע מאוד וזאת מכמה סיבות: צרפת הייתה מעורבת מאוד במהפכה האמריקאית, והיא השקיעה בה כספים רבים, לאור העובדה שלצרפת היו קולוניות באמריקה. המלוכה הצרפתית ובראשם המלך לואי ה 16 בזבזה כספים בצורה פזרנית וחסרת אחריות, מה שהותיר את קופת האוצר כמעט ריקה ועל סף פשיטת רגל. שורה של בצורות וייבול רע הובילו למחסור חמור במזון במדינה, ובעקבות כך למחירי לחם גבוהים מאוד. דברים אלה גרמו לעלייה ניכרת של שיעור העניים במדינה, שרעבו ללחם, זאת לצד החקלאים שלא היה להם מה לאכול. העניים במדינה, ביחד עם החקלאים, הפצירו במלוכה שלאזרחים אין מה לאכול, אך שכבת המלוכה זלזלה בהם ולא נתנה מענה, בהקשר לכך האמרה המפורסמת של המלכה, מארי אנטואנט: "אם אין לחם שיאכלו עוגות", אמרה המסמלת מאז ניתוק בין האליטה הכלכלית לבין פשוטי העם.
גורם נוסף למהפכה הוא עליית כוחם של מעמד הביניים. החברה הצרפתית הייתה מורכבת משיעור גדול של בני מעמד הביניים, שהיה להם ייצוג בשלטון, אבל ייצוג זה היה לשווא, לבני מעמד האצולה היה כוח וטו על החלטות חשובות, ולמעשה לבני מעמד הביניים לא הייתה השפעה פוליטית. לקראת המהפכה הצרפתית בני מעמד הביניים החלו לצבור תמיכה בעמדתם לבצע רפורמה שתיתן יותר ייצוג פוליטי למעמד הביניים, ולבטל את הפריבילגיות וכוח הוטו של בני מעמד האצולה. כוח פוליטי זה תרם מאוד ונתן רוח גבי תלמהפכה הצרפתית.
תוצאות המהפכה הצרפתית
התוצאה המיידית של המהפכה הייתה הוצאתו להורג של המלך לואי ה 16, ושל אשתו המלכה מארי אנטואנט. לאחר שהוסרו מהשלטון הוקמה ממשלה בצרפת, הדירקטורט, שהחזיקה מעמד רק 4 שנים, ממשךה זו לא הייתה פופולרית בקרב העם, למרות הצלחותיה הצבאיות, והיא סבלה משחיתויות ומחולשה כלכלית.. לאחר ממשלה זו חלה עלייתו של נפוליאון לשלטון, שהתאפיינה בכיבושים מהירים של נפוליאון, לא רק של צרפת אלא של מדינות אחרות באירופה, מתוך ניסיון לשחרר את מדינות אירופה הנוספות מעריצות בתי המלוכה.
סמלי המהפכה:
חמישה סמלים משמעותיים וברורים השתמרו בצרפת מהמהפכה הצרפתית:
1.יום כיבוש הבסטיליה שנערך ב14 ביולי 1789 בפריז. כיבוש הבסטיליה על ידי ההמון היה אות פתיחה לגלי אלימות והתפרקות כל מוסדות המדינה כאשר המוני העם לקחו את החוק לידיהם, והראו בכך את כל חולשת השלטון ורקבונו. מעתה, גם חברי האספה הלאומית ידעו היכן טמון הכוח ואל מי יש לפנות כדי לזכות בשלטון וביכולת לנהל את המדינה. לימים, הפך יום זה לחג העצמאות של מדינת צרפת עד ימינו אלה
2. המנון המהפכה ("המארסייז") – המנון חובר בשנת 1792 בעיצומה של המהפכה הצרפתית בידי קצין צבא בשם רוז'ה דה ליל. ההמנון נקרא "המרסייז" משום שהראשונים שאימצו אותו היו חיילים בני מרסיי. במשך השנים שימש ההמנון, בנוסף לצרפת, גם את הרפובליקה הרוסית. בתחילתה של המהפכה היה להמנון מסר לאומני ברור, מסר מהפכני שנועד לסחוף את הצרפתים למלחמה נגד העריצות, ותחת הסיסמה "סכנת המולדת!" התבצע גיוס המוני של תומכי המהפכה.
3. דגל הטריקולר. הדגל נולד בעקבות המהפכה, הטריקולור החליף את הדגל הקודם של ממלכת צרפת. מקובל לומר שצבעי הדגל מייצגים את עקרונות המהפכה הצרפתית. הכחול מייצג את החירות, הלבן הוא השוויון והאדום פירושו אחווה.
4. נערת המהפכה מריאן. המהפכנים, בקשו להתנער משלטון גברי, מדכא ומיושן ובחרו בדמות אלגורית פרי דמיונם, שנבראה כדי לייצג את ערכיה של צרפת החופשית, החדשה. המורדים בחרו באישה כאנטיתזה מרעננת וחדשנית לשלטון, בתקווה שתוביל אותם לעתיד חדש. מריאן הפכה לאחד מסמלי הרפובליקה לצד דגל הטריקולור והמוטו הלאומי : “חירות, שוויון, אחווה” מריאן היא אישה יפה. לצרפתים תמיד הייתה תשוקה ליופי וחושניות. מבנה גופה מוצק ועיניה יוקדות. על ראשה מתנוססת מצנפת הפריגית שהייתה כובעם של העבדים המשוחררים ברומא העתיקה. המצנפת הפריגית מסמלת מאז המאה ה – 18 את המאבק למען החופש ואת האמונה בערכי חרות האדם. החלו בכך היעקובינים בצרפת שאמצו את המצנפת פריגית האדומה כסממן ההיכר שלהם. בצרפת היא מכונה “מצנפת החירות”.
5. מקדש האלים הגדולים ("הפנתיאון") – שהפנתיאון נבנה במקורו ככנסייה, כלומר: כבניין המתאים לצרכים פולחניים. היוזמה לבנייתו היתה של לואי ה- 15 אשר נשבע ב- 1744, בהיותו חולה אנוש, לבנות מחדש את הכנסייה ההרוסה של מינזר סנט ז'נביֶיב, הקדושה הפטרונית של פריס. לאחר שהבריא, הפקיד המלך את המשימה בידי האדריכל סוּפלו, וזה הקים מבנה מרשים על גבעת סנט ז'נבייב בגדה השמאלית של הסיין. הכנסייה הענקית, שכללה מרתף גדול לקבורת הנזירים, נבנתה בסגנון הניאו-קלאסי האופייני למאה ה- 18. בעמודיה הקורינתיים, במשולש החזית שלה ובחללה הפנימי המואר דמתה למקדש יווני יותר מאשר לכנסייה גותית אפלולית. המבנה תאם, לפיכך, את הטעם המהפכני, ובהזדמנות הראשונה הוא הולאם והפך למקדש המולדת והאנשים הגדולים. [2]
[1] https://learn.education.gov.il/teacher/#!/he/unit/display/17605/lesson/31275/
[2] https://eureka.org.il/item/54189/%D7%9E%D7%94%D7%9D-%D7%A1%D7%9E%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AA
[1] https://learn.education.gov.il/teacher/#!/he/unit/display/17605/lesson/31275/