Skip to content

דיני חוזים- תרגיל מספר 1

דיני חוזים- תרגיל מספר 1:

האם נכרת חוזה בין הדלקן בע”מ לבין המתדלק הנאמן בע”מ ? כדי שיתקיים חוזה, יש צורך שיתקיימו התנאים הבאים:

1. גמירות דעת- כדי שעסקה תהיה מחויבת, יש להיות משוכנעים ששני הצדדים רצו בעסקה, וכן שהצדדים הבינו שהם עושים משהו מחייב. בדרך כלל יש שלב ראשוני של גישושים- שלב זה אינו גמירות דעת. מה שדיני החוזים אומרים: לא מספיק שיש התעניינות- כדי שהחוזה ייכרת, כל הצדדים ייגמרו בדעתם לשלב ההתחייבות. בכל סיטואציה של חוזה, תמיד המבחן שנצטרך לבחון הוא לנסות להבין האם אנחנו בשלב של המשא ומתן או שמא הם ראו את העסקה כגמורה לכל עניין ודבר. גמירת הדעת היא אותו שלב שבו ברור לשני הצדדים שהעסקה יוצאת לדרך ללא חרטות. שלב גמירת הדעת יכול להתבצע גם ללא חתימה. רק אם העסקה נתפסה על ידי הצדדים כסופית- אז יש גמירות דעת. (ס’ 2, 5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, ע”א 158/77 רבינאי נ’ חברת מן שקד ).

לגבי העסקה בין המתדלק הנאמן לבין הדלקן, בקשר לתחנת הדלק באזור המרכז, ניתן בהחלט לומר שהתקיימה פה גמירות דעת, שכן אמנם נכתבה בין שני הצדדים טיוטא מתקדמת, אבל העסקה בהחלט נתפסה על ידי הצדדים כסופית, שכן שני הצדדים לחצו ידיים בסוף הפגישה. בקשר לתחנת הדלק בצפון הארץ, ניתן לומר שלא התקיימה גמירות דעת, שכן חברת המתדלק הנאמן שלחה הצעה, ואולם חברת הדלקן לא השיבה כלל להצעה זו.

2. מסוימות – רמת המפורטות של החוזה. בפועל, אם הצדדים רוצים לעשות חוזה מחייב, עליהם לתת מספיק נתונים כדי לממש את החוזה. החוזה מחייב לכלול את כל הנושאים הכלליים. יש לסכם את הפרטים המהותיים של העסקה – גם אם הם לא כתובים. ישנם 6 דברים שחשובים למהות העסקה: שמות הצדדים, זיהוי הנכס (גוש, חלקה, בניין), עסקה (מכר, השכרה, חכירה וכו’), מחיר, תנאי העסקה (מתי מעבירים את הנכס ומתי את הכסף), הוצאות ומיסים (מי משלם לעו”ד, מס שבח, מס רכישה וכו’).(פס”ד קפולסקי).

לגבי העסקה בין המתדלק הנאמן לבין הדלקן, בקשר לתחנת הדלק באזור המרכז, לא התקיימה מסוימות, שכן בטויטא המתקדמת נכתבו רוב התנאים המהותיים לחוזה, אולם בחוזה לא נכלל הפרט של מועד התשלום. בקשר לתחנת הדלק בצפון הארץ, גם בעסקה זו תנאי המסוימות לא התקיים, שכן חברת המתדלק הנאמן שלחה לחברת הדלקן את אותה טיוטא מהעסקה הראשונה, שלא היה בה את תנאי המסוימות.

3. כריתת החוזה – הצעה וקיבול – מקורה במאה ה-19 . אז ראו בכריתת החוזה מעין טקס. יש שני שחקנים מציע וניצע. אומר סעיף 2 לחוק החוזים – הצעה היא פניה של אחד הצדדים לשני, המלווה בהעדה על גמירות הדעת של המציע. כמו כן יש דרישה למסוימות. אם ייתקיימו 2 הדרישות הללו אז יש הצעה. אך עדיין אין חוזה. סעיף 5 אומר שכדי שיהיה חוזה צריך שיהיה קיבול – הודעה של הניצע שהוא מסכים להצעה וגם שם נחוצה גמירות דעת אבל לא נחוצה מסוימות. כאשר הודעת הקיבול נמסרת למציע, נסגר המעגל, וזוהי נקודת הזמן שבה יש לנו חוזה. כשמנתחים חוזה בטכניקה של הצעה וקיבול צריך להקפיד על שני השלבים של המציע והניצע. (ס’ 11-1, 60 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, ע”א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע”מ נ’ מדינת ישראל ).

לגבי העסקה בין המתדלק הנאמן לבין הדלקן, בקשר לתחנת הדלק באזור המרכז, לא התקיים התנאי של הצעה וקיבול, שכן המתדלק הנאמן ניסח טיוטא שבה רוב התנאים, אבל היה חסר התנאי של מועד התשלום ולכן ההצעה של המציע היא לא תקפה מבחינת תנאי זה, זאת למרות שהצד השני ביצע קיבול, ולחץ יד למציע. לכן יש פה אמנם קיבול של חברת הדלקן, אבל אין פה הצעה תקפה. לגבי העסקה של תחנת הדלק בצפון, אין הצעה תקפה של המציע, שכן זוהי אותה טיוטא ששימשה לעסקה בתחנת הדלק במרכז, שהיא לא הייתה תקפה כהצעה. ובעסקה הזאת גם קיבול לא היה, שכן חברת הדלקן לא השיבה בכלל להצעת המתדלק הנאמן.

4. תום לב ( ס’ 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973 ) – כמה סוגים של חוסר תום לב:

-פרישה מאוחרת ממשא ומתן- מקרים בהם לא סגרו את כל הפרטים אבל סוכם כבר על רוב הפרטים. ברור לכולם שהחוזה הולך להיגמר אך דחו את המשא ומתן. ואז בעצם, אחד מהצדדים פורש מהמשא ומתן, למרות שזה ברור לכולם שהחוזה הולך להיחתם. המטרה המרכזית של מי שרוצה את החוזה – היא להשתמש במנגנוני ההשלמה. לעומת זאת, אם לא מצליחים להשתמש במנגנוני ההשלמה, עקרון תום הלב הוא מצנח רזרבי ונותן “פרס תנחומים” – הגם שאין עסקה, כטענה חלופית ולאחר שלא הצליח להוכיח שיש פה עסקה, הצד שרוצה את העסקה טוען שמגיע לו פיצויים. הצד שלא רוצה בעסקה – טוען שלא הייתה פה עסקה וזכותו לצאת מהעסקה כל עוד היא לא נכרתה. אבל כאן הנוסחא היא שכגודל ההתקדמות במו”מ, כך יש פחות אפשרויות לסגת.

תנאי זה קצת בעייתי כי כל הקטע של מו”מ הוא שאפשר עדיין לפרוש ממנו, אבל שוב ההנחה היא שככל שהעסקה גדולה ומורכבת ככה פחות אפשר לסגת, ולמרות שלא נקבל פיצוי חיובי כי לא באמת הייתה עסקה, לפחות תוכל לקבל את הפיצוי השלילי.

– ניהול מו”מ מקביל- לגיטימי לנהל משא ומתן מקבילי עפ”י החקיקה. אבל אסור לתת את הרושם לצד השני שהמש ומתן הוא בלעדי, כאשר אנו מנהלים משא ומתן מקביל. לעיתים עצם המו”מ יש לו עלויות של בדיקות כדאיות, עו”ד, תמחורים וכיו”ב.

– ניהול מו”מ ללא כוונת התקשרות- אם בנאדם מנהל משא ומתן כאשר מראש לא הייתה לו כוונת התקשרות, הדבר נחשב לחוסר תום לב.

– אי גילוי פרטים- במקרה הזה נכרת הסכם, היתה הטעיה, והצד המתלונן זה הצד שעדיין רוצה את העסקה אבל רוצה פיצוי. כאן מדברים על מהי האחריות האקטיבית שלי כמוכר לגלות כל מני חסרונות ובעיות במוצר שאני מוכר.

במקרה שלנו, לגבי העסקה הראשונה בין המתדלק הנאמן לחברת הדלקן,בעסקה הראשונה, לא התקיים תום לב במשא ומתן, וזאת משתי בחינות, מבחינה ראשונה, חברת המתדלק הנאמן פרשה בשלב מאוחר מהמשא ומתן לטחא שסוכמו רוב התנאים, ומבחינה שניה חברת המתדלק הנאמן ביצעה משא ומתן מקביל, כאשר היא נתנה את הרושם לחברת הדלקן שהיא מנהלת משא ומתן רק איתה.

לסיכום כל התנאים, ניתן לומר בהחלט שהחוזה בין חברת המתדלק הנאמן לבין חברת הדלקן לא נכרת, גם בעסקה הראשונה, וגם בעסקה השנייה. בעסקה הראשונה לא התקיימו התנאים של מסוימות, הצעה וקיבול, והתנאי של תום לב. לגבי העסקה השנייה שום תנאי מתנאי כריית חוזה לא התקיים.

– האם הופרה כלפי הדלקן בע”מ חובת תום הלב בידי מי מהמעורבים ?

בהחלט ניתן לומר שהופרה חובת התום לב כלפי חברת הדלקן, מכמה בחינות. חובת התום לב הופרה על ידי חברת המתדלק הנאמן. מבחינה אחת המתדלק הנאמן פרשה פרישה מאוחרת מהמשא ומתן, אחרי שכבר סוכמו רוב התנאים ההכרחיים לכריתת חוזה, וכבר היה ברור לשני הצדדים שהחוזה הולך להיכרת. שנית חברת המתדלק הנאמן ניהלה משא ומתן מקביל כאשר היא נתנה את הרושם לחברת המתדלק שהיא מנהלת איתה משא ומתן באופן בלעדי. נקודה נוספת היא שחברת המתדלק הנאמן, בשלב מסוים במשא ומתן, ניהלה משא ומתן כאשר לא היתה לה את הכוונה להתקשרות עם חברת הדלקן. ( ס’ 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, ע”א 838/75 ספקטור נ’ צרפתי ).

-אילו סעדים עשויים להיות רלבנטיים בגין הפרת חובה זו?

הסעדים הרלוונטים (ס’ 2-1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”א-1970 ) –

-אכיפה, תינתן במקרים מיוחדים (פס”ד שיכון עובדים נ’ זפניק). בית המשפט יכול לאלץ את חברת המתדלק הנאמן לעמוד בתנאי החוזה, כפי שהוא נוסח בטיוטא המתקדמת, ולבטל את החוזה שהחברה עשתה עם חברת הנוץ בע”מ.

-פיצויים, ישנם שני סוגים מרכזיים של פיצויים:

-פיצויים חיוביים- מטרתם להעמיד את הנפגע במצב בו היה לו החוזה היה מתקיים. מה היה קורה אם החוזה לא היה מופר,זהו הסעד הרגיל.  זהו פיצוי על אובדן רווחים.

-פיצויים שליליים- מטרתם היא החזרת הנפגע למצב בו היה לפני המשא ומתן והחוזה. הם בעצם מהווים החזר הוצאות. עד שנת 2002 הגדיר בית המשפט שבמקרה של חוסר תום לב – יינתנו פיצויים שליליים בלבד מכוח סעיף 12. בשנת 2002 ביהמ”ש שינה את התפיסה בפסה”ד קל בניין נ’ ארם רעננה.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון