Skip to content

דיני עונשים פתרון תרגיל

חלק א’

טענות נגד החוק החדש-

אפשר לטעון שהחוק החדש הוא לא חוקתי, הוא לא עומד בפסקת ההגבלה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ס’ 8 לחוק, פס”ד הנדלמן. במשפט הישראלי נקבעה ”נקודת הגבול” של הפגיעה בזכויות היסוד החוקתיות כך: רשויות השלטון רשאיות לפגוע בזכויות החוקתיות, אולם זאת רק בתנאים הקבועים בחוק היסוד עצמו. רשימת תנאים זו קרויה ”פיסקת ההגבלה”, שכן בסעיף זה בחוק היסוד מפורטים התנאים המגבילים את רשויות השלטון מפני פגיעה בזכויות. פיסקת ההגבלה יוצרת נוסחת איזון, הקובעת באילו תנאים תיתכן פגיעה בזכויות היסוד. ארבעת היסודות שבפיסקת ההגבלה הם: 1. הפגיעה צריכה להיעשות בחוק לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו; 2. החוק צריך להלום את ערכיה של מדינת ישראל; 3. החוק צריך להיות לתכלית ראויה; 4. הפגיעה בזכות צריכה להיעשות במידה שאינה עולה על הנדרש.

טענות נגד הרשעתה של שושנה בעבירה החדשה-

אפשר לטעון שלא ניתן להרשיע את שושנה משום שלא היה יסוד עובדתי במעשים שלה, שכן החוק החדש קובע שאסור לקחת כספים ממוסדות ממשלתיים, ואולם שושנה לקחה כספים ממוסד שהוא לא ממשלתי. היסוד העובדתי (סעיף 18 לחוק העונשין) – מעשה (אקטיבי), מחדל (פסיבי) או עבירת החזקה, נסיבות ותוצאה, וכן קשר-סיבתי עובדתי ומשפטי בין המעשה לתוצאה, פס”ד ארמונד סטרול.

בנוסף על כך אפשר לטעון שלא ניתן להרשיע את שושנה משום שלא התקיים היסוד הנפשי, שכן שושנה הסכימה לקבל את התרומות משום “שסברה כי התרומות מתקבלות מארגון פרטי ולא ממוסד ממשלתי”. היסוד הנפשי (סעיף 19) – מחשבה פלילית כברירת במחדל בעבירות “שותקות” לגבי היסוד הנפשי – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה (=ההיבט ההכרתי). בעבירות תוצאה, מבדילים בין כוונה – רצון שהתוצאה תתממש, אדישות – אי-אכפתיות שהתוצאה תתרחש, קלות-דעת – העדפה שהתוצאה לא תתרחש תוך לקיחת סיכון לא סביר שהתוצאה תתרחש (=ההיבט החפצי). המחשבה הפלילית היא תמיד סובייקטיבית, פס”ד המטרפסט, בפס”ד יעקובוביץ’.

ככל הנראה שבית המשפט לא יקבל את טענות התביעה לעבירה פלילית שעשתה שושנה, ולא יהיה ניתן להטיל על שושנה אחריות פלילית, זאת משום שכמה מהיסודות של עבירה פלילית לא מתקיימות- המעשה, ס’18 , שושנה לא עברה על לשון החוק, היא קיבלה כסף מעמותה שהיא לא ממשלתית, בנוסף על כך אין יסוד נפשי, שושנה סברה שהתרומות מתקבלות מארגון פרטי, בנוסף על כך יכול להיות שהחוק החדש הוא לא חוקתי, משום שהוא לא עומד בפסקת ההגבלה, ס’8, של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

חלק ב

קבלת דבר במרמה-

כדי להרשיע את ראובן בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, יש לבדוק אם מתקיימים כל היסודות של העבירה הפלילית-1. המעשה – אין עונשין על מחשבות שבלב אלא על מעשה (ס’ 18), במקרה שלנו אכן היה מעשה של ראובן, הוא לקח את הכסף.2. השליטה – המעשה צריך להיות נשלט כדי שתחול עליו האחריות הפלילית, עושה רושם שראובן שלט בעצמו בעת המעשה.3. האַשָם (היסוד הסובייקטיבי) – יש להוכיח שישנו אשם – יסוד נפשי, במקרה שלנו קשה להוכיח שלראובן אכן הייתה כוונה לרמות את חנה.4. המזיגה (הסימולטני) – מיזוג היסודות העובדתי והנפשי על ציר הזמן, התנאי הזה לא מתקיים כי קשה להוכיח את היסוד הנפשי של ראובן.5. הסיבתיות – צריך קשר סיבתי בין המעשה לתוצאה (עבירות תוצאה בלבד), במקרה שלנו זו עבירת התנהגות ולא תוצאה6. התוצאה – בעבירות תוצאתיות, אם אין תוצאה – אין עבירה, במקרה הזה מדובר בעבירת התנהגות.7. החוקיות – עיקרון על: כל מה שלא אסור בחוק (ותקנה) – מותר (ס’ 1 לחוק), ישנו איסור לקבלת דבר במרמה בס’ 415.  8. חלות החוק – האחריות הפלילית אינה חלה כאשר קיים סייג לאחריות (סעיפים 34ו-34כ, למעט סייגים בס’ 34ט, 34יד, 34טו, 34טז), ראובן היה שפוי בעת ביצוע העבירה, לכן חל עליו החוק. לסיכום יהיה קשה להעמיד את ראובן לדין משום שקשה להוכיח יסוד נפשי.

הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין-

כדי להרשיע את ראובן בהריגה יש להוכיח את כל יסודות העבירה הפלילית- 1. המעשה -(ס’ 18), ראובן הוא זה שעשה את המעשה.2. השליטה – המעשה צריך להיות נשלט כדי שתחול עליו האחריות הפלילית, ראובן שלט בעצמו בעת שעשה את המעשה.3. האַשָם (היסוד הסובייקטיבי) – יש להוכיח שישנו אשם – יסוד נפשי, במקרה הזה יהיה קשה להוכיח יסוד נפשי משום שראובן ניסה לעזור להילה אשתו אחרי שהכה אותה, וניסה לעצור לה את הדם.4. המזיגה (הסימולטני) – מיזוג היסודות העובדתי והנפשי על ציר הזמן, קשה להוכיח את היסוד הזה, מפני שעל פניו לא היה יסוד נפשי במקרה הזה.5. הסיבתיות – צריך קשר סיבתי בין המעשה לתוצאה (עבירות תוצאה בלבד), לפי הדוח הפתולוגי ישנה סיבתיות בין ההכאה של ראובן את אשתו הילה, לגרימת מותה.6. התוצאה – בעבירות תוצאתיות, אם אין תוצאה – אין עבירה, במקרה שלנו יש תוצאה, הילה נהרגה.7. החוקיות – עיקרון על: כל מה שלא אסור בחוק (ותקנה) – מותר (ס’ 1 לחוק), במקרה שלנו החוקיות היא לפי ס’ 298 לחוק העונשין.8. חלות החוק – האחריות הפלילית אינה חלה כאשר קיים סייג לאחריות (סעיפים 34ו-34כ, למעט סייגים בס’ 34ט, 34יד, 34טו, 34טז), החוק חל על ראובן, משום שהיה שפוי בעת ביצוע המעשה. לסיכום ניתן לומר שקשה יהיה להטיל אחריות פלילית על ראובן בגין הריגה לפי ס’ 298, זאת בעיקר שקשה להוכיח את היסוד הנפשי בביצוע העבירה.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון