Skip to content

סמינריון-בחינת השפעת הלימות ההון של הבנקים על הצמיחה הכלכלית במשק

סמינריון במימון

הנושא: בחינת השפעת הלימות ההון של הבנקים על הצמיחה הכלכלית במשק

מבצעי הפרויקט :

שם הסטודנט:            

ת.ז.:

תוכן עניינים

תקציר מנהלים. 3

מבוא. 4

רקע תיאורטי: 5

יציבות פיננסית יותר גבוהה- 6

עלויות של שינוי מבנה ההון- 7

השפעת שינוי מבנה ההון של הבנקים על הכלכלה- 9

באזל 1-. 10

באזל 2-. 11

באזל 3-. 12

השפעה מקרו כלכלית של באזל 3- 13

ביקורת על באזל 3- 13

חוק באזל 4-. 14

המחקר האמפירי 15

מתודולוגיה. 15

שאלת המחקר- 15

אוכלוסיית המחקר- 15

כלי המחקר- 15

משתני המחקר- 15

שיטת המחקר- 15

השערות המחקר- 15

מקורות הנתונים. 15

ממצאים. 16

חוק באזל הראשון- 16

מבחן ה-T- 17

חוק באזל 2-. 18

מבחן ה T- 19

סיכום ומסקנות. 20

ביבליוגרפיה-. 22

נספחים. 25

תקציר מנהלים

עבודה זו עוסת בהשפעתם של חוקי באזל על המערכת הפיננסית והכלכלה במדינות שבהם יושמו חוקים אלה. שאלת המחקר שבה שנבדקה בעבודה היא האם היישום של חוקי באזל גורם להאטה בצמיחה הכלכלית במדינות שבהן יושמו חוקי באזל.

כדי לענות על שאלת המחקר נאספו נתונים אודות הצמיחה הכלכלית במדינות ה g10, ובוצע מבחן סטטיסטי כדי לבדוק האם ישנה השפעה של יישום חוקי באזל על הצמיחה הכלכלית.

ממצאי המחקר הראו שהיישום של חוקי באזל לא גרם להאטה כלכלית משמעותית במדינות שיישמו את החוק, אולם התוצאות הראו איזה שהיא נטייה לירידה בצמיחה בעקבות היישום של חוקים אלה.

מסקנות המחקר הם שחוקי באזל צריכים להיבחן לא רק בטווח הזמן הקצר של כמה שנים, אלא בטווחי זמן יותר ארוכים, משום שהמטרה של חוקים אלה היא מטרה ארוכת טווח, שלוקחת בחשבון את החיסכון בעלויות של משברים גדולים על הכלכלה.

מבוא

עבודה זו חוקרת את השפעותיהם של חוקי באזל על מערכת הבנקאות, והמערכת הכלכלית של המדינות אשר מיישמות את חוקי באזל. חוקי באזל הם חוקים שנחקקו על ידי ועדת באזל אשר התכנסה לראשונה בשנת 1988. הוועדה התכנסה בעקבות משבר שהתרחש בשנת 1973 בעקבות פירוקו של בנק גרמני בשם הרשטאט בנק, אשר ממוקם בעיר קלן בגרמניה. בפרשה זו פורק בנק הרשטאט בעקבות אי עמידה ביעדי ההון שלו, בעקבות העברה של כספים לניו יורק, אשר יצרו פערים בתזרימי המזומנים עקב הפרשי הזמנים.

שאלת המחקר שאותה נבדוק היא האם היישום של חוקי באזל גורם להאטה בצמיחה הכלכלית של המדינה שבה מיושם חוק באזל ? שאלת מחקר זו היא חשובה משום שלמערכת הבנקאית ישנה השפעה מהותית ורחבה על הכלכלה והצמיחה, זאת משום שהמערכת הבנקאית שולטת בכמות הכסף שישנו במשק מסוים, ובעקבות כך בכמות ההשקעות שישנה במשק, מה שמשפיע באופן מהותי כל כלכלת המדינה ועל הצמיחה במדינה.

הספרות המחקרית שבודקת מהי השפעת ההון העצמי של הבנקים חלוקה בדעותיה, שכן חלק מהמחקרים סוברים שההשפעה של ההון העצמי של הבנקים גורמת להאטה בצמיחה, וחלק אחר מהחוקרים חושב שהעלאה של ההון העצמי של הבנקים גורם לפעולה הפוכה, שהיא מיטיבה עם הכלכלה, זאת בעיקר משום שהעלאת ההון העצמי של הבנקים גורמת להעלאת היציבות של הבניקים, ובטווח הארוך זו פעולה יותר משתלמת, משום שהיא חוסכת לבנקים ולמשק את העלויות של משבר כלכלי גדול.

כדי לבדוק את שאלת המחקר הזו ביצענו מדגם שבו נדגמו נתוני הצמיחה הכלכלית של המדינות החברות בארגון ה G10 ,שאלה הן המדינות שמיישמות את חוקי באזל, נתוני הצמיחה של המדינות נדגמו מנתוני הצמיחה של התל”ג, כאשר הצמיחה נמדדה באחוזים. המדגם בוצע במהלך חמש השנים שקדמו ליישום החוק ובמהלך חמש השנים שאחרי יישום החוק. לבסוף שתי קבוצות אלה שלה הושוו אחת לשניה, ונבדק האם ישנו הבדל סטטיסטי מובהק בין שתי הקבוצות, המבחן הסטטיסטי שבו נעשה שימוש הוא מבחן T, מבחן אשר בודק האם ישנם הבדלים מובהקים בין שתי קבוצות שונות.

רקע תיאורטי:

מאמר זה בודק כיצד דרישות הון של הבנקים עלולות להשפיע על הצמיחה הכלכלית במשק. יש מעט עדויות בספרות המחקרית של השפעה ישירה של ההון העצמי הנדרש של הבנקים על הצמיחה הכלכלית במשק. המחקר מתמקד בהשפעות העקיפות של דרישות ההון על היצע האשראי, סיכון נכס בנק, עלות הון של בנקים, אשר בתורו יכול להשפיע על צמיחה כלכלית. בנקים אשר נדרשים  להון עצמי גבוה יותר יכולים להפחית את היצע אשראי שלהם, וכן להקטין את ביקוש האשראי באמצעות העלאת עלות הלוואות אשר עשויה להאט את את הצמיחה הכלכלית במשק. עם זאת, בנקים אשר יש להם יחס הלימות הון גבוה משפרים את היציבות הפיננסית שלהם, על ידי הקטנת התמריץ של הבנק לקחת יותר סיכונים, והגדלת מרווח הביטחון מפני הפסדים ( Dawson, John, 2007).

במסגרת שלושת החוקים של באזל בנקים צריכים לעמוד בפני דרישות הון מחמירות יותר שקובעות כי יחס ההון לרכיבי סיכון צריך לגדול ב 8-12%. במדינות מסוימות למשל, סינגפור, שוויץ, ובריטניה הדרישות הן מחמירות אפילו יותר. מטרת רגולצית ההון המחמירה יותר היא להגביר את העמידות של הבנקים בפני מיתונים כספיים עתידיים. נכון לעכשיו, יש ויכוח אם גידול כזה בדרישות הון באמת מועיל למשק בכללותו. הדאגה העיקרית היא כי תגובת הבנקים לרגולציה החדשה בהון תהיה להפחית את האשראי ולהגדיל העלות של ההלוואות, אשר, עשויים להעמיק את המיתון הכלכלי (Angelkort, Stuwe, 2011).

אנו נבצע סקירה של הספרות המצביעה על השפעות רגולציות ההון השונות על צמיחה כלכלית. ישנם רק ראיות מוגבלות על הקשר הישיר בין שתיים. רוב מחקרי העבר מתמקדים בהשפעות העקיפות של רגולצית ההון על עלות ההון של הבנקים, היצע אשראי וסיכון נכס בנק, אשר בתורם יכולים להשפיע על צמיחה כלכלית. ( Dawson, John W. 2007).

ההנחה היא שהדרך שבה הבנקים מיישמים את דרישות הלימות ההון המחמירות משנה מאוד. בנקים שעומדים מול דרישות הון גבוהות יכולים לבחור בין שלוש תגובות חלופיות: (1) גיוס הון, (2) צמצום הלוואות, (3) צמצום סיכון הנכס. (Norbert J. Michel, John Ligon 2014 ).

במחקרנו ננסה לבדוק את ההשפעה של רגולצית הון על צמיחה כלכלית תחת כל אחת מהחלופות הללו. אנו נבדוק את המצב שהיה בבנקים לפני היישום של שלושת חוקי בזל ואת המצב שישנו אחרי יישום שלושת חוקי בזל.

יציבות פיננסית יותר גבוהה-

הטענה העיקרית של תומכי חוקי באזל היא שדרישות הון גבוהות מהבנקים תורמות ליציבות כלכלית מוגברת במשק שבו פועלים הבנקים. חוקי בזל מגבירים את היציבות הפיננסית על ידי כך שהם מפחיתים את הסיכוי למצוקה פיננסית של הבנקים,ובנוסף על כך מפחיתים את הסיכוי להפסדים גבוהים מאוד של הבנקים כאשר ישנו משבר בבנקים, או בכלכלה. חוקי באזל מפחיתים את התמריץ המובנה שישנו לבנקים לקחת סיכונים גבוהים, וההון הגבוה יחסית שהבנק מחזיק ברשותו, מהווה כגורם ביטחון כנגד הפסדים עתידיים שעשויים להיות לבנק. (Bank for International Settlements 2014).

הבנק הוא תאגיד אשר יש לו בעלי מניות, החוק מגביל את האחריות של בעלי המניות לסכום ההשקעה הראשוני שהם השקיעו בבנק, כך שאם הבנק יפסיד סכומי כסף משמעותיים, בעלי המניות יפסידו רק את מה שהם השקיעו כהשקעה ראשונית ולא מעבר לכך. במילים אחרות לבעלים של הבנק ישנו אינטרס לקחת יותר סיכונים עסקיים, ואילו לבעלי ההון של הבנק, האנשים שהפקידו את כספם בבנק ישנו אינטרס שהבנק לא יקח סיכונים בכלל, כך יוצא שהאינטרס של בעלי המניות של הבנק וללקוחות של הבנק ישנם אינטרסים מנוגדים, כאשר בעלי המניות לוקחים סיכון, הסיכון הוא על חשבון בעלי ההון של הבנק. ולכן כאשר ישנן הגבלות שדורשות שרמת ההון העצמי של הבנק תהיה ברמה מסוימת, הדבר הזה מאלץ את הבנק לקחת פחות סיכון על עצמו, ולהעלות את היציבות הפיננסית שלו. (Bank for International Settlements 2014).

מטרתם של הבנקים כמו כל חברה עסקית היא רווח כלכלי. החוקרים (Marcel Bluhm. Jan Pieter Krahnen. (2014)) מראים במחקרם, שלמעשה, הון עצמי גבוהה של הבנקים, כפי שדורשים חוקי באזל, הוא יותר רווחי בטווח הארוך, מאשר החלופה השניה שהיא הון עצמי נמוך, ולקיחת סיכונים גבוהים של הבנקים. את זאת ניתן להסביר על ידי כך שכאשר לבנק ישנו הון עצמי גבוה, הבנק נמנע ממשברים שעתידים לבוא, ומשברים אלו עולים הרבה כסף לבנקים. למעשה כאשר הבנק שומר על הון עצמי נמוך, ולוקח יותר סיכונים, הוא עלול להרוויח יותר כסף בטווח הקצר, אך בסופו של דבר בטווח הארוך הוא יפסיד, משום שרוב הסיכויים שהוא יעבור משבר כספי שיעלה לו הרבה כסף.

מצד שני ישנה טענה שדרישות הון קפדניות מדי עלולות להוביל לתוצאה ההפוכה של אי יציבות בבנקים, זאת משום שדרישות אלה עלולות להוביל למדיניות של סיכונים גבוהים שהבנק עלול לקחת על עצמו. כאשר ישנם דרישות הון מחמירות על הבנקים, הדבר יכול להוביל לירידה ברווחים של הבנקים, וכאשר בעלי המניות יראו שהרווחים יורדים, הם ידרבנו את ההנהלה של הבנקים לקחת על עצמם יותר סיכונים, ולהחליט החלטות בעלות סיכון, וזאת בכדי לנסות איכשהו לפצות על הרווחים שירדו. יתרה מכך כאשר הבנקים מצפים שבעתיד דרישות ההון יחמירו, הם ינסו להזדרז ולפצות על כך לפני שהדרישות יעלו. אחת הדרכים שבהן הבנק יכול להפוך ליותר מסוכן גם כשיש לו הון עצמי גבוה היא שהבנק יכול להחליט על השקעה של הכספים שלו בענפים שנחשבים למסוכנים יותר, מאשר הענפים המסורתיים והלא מסוכנים שהבנק משקיע בהם, יתרה מכך הוא עלול להעדיף את ההשקעה בענפים מסוכנים אלה, מאשר הפעילות המסורתית שממנה הוא מרוויח שהיא הלוואות ללקוחות (Douglas Gale. (2010).).

מצד שני רבים מהמחקרים מעידים על כך שהגברת ההון העצמי של הבנקים מורידה את הסיכון הכללי של הבנקים, הסיכון המערכתי, ואת האפשרות שהבנק יקרוס. בנוסף לכך נמצא קשר ישיר בין רמת המינוף של הבנק לרמת הסיכון המובנה שלו (Samu Peura. Jussi Keppo. (2006). ).

העלאת דרישות ההון של הבנקים מורידה את הסיכון של הבנק בשתי דרכים, בדרך הראשונה היא מורידה את התמריץ והמוטיבציה של הבנק לתת יותר הלוואות ולקחת יותר סיכונים, פשוט משום שאז הוא לא יעמוד בדרישות ההון, והדרך השניה היא שאם וכאשר יהיה משבר לבנק יהיה מרווח בטחון של הון עצמי שממנו הוא יכול לממן את הוצאות המשבר, ובכך לא לקרוס. זאת אומרת שלבנקים יהיה פחות סיכוי לחוות משבר, וגם אם הבנק יעבור משבר פיננסי, הסיכוי שהבנק ישרוד את המשבר הפיננסי הזה ולא יקרוס הוא יותר גבוה (Samu Peura. Jussi Keppo. (2006).).

בנוסף לכך כאשר לבנק יש הון עצמי יותר גבוה, התלות שלו בעזרה חיצונית פוחתת, זאת משום שלבנק יש יותר גישה להון עצמי אשר לא תלוי באחרים, ואיתו הוא יכול לתמוך בעלויות של משבר אפשרי.

עלויות של שינוי מבנה ההון-

כאשר הבנק נדרש להקטין את המינוף שלו, הוא יכול לעשות זאת בשתי דרכים, האחת היא להעלות את ההון העצמי שלו, והשניה היא להפחית את ההלואות שהוא נותן. בדרך כלל דרך הפעולה המיידית של הבנק היא להפחית את ההלוואות שהוא נותן לציבור, זאת משום שהעלאת ההון העצמי היא דרך פחות ריאלית מאשר להפחית את ההלוואות. כאשר הבנקים מפחית את כמות האשראי שהוא נותן לכלל המשק, דבר זה גורם להיחלשות הכלכלה המקומית. מחקרים מראים שהעלאת הדרישות להון עצמי באחוז אחד מורידות את היקף ההלוואות שהבנקים נותנים ב2.5 עד 4 אחוזים (Victoria Ivashina. David S. Scharfstein. Jeremy C. Stein. (2012). ).

כאשר הבנק מפחית את כמות ההלוואות שהוא נותן לציבור הרחב, הדבר מקטין את היצע הכסף, וישנה נטיה לחשוב שדבר זה פוגע בכלכלה, אולם יש לקחת בחשבון ששוק האשראי הוא כמו כל שוק אחר, והוא מכיל היצע וביקוש, ולכן ייתכן מאוד שהקטנת האשראי בשווקים מסוימים אכן תפגע במשק, ואולם במשקים אחרים, הקטנת שוק האשראי יכולה לא לפגוע בכלכלת המשק, משום שיכול להיות שגם במקביל הביקוש לכסף או לאשראי פוחת ואין כל כך צורך בהלוואות, ובנוסף ישנם גורמים רבים שמשפיעים על הכלכלה, ולא רק שוק האשראי (Victoria Ivashina. David S. Scharfstein. Jeremy C. Stein. (2012). ).

הדעה הרווח היא שהחמרת דרישות ההון של הבנקים אכן יכולה להוביל להפחתה משמעותית בכמות ההלוואות שניתנות לציבור, אולם אין לקבוע באופן חד משמעי כיצד ההפחתה בהלוואות תשפיע על המשק.

נקודה נוספת חשובה היא שכאשר הבנקים עומדים בפני דרישות הון מחמירות, הנטייה שלהם היא להפחית את ההלוואות למגזרים עסקיים שנחשבים למסוכנים יותר, ואילו להשאיר את המצב כמו שהוא למגזרים עסקיים לא מסוכנים. כך למשל ענף הבנייה סובל ממחסור באשראי כאשר הבנקים נדרשים לצמצם את האשראי שלהם, ענף הבנייה הוא ענף מרכזי ובעל השפעה רבה על הכלכלה כמעט בכל מדינה, ולכן צמצום האשראי לענף הבנייה, יכולה להיות מאוד משמעותית עבור הכלכלה המקומית.

אפשרות אחרת שעומדת בפני הבנק כאשר הוא נדרש לעמוד בדרישות הון מחמירות, היא לגייס הון חיצוני בכדי להגדיל את ההון העצמי שלו  ולעמוד בדרישות ההון, אולם פתרון זה עלול להיראות לבנקים כפתרון יקר, שכן להון החיצוני ישנה עלות של מימון, אבל המחקרים מראים שבטווח הארוך פתרון זה לא כל כך יקר, ואולי אפילו משתלם יותר, שכן כאשר לחברה הון עצמי יותר גבוהה, הדבר מוריד את עלויות המימון של ההתחייבויות של הבנק, ובנוסף זה מוריד את עלות המימון של הנכסים שהוא מחזיק. ולכן בטווח הארוך זה יכול להיות משתלם לבנק לגייס הון, ולא רק להפחית את כמות ההלואות שהוא נותן ללקוחותיו (Alfredo Mart´ın-Oliver. Sonia Ruano. Vicente Salas-Fum´as. (2013). ).

הסיבה שבגללה גיוס הון חדש לבנק נחשב ליקר היא שכאשר הבנק מגייס הון חדש, לדוגמה באמצעות הנפקת מניות, דבר זה גורם לדילול האחזקה של בעלי המניות הנוכחיים, מה שאומר שבעלי המניות הנוכחיים יצטרכו להתחלק ברווחים של הבנק עם בעלי מניות חדשים שלא היו קיימים בעבר. דבר זה גורם לירידת ערך במחירה של מניית הבנק. סיבה נוספת לכך שגיוס הון חיצוני יכול להיות יקר היא שכאשר הבנק מגייס הון חדש וחיצוני, למשקיע החיצוני זה נראה כאילו הבנק נמצא במצוקת מזומנים, והבנק לא במצב כל כך טוב, ולכן המשקיע החדש ידרוש פרמיה יותר גבוהה עבור ההשקעה שהוא משקיע בבנק, ולכן ההון החדש נחשב ליקר. מה שיכול לתרום עוד יותר לעלות הגבוה של משקיעים חיצוניים, היא האסימטריה במידע שישנו לגבי השווי של הבנק, כאשר לבעלי המניות הנוכחיים יש יותר גישה למידע פנים של הבנק, למשקיעים חיצוניים אין גישה פתוחה לכל המידע של הבנק, ואז ישנם חשוות של המשקיעים החדשים לגבי השווי האמיתי של הבנק, ודבר זה עלול להוביל לפרמיה יותר גבוה על ההון החדש שמושקע בבנק. לבנק ישנו אינטרס לממן את ההלואות שהוא נותן מפקדונות שהוא מקבל מלקוחות, וזאת מהסיבה שעל ההוצאות לפקדונות ללקוחות ישנו מגן מס שיכול לשמש אותו, ואילו למימון חיצוני של משקיעים חדשים אין מגן מס, והעלות של ההון הזה היא הוצאה מוכרת במס, משום שזוהי הוצאה הונית, ולא שוטפת (Jean Boivin, Michael T. Kiley, and Frederic S. Mishkin (2010). ).

ישנם מחקרים שסוברים שכאשר הבנק נדרש לשנות את מבנה ההון שלו, הדבר גורם להפסדים של הבנק, ואת ההפסדים האלה, הבנק מגלגל על לקוחותיו. כאשר הבנק נדרש להון עצמי גבוה יותר, הוא בדרך כלל יעדיף להפחית את כמות ההלוואות שהוא נותן, ודבר זה גורם להפסדים לבנק. כדי שהבנק ישמור על התשואה על ההון שהייתה לו לפני הרגולציה, הבנק יעלה את העמלות שהוא גובה עבור ההלוואות שהוא נותן, וכך בעצם הוא מגלגל את ההפסדים שלו ללקוחותיו. כאשר העמלות עבור ההלוואות הן יותר גבוהות, הביקוש להלוואות ואשראי פוחת, ודבר זה עלול להוביל להאטה בכלכלה. בנוסף על כך כאשר העמלה עבור ההלוואות היא גבוה, הדבר עלול למשוך את המשקיעים המסוכנים ביותר, שמוכנים לשלם את העמלות הגבוהות הלוו, דבר שעלול להוביל לאי יציבות של הבנקים. (King, 2010).

השפעת שינוי מבנה ההון של הבנקים על הכלכלה-

במהלך השנים מספר גדל והולך של מדינות אימץ את הכללים הנוקשים של דרישות ההון המינימלי של הבנקים בהתאם להסכם שהוצע על ידי ועדת באזל לפיקוח על הבנקים עבור בנקים בינלאומיים פעילים של מדינות ה G-10. כתוצאה מכך, ההסכם, שבתחילה נועד לספק פלטפורמה אחידה עבור בנקים בעלי פעילות בינלאומית, הפך למודל הרגולציה של ההון של מערכות הבנקאות הלאומיות במדינות מפותחות ומתפתחות. (Stephen G. Cecchetti 2015).

בהשלבים המוקדמים של יישום ההסכם במדינות המפותחות, נפוצה הדאגה על ההשפעה השלילית האפשרית של יישום חוקי באזל, כי דרישות הון גבוהות יכולות להשפיע על רמת הפעילות כלכלית, במיוחד בתקופת שפל כלכלי. הדאגה הובילה למספר ניתוחים אמפיריים, אשר זיהו מספר מקרים בהם דרישות הון מחמירות הובילו לצמצום פתאומי של הלוואות הבנקים. בעקבות כך נולד המושג “משבר ההון” ביטוי שמאפיין את המחסור הבו-זמני של הון שמין, והיכולת של הבנקים המוגבלים להעניק הלוואות חדשות.

לאחרונה, בעקבות האימוץ הנרחב של דרישות ההון מינימום של בנקים בדומה לחוקי באזל, הובעו חששות דומים עבור כלכלות מתפתחות. כמה חוקרים טענו כי הידוק דרישות הון או אכיפתן המחמירה, תרמה לעומק ולאורך של המשבר הפיננסי של כלכלות במזרח אסיה. הנושא נראה אפילו יותר רלוונטי עבור כלכלות המתעוררות ממה שהוא היה יכול להיות עבור כלכלות ה g-10, בהתחשב בתפקיד הגדול יותר שהמערכות הבנקאיות משחקות במדינות אלה. (Stephen G. Cecchetti 2015).

באזל 1-

חוק באזל הראשון הוא סבב דיונים שנערך על ידי בנקים מרכזיים מכל רחבי העולם, ובשנת 1988, ועדת באזל לפיקוח על בנקים (BCBS) בבאזל שבשוויץ, פרסמה סדרה של דרישות הון עצמי מינימליות לבנקים. חוק זה ידוע גם בשם אמנת בזל 1988, והוא נאכף על ידי קבוצת מדינות הגי 10 (G-10) כפי שהי בשנת 1992. קבוצה חדשה של כללים המכונים באזל II פותחה מאוחר יותר עם הכוונה להחליף את באזל הראשון . אולם היו כאלה שמתחו ביקורת על האישור לבנקים לקחת סוגים נוספים של סיכון, שנחשב לחלק מהגורם למשבר הפיננסי הסאבפריים, שהחל בשנת 2008 (International Convergence, 1988 ).

הוועדה הראשונה של באזל הוקמה בתגובה לפירוקו המבולגן של בנק “הרשטאט” בעיר קלן שבגרמניה בשנת 1973. ב -26 ביוני 1974 מספר הבנקים נתנו מרקים, המטבע הגרמני שהיה אז לבנק הרשטאט בתמורה לתשלומי דולר בעיר ניו יורק. עקב הבדלים בין אזורי הזמן, היה פיגור בתשלום הדולרים לבנקים האחרים. ובינתיים במהלך הפיגור של התשלום שצוין לעיל, בנק הרשטאט פורק על ידי רגולטורים בגרמניה. המקרה הזה הביא את מדינות ה- G-10 ליצור את ועדת באזל לפיקוח על הבנקים בסוף 1974, בחסות הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS) הממוקם בבאזל שבשוויץ (International Convergence, 1988 ).

באזל הראשון שגובש ב 1988, עוסק בעיקר בסיכוני אשראי וסיכונים משוקללים של נכסים. נכסי הבנקים סווגו לחמש קטגוריות שונות בהתאם לסיכון האשראי, נכסים שהיוו סיכון נמוך של 0% לדוגמה כמו מזומן, מטילי זהב, חוב מהמדינה או מהבנק המרכזי, נכסים שכללו סיכון של 20% כגון אג”ח מגובות משכנתאות (MBS) עם הדירוג AAA הגבוה ביותר, נכסים שכללו סיכון של 50% אג”ח של רשויות מוניציפליות, משכנתאות למגורים, נכסים שכללו סיכון של 100% למשל, חובות של תאגידים עסקיים, וחלק מהנכסים נשארו ללא דירוג. בנקים עם נוכחות בינלאומית נדרשים להחזיק הון השווה ל -8% מסך נכסי הסיכון המשוקלל שלהם (RWA).

כמו כן נדרשים הבנקים לדווח על סעיפים חוץ מאזניים כגון מכתבי אשראי, התחייבויות שאינן בשימוש, ונגזרים של סעיפים אלה. סעיפים אלה נכללים בתוך שקלול הסיכונים של הנכסים. הדו”ח בדרך כלל מוגש לבנק הפדרלי עבור חברת האחזקות הבנקאית ומוגש למשרד המבקר של המטבע (OCC) אם מדובר רק בבנק עצמו.

משנת 1988 המסגרת של ועדת באזל זו הוצגה בהדרגה למדינות החברות ב g-10, שכללו 13 מדינות: בלגיה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, לוקסמבורג, הולנד, ספרד, שבדיה, שוויץ, בריטניה וארצות הברית. למעלה מ -100 מדינות אחרות אימצו גם, את העקרונות שנקבעו לפי חוק באזל הראשון. היעילות שבה העקרונות נאכפים משתנה ממדינה למדינה, ואפילו בתוך המדינה עצמה (International Convergence, 1988 ).

באזל 2-

באזל 2, שפורסם לראשונה ביוני 2004, נועד לתקן את הסטנדרטים הבינלאומיים שקבעו כמה הון עצמי צריכים להחזיק הבנקים כדי להתגונן מפני הסיכונים הפיננסיים והסיכונים התפעוליים שאיתם הבנק עלול להתמודד. כללים אלה ביקשו להבטיח כי ככל שהסיכון שאליו חשוף הבנק גדל, כך גדל היקף ההון העצמי שהבנק צריך להחזיק כדי להגן התחייבויותיו ויציבותו הכלכלית. חוק באזל 2 ניסה להשיג מטרה זאת על ידי הקמת דרישות לניהול הון וסיכונים, על מנת להבטיח כי יש לבנק הון עצמי הולם ביחס לסיכון שהבנק חושף את עצמו אליו, באמצעות פעילות ההלוואות, ההשקעה והמסחר שלו. אחד הדגשים בחוק באזל 2 היה לשמור על עקביות מספקת של התקנות ובכך לשמור על פער תחרותי בקרב הבנקים בעלי הפעילות הבינלאומית (Basel II, 2006).

באזל 2 יושם בשנים שקדמו ל -2008 בחלק מהמדינות הגדולות, והוה ייושם רק בתחילת 2008 ברוב הכלכלות הגדולות בעולם. המשבר הפיננסי של שנת 2008 התרחש לפני שחוק באזל 2 יכל להיות אפקטיבי באופן מלא, ולמנוע את המשבר. בזמן שהמדינות הגדולות ניהלו משא ומתן לגבי חוק באזל 3, הזיכרון של המשבר של 2008 היה טרי, ודבר זה השפיע על מקבלי ההחלטות, וגרם לסטנדרטים מחמירים יותר בנוגע לחוקי באזל, וחלק מהמדינות אימצו במהירות את עקרונות המפתח של החוק לרבות באירופה ובארצות הברית (Basel II, 2006).

הגרסה הסופית של באזל 2 שואפת לכמה מטרות, להבטיח כי הקצאת הון בבנק היא יותר רגישה לסיכון, לשפר את דרישות הגילוי אשר תאפשר למשתתפים בשוק להעריך את הלימות ההון של המוסד, להבטיח כי סיכון האשראי, הסיכון התפעולי וסיכון השוק נמדדים לפי נתונים וטכניקות רשמיות, מנסה לצמצם את הפער בין המציאות הכלכלית לרגולציה, כדי לצמצם את היקף הארביטראז’ הרגולטורי. חוק באזל הקודם טיפל בפערי הארביטראז’ הרגולטורי, אולם ישנם עוד אזורים שבהם פערי ארביטראז’ אלה קיימים, ויש לטפל בהם.

חוק באזל 2 מכיל שלושה עקרונות יסוד- 1. דרישות הון מינימליות. 2. פיקוח על הבנקים. 3. משמעת כלכלית. חוק באזל 1 טיפל בתחומים האלה, אולם באופן חלקי,

דרישות הון מינימליות- מתעסק עם ההון העצמי שהבנק מחזיק לאורך פעילותו. ההון העצמי המינימלי שהבנק צריך להחזיק מחושב לפי הסיכון של שלושה מרכיבים עיקריים, סיכון אשראי,סיכון תפעולי, וסיכון השוק.

ככל זהבנקים והמוסדות יישמו יותר ויותר את חוק באזל 2, הסטנדרטים של החוק יהפכו ליותר ויותר ספציפיים, מאשר סטנדרטים כלליים, אשר פותחו ביחס לכל סיכון שאיתו מתמודד הבנק. כאשר הבנקים מוכיחים לאורך זמן שהם מודדים את סיכוני הבנק שלהם ביותר יעילות, החוק מתגמל אותם על כך על ידי הורדת שיעור ההון העצמי המינימלי הנדרש לבנק או למוסד (Basel II, 2006).

פיקוח- הכלי הזה הוא כלי שפותח בהתאם לכלי הראשון של דרישות הון מינימליות של הבנקים, והוא כלי שנועד לתת לרגולטורים, יותר שליטה על היישום של החוק על ידי הבנקים והמוסדות. הכלי הזה נועד בין היתר לפקח על סיכונים מערכתיים של הבנקים, סיכוני ריכוזיות של הבנקים, במצב שבו ישנה ריכוזיות יתר במשק, סיכוני אמון צרכנים בבנקים, סיכוני נזילות, וסיכונים משפטיים. הוועדה שאחראית על הפיקוח נקראת (ICAAP).

משמעת כלכלית- עקרון זה הוא עיקרון שנועד להשלים את שני העקרונות הראשונים, והוא נועד לייעל את התהליך, בכך שהוא נותן לבנקים ולמוסדות את האפשרות לבדוק ולפקח בעצמם על עצמם, ולראות האם הם עומדים בסטנדרטים שנקבעו להם. חלק חשוב מעקרון זה הוא שהבנקים צריכים לשמור על שקיפות ביחס לנתונים שלהם, ובכך לאפשר לגורמים מצד שלישי לפקח על התפקוד שלהם, כמו אנליסטים בשוק ההון, בעלי מניות, וכלכלנים.

החשיפה של הבנק של הנתונים שלו בפני גורמים חיצוניים, מעלה את יעילות הפיקוח העצמי של הבנק, זאת משום ששוק ההון מתגמל ומעניש את הבנק נוכח התפקוד שלו, והנתונים שהוא מציג, כך שבמצב כזה לבנק ישנו אינטרס לשמור על הסטנדרטים שנקבעו על ידי החוק (Basel II, 2006).

באזל 3-

בשונה מחוקי באזל אחד ושתיים, שהתמקדו בעיקר בדרישות ההון המינימליות שהבנק צריך להחזיק, חוק באזל השלישי מתמקד בסיכון שהבנק יתמודד עם משבר אי אמון של הלקוחות וכתוצאה מכך נהירה המונית של הלקוחות כדי למשוך את כספם, ובשל כך הבנק יתמוטט. חוק באזל השלישי דורש רמות שונות של הון עצמי בהתאם לסוגים השונים של פיקדונות הבנק, והתחייבויות אחרות של הבנק. ולכן חוק באזל השלישי לא מכתיב מחדש את החוקים שנקבעו בחוקי באזל 1 ו2, אלא הוא פועל במקביל אליהם, וביחד איתם (Basel III 2011).

חוק באזל השלישי דורש מהבנקים להחזיק הון עצמי של ארבעה וחצי אחוזים, וזאת לעומת שני אחוזים בחוק באזל 2, מהנכסים בעלי הסיכון של הבנק, החל מ 2015, רמה זו של הון עצמי חייבת להיות בכל זמן נתון בהון של הבנק.

חוק באזל השלישי הציג עקרון שנקרא עיקרון המינוף המקסימלי שמותר לבנק להיות בו, מינוף זה מחושב על ידי חלוקת סך ההון העצמי של הבנק חלקי סך הכל החשיפה האפשרית של הבנק לסיכון, יחס זה אמור להיות מעל שלושה אחוזים בכל זמן נתון.

חוק באזל 3 הוסיף דרישה חדשה שבה הבנקים נדרשים לשמור על יחס נזילות, בצורה כזו שהבנק צריך להחזיק מספיק נכסים נזילים שיכסו על ההוצאות בתזרים המזומנים שלו לתקופה של 30 יום (Basel III 2011).

השפעה מקרו כלכלית של באזל 3-

מחקר של ה OECD שפורסם בפברואר 2011, מעריך שההשפעה בטווח הבינוני של חוק באזל 3 תהיה צמיחת ה GDP בטווח של 0.05- 0.15 אחוז בשנה (Patrick Slovik; Boris Cournède (2011) ). התפוקה הכלכלית תהיה מושפעת בעיקר מעליה בעמלת התיווך של הבנקים, זאת משום שעלויות המימון של הבנקים יעלו עקב הצורך בהעלאה של ההון העצמי של הבנק. כדי שהבנקים יוכלו לעמוד בהוצאות המימון של העלאת ההון העצמי של הבנק, הם יצטרכו להעלות את עמלות התיווך שלהם ב 0.15 אחוזים.

חוק באזל 3 מיישם את תנאיו בשלבים, ב 2019 הבנקים יצטרכו ליישם את דרישות ההון שיכנסו לתוקפן באותה שנה, שלב זה של יישום חוק באזל 3 נקרא באזל 3.5. בעת יישום התנאים של באזל 3.5 הבנקים יצטרכו לעמוד בהון עצמי של 7 אחוזים, מה שיגרום להם להעלות את פערי התיווך שאותם הם גובים ב 0.50 אחוזים, ביחס למה שהיה לפני באזל 3. הצפי לצמיחה בתוצר הגולמי יוצא מנקודת הנחה שלא תהיה התערבות מוניטרית ממשלתית, בעת שהבנקים יישמו את דרישות ההון העצמי של חוקי באזל.

ביקורת על באזל 3-

גופי ביקורת שונים בעולם, טענו שחוק באזל 3 רק מרחיב את חוק באזל 2 מבחינת רגולציה, מבלי לערער על היסודות של חוק באזל 2, ובמיוחד העיקרון של הסתמכות יתר על הערכת סיכון האשראי שנהוגה לפי סטנדרטים קבועים בבאזל 2, ומבוצעת בעיקר על ידי שני גופי הערכת הסיכונים הגדולים בעולם, ובכך תורמץ ליצרית דואופול בשוק הערכת סיכוני האשראי, ועקב כך יוצרת סיכון בהערכה אובייקטיבית ונכונה של סיכון האשראי בבנקים. כאשר ישנם רק שני גופים שמעריכים את סיכוני האשראי של הבנקים, הדבר יוצר סיכום מובנה במערכת הבנקאית, וההערכות הן שזה מה שגרם לבועת הנדלן בארה”ב בעת המשבר הפיננסי של 2008 (M. Nicolas J. Firzli 2012).

ישנה גם ביקורת על היחס של באזל 3 לחוזים נגזרים, החוק מתייחס בצורה שווה למוכרים ולקונים של חוזים נגזרים, אבל למעשה במציאות הסיכון שלוקח על עצמו קונה החוזה הנגזר הוא הרבה יותר גבוה, הוא למעשה קונה את הסיכון. בנוסף לכך חוק באזל 3 לא מחייב את התאגידים למדוד בצורה מדויקת את רמת הסיכון שישנה לחוזים נגזרים והשפעתם על התאגיד.בנוסף על כך חוק באזל 3 מתעלם לחלוטין מהאפשרות של תרחישי קיצון שעלולים לקרות, בהנחה שתרחישים אלה לא יקרו, אולם המציאות מלמדת שתרחישים אלה אכן קרו בשנת 2008 (M. Nicolas J. Firzli 2012).

חוק באזל 4-

חוק באזל הרביעי הוא החוק העוקב לחוק באזל 3, והוא חוק שלא מיושם עדיין, והוא בגדר חוק מוצע. מטרתו העיקרית של חוק באזל 4 היא למנוע משברים פיננסים גדולים כמו שקרה במשבר הסאבפריים בשנת 2008. חוק באזל 4 מכיל דרישות הון יותר קפדניות, ושקיפות יותר גדולה מהבנקים והתאגידים.

החידושים שהחוק החדש צפוי להציג הם שהחוק ידרוש יחס מינוף יותר גבוה מהבנקים, וזאת בהשלמה ליחס שהיה נדרש בבאזל 3, החוק צפוי להציג סטנדרטים אחידים למדידת מינימום הון עצמי של הבנקים, וזאת בניגוד למ שהיה נהוג בבאזל 3, שבו הבנקים היו מודדים את מינימום ההון העצמי לפי חישובים פנימיים של הבנק, וכך היה יוצא שכל בנק היה נדרש למינימום הון עצמי שונה, בהתאם למצבו וסיכונו של הבנק, ובנוסף לכך החוק יציג דרישות יותר פרטניות לגבי הנדרש מהבנקים, בהון העצמי המינימלי, ובדרישות האחרות של חוקי באזל (Adrian Blundell-Wignall , Paul Atkinson 2010).

המחקר האמפירי

מתודולוגיה

שאלת המחקר-

האם היישום של חוקי בזל גורם להאטה בצמיחה הכלכלית של אותה מדינה שבה פועל הבנק ?

אוכלוסיית המחקר-

אוכלוסיית המחקר היא המדינות השונות אשר מיישמות את חוקי באזל.

כלי המחקר-

כלי המחקר יהיה ניתוח של צמיחה שנתית בכלל המשק בכל מדינה שבה מיושמים חוקי באזל.

משתני המחקר-

המשתנה התלוי במחקר- רמת הצמיחה הכלכלית של אותה מדינה שבה פועל הבנק. המשתנה הבלתי תלוי במחקר- יישומם של חוקי הלימות ההון של באזל.

שיטת המחקר-

שיטת המחקר היא שיטה של מבחן סטטיסטי מסוג מבחן- T. מבחן זה בודק הבדל בין שתי קבוצות.

השערות המחקר-

במחקר אנו נבדוק את שאלת המחקר על ידי השוואה בין שתי קבוצות, על ידי המבחן הסטטיסטי T , שתי הקבוצות יהיו: נתוני צמיחה רבעוניים מהתקופה שלפני יישום חוקי באזל, ונתוני צמיחה רבעוניים מהתקופה שאחרי יישום חוקי באזל. השערת המחקר היא:

-ההשפעה של חוקי באזל היא שהם גרמו לירידה בצמיחה של אותה מדינה שבה הבנק פועל.

מקורות הנתונים

הנתונים לביצוע המחקר הסטטיסטי נלקחו מאתר האינטרנט של הבנק העולמי:

http://data.worldbank.org/

ממצאים

חוק באזל הראשון-

חוק באזל הראשון יושם לראשונה בשנת 1992, על ידי מדינות הג’י 10, שכללו 11 מדינות, בלגיה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, הולנד, שוודיה, שוויץ, בריטניה וארה”ב.

להלן נביא את נתוני הצמיחה של מדינות אלה בין השנים 1987- 1997:

GDP growth (annual %)-

Country Name1987198819891990199119921993199419951996
Belgium2.314.723.473.141.831.53-0.963.232.381.59
Canada4.104.432.320.15-2.130.882.664.492.681.61
Switzerland1.593.284.333.67-0.92-0.04-0.131.270.480.60
Germany1.403.713.905.265.111.92-0.962.461.740.82
France2.584.734.352.911.041.60-0.612.352.091.39
United Kingdom5.565.922.520.55-1.260.452.634.022.522.67
Italy3.194.193.391.991.540.83-0.852.152.891.29
Japan4.117.155.375.573.320.820.170.861.942.61
Netherlands1.933.444.424.182.441.711.262.963.123.57
Sweden3.352.562.650.75-1.15-1.16-2.074.094.021.52
United States3.464.203.681.92-0.073.562.754.042.723.80
average3.054.393.672.740.891.100.352.902.421.95

מבחן ה-T-

מבחן ה- T בוצע ברמת ביטחון של אלפא שווה ל 5 אחוזים. המשתנים של המחקר חולקו לשתי קבוצות עיקריות, קבוצה אחת של חמש שנים שקדמו ליישום חוק באזל הראשון, 1987-1991, וחמש שנים שעקבו ליישום חוק באזל הראשון, 1992-1996, בין שתי קבוצות אלה בוצע מבחן ה T על מנת לבדוק אם ישנו הבדל מובהק בין שתי הקבוצות.

t-Test: Two-Sample Assuming Unequal Variances
 1987-19911992-1996
Mean2.948838181.744284018
Variance1.7296084631.045696938
Observations55
Hypothesized Mean Difference0
df8
t Stat1.616798674
P(T<=t) one-tail0.072291891
t Critical one-tail1.859548038
P(T<=t) two-tail0.144583782
t Critical two-tail2.306004135 

לפי התוצאות של מבחן ה T אנו רואים שהתוצאה שהתקבלה היא 0.072, שהיא תוצאה יותר גדולה מהאלפא שקבענו ששווה- 0.05, זה אומר שההבדלים בין שתי הקבוצות הם לא מובהקים, ולכן אנו נאלצים לדחות את השערת המחקר, שהיישום של חוק באזל מקטין את הצמיחה הכלכלית.

חוק באזל 2-

חוק באזל 2 יושם בתחילת שנת 2008. אנו נבדוק את הצמיחה הכלכלית בשנים שקדמו ליישום החוק, ובשנים שאחרי יישום החוק.

להלן נביא את נתוני הצמיחה של מדינות ה G10 בין השנים 2003- 2012:

GDP growth (annual %)-

Country Name2003200420052006200720082009201020112012
Belgium0.773.632.092.503.400.75-2.282.691.800.16
Canada1.803.093.202.622.061.00-2.953.083.141.75
Switzerland0.052.843.044.014.142.28-2.132.951.801.12
Germany-0.711.170.713.703.261.08-5.624.083.660.41
France0.822.791.612.372.360.20-2.941.972.080.18
United Kingdom3.342.493.002.662.59-0.47-4.191.541.971.18
Italy0.151.580.952.011.47-1.05-5.481.690.58-2.82
Japan1.692.361.301.692.19-1.04-5.534.71-0.451.74
Netherlands0.282.032.163.523.701.70-3.771.401.66-1.06
Sweden2.394.322.824.693.40-0.56-5.185.992.66-0.29
United States2.813.793.352.671.78-0.29-2.782.531.602.22
average1.222.742.202.952.760.33-3.902.971.860.42

מבחן ה T-

מבחן ה- T בוצע ברמת ביטחון של אלפא שווה ל 5 אחוזים. המשתנים של המחקר חולקו לשתי קבוצות עיקריות, קבוצה אחת של חמש שנים שקדמו ליישום חוק באזל הראשון, 2007-2003, וחמש שנים שעקבו ליישום חוק באזל הראשון, 2012-2008, בין שתי קבוצות אלה בוצע מבחן ה T על מנת לבדוק אם ישנו הבדל מובהק בין שתי הקבוצות.

t-Test: Two-Sample Assuming Unequal Variances
 2003-20072008-2012
Mean2.3726736730.336103618
Variance0.4947825566.793253972
Observations55
Hypothesized Mean Difference0
df5
t Stat1.686860177
P(T<=t) one-tail0.07621864
t Critical one-tail2.015048373
P(T<=t) two-tail0.15243728
t Critical two-tail2.570581836 

לפי התוצאות של מבחן ה T אנו רואים שהתוצאה שהתקבלה היא 0.074, שהיא תוצאה יותר גדולה מהאלפא שקבענו ששווה- 0.05, זה אומר שההבדלים בין שתי הקבוצות הם לא מובהקים, ולכן גם בחוק באזל 2 אנו דוחים את השערת המחקר, שהיישום של חוק באזל מקטין את הצמיחה הכלכלית.

סיכום ומסקנות

לפי התוצאות של ממצאי המחקר אנו דוחים את השערת המחקר שלפיה היישום של חוקי באזל מפחית את הצמיחה הכלכלית במדינה. עם זאת התוצאות של המחקר מראות שהצמיחה הואטה בשנים שלאחר היישום של חוק באזל 1 ובאזל 2 באופן משמעותי, עד כדי כך שהתוצאות של המבחן הסטטיסטי היו מאוד קרובות לקבלה של השערת המחקר.

הטענה העיקרית לכך שחוק באזל מפחית את הצמיחה הכלכלית היא שכאשר הבנקים נדרשים להון עצמי גבוה יותר, דבר זה מאלץ אותם להפחית את כמות ההלוואות שהם נותנים למשק, ובעקבות כך כמות ההשקעות בתשתיות ובעסקים במדינה יורדת, ודבר זה מוביל להאטה בצמיחה.

מנגד, כפי שראינו בסקירת הספרות, ישנם שטוענים שחוקי באזל דווקא מיטיבים עם הכלכלה, ועם הצמיחה, אולם בטווח הארוך, ולא בטווח הקצר. הרעיון העיקרי לטענה זו הוא שכאשר הבנקים נדרשים להון עצמי גבוה יותר, הם הופכים ליותר יציבים ויותר חסינים מפני מפולת כלכלית, וזה יותר משתלם לטווח הארוך, שכן ייתכן שבטווח הקצר לבנקים יהיו פחות רווחים מיידיים, אולם בטווח הארוך בעקבות צמצום המקרים שבהם הבנק עומד בפני משברים ומפולות פיננסיות, זה יותר משתלם כלכלית, שכן משברים ומפולות אלה עולים הרבה כסף.

חוק באזל הוא לא חוק מושלם, שכן כלפי חוק באזל הראשון הייתה ביקורת רבה משום שהוא לא היה חוק הרמטי, מצד אחד הוא הגביל את הבנקים על כמות ההון שהם צריכים להחזיק ובהתאם לכך את כמות הסיכון שהם יכולים לקחת, ומצד שני הוא אפשר לבנקים לקחת סיכונים אחרים, ובכך למעשה החוק מאבד מהאפקטיביות המירבית שלו.

יש לציין שהיישום של חוק באזל 2 התרחש בסמיכות למשבר הפיננסי של שנת 2008, ויש הרבה שטוענים שהיישום של חוק באזל, גרם או לפחות הגביר את האפקט של המשבר הכלכלי. בשנת 2008 ו 2009 וראינו שישנה ירידה חדה בצמיחה של רוב המדינות, וירידה זו נמשכה מספר שנים אחר כך. ירידה זו והמשבר הכלכלי של שנת 2008, התרחשו בסמוך מאוד למועד יישומו של חוק באזל השני.

בשנים 1992 ו 1993 ראינו שישנה ירידה חדה באחוז הצמיחה של התל”ג של רוב המדינות, דבר זה קרה בסמוך ליישומו של חוק באזל הראשון בשנת 1992. בשנים שלאחר יישומו של החוק הירידה בצמיחה נמשכה, אולם בסוף התקופה לקראת שנת 1997 ראינו שהצמיחה ברוב המדינות חוזרת לגדול.

חשוב לציין שמחקר זה מוגבל בתוצאותיו, שכן במחקר נבדקו חמש השנים שלפני ואחרי יישום החוק, ולכן מסקנותיו של המחקר ניתנות להסקה רק לגבי שנים אלה, קרי לטווח הקצר שבו מיושם החוק. אם רוצים להסיק מסקנות לגבי טווח זמנים יותר ארוך, יש לבצע מחקר שבו טווח השנים יהיה גדול יותר ומקיף יותר.

לסיכום ניתן בהחלט לומר שחוקי באזל משפיעים בצורה מהותית על הצורה שבה בנקים מתנהלים, ועל כלכלת המדינה לטוב ולרע. במחקר זה לא הצלחנו לנוכיח קשר ישיר בין יישומם של חוקי באזל לצמיחה כלכלית מואטת או מואצת. עצפ העובדה שלחוק באזל הראשון ישנם חוקים שממשיכים אותו, מעיד על כך שהחוק הוא לא מושלם ויש לתקן אותו בהתאם למה שמתגלה במהלך השנים. סיבה נוספת לתיקון חוקי באזל הוא העובדה שאנו חיים בעולם דינמי שבו הכלכלה כל הזמן משתנה, ולכן יש להתאים את חוקי באזל למציאות הכלכלית שבה נתונות המדינות השונות.

הצעה אפשרית למחקר המשך היא מחקר שיבדוק האם היישום של חוקי באזל במדינות ה G10 שכוללות 11 מדינות משפיע באופן מובהק על הכלכלות של שאר מדינות העולם, ועל הכלכלה העולמית. במחקר שכזה עדיף להתמקד על ההשפעה ארוכת הטווח של יישום חוקי באזל, שכן אז זה ישקף בצורה מהותית יותר את השפעותיו של החוק, בעיקר משום שהכלכלה העולמית מונעת מתהליכים גלובליים, שלוקח להם זמן מה להתרחש, ולא בטווח של שנים בודדות.

ביבליוגרפיה-

– Angelkort A. Stuwe A. (2011). Basel III and SME Financing. Managerkreis der Friedrich-Ebert-Stiftung.

http://library.fes.de/pdf-files/managerkreis/08528.pdf

– Dawson, John W. (2007) “Regulation and the Macroeconomy.” Kyklos, Blackwell Publishing, vol. 60(1), pages 15–36, 02.

http://econ.appstate.edu/RePEc/pdf/wp0516.pdf

– Norbert J. Michel, John Ligon (2014). Basel III Capital Standards Do Not Reduce the Too-Big-to-Fail Problem.

http://www.heritage.org/research/reports/2014/04/basel-iii-capital-standards-do-not-reduce-the-too-big-to-fail-problem

– Admati, Anat R., Peter M. DeMarzo, Martin F. Hellwig and Paul C. Pfleiderer (2010), Fallacies, irrelevant facts and myths in the discussion of capital regulation: Why bank equity is not expensive”, Stanford GSB Research Paper No. 2065.

http://www.gsb.stanford.edu/faculty-research/working-papers/fallacies-irrelevant-facts-myths-discussion-capital-regulation-why

– Aiyar, Shekhar, Charles Calomiris, John Hooley, Yevgeniya Korniyenko and Tomasz Wiedalek (2014a), The international transmission of bank capital requirements: evidence from the United Kingdom, Bank of England Working Paper No.497.

http://www.bankofengland.co.uk/research/Documents/workingpapers/2014/wp497.pdf

– Aiyar, Shekhar, Charles Calomiris and Tomasz Wiedalek (2014c), “How does credit supply respond to monetary policy and bank minimum capital requirements?”, Bank of England Working Paper No.508.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0014292115001609

– Stephen G. Cecchetti . (2015). The Road to Financial Stability: Capital Regulation, Liquidity Regulation, and Resolution

– Bank for International Settlements (2014). A brief history of the Basel Committee.

– Marcel Bluhm. Jan Pieter Krahnen. (2014). Systemic Risk in an Interconnected Banking System with Endogenous Asset Markets. p 4-51.

– Douglas Gale. (2010). Capital Regulation and Risk Sharing. New York University. p 1-18.

– Samu Peura. Jussi Keppo. (2006). Optimal Bank Capital with Costly Recapitalization. (Journal of Business, 2006, vol. 79, no. 4) 2006 by The University of Chicago.

– Victoria Ivashina. David S. Scharfstein. Jeremy C. Stein. (2012). Dollar Funding and the Lending Behavior of Global Banks. Harvard University and NBER. p 1-47.

– Alfredo Mart´ın-Oliver. Sonia Ruano. Vicente Salas-Fum´as. (2013). Banks’ Equity Capital Frictions, Capital Ratios, and Interest Rates: Evidence from Spanish Banks.  International Journal of Central Banking. p. 183-225.

– Bolton, Patrick, and Xavier Freixas (2006), “Corporate finance and the monetary transmission mechanism,” Review of Financial Studies 19, 829-870.

– Jean Boivin, Michael T. Kiley, and Frederic S. Mishkin (2010). How Has the Monetary Transmission Mechanism Evolved Over Time? Finance and Economics Discussion Series Divisions of Research & Statistics and Monetary Affairs Federal Reserve Board, Washington, D.C. p 1-91.

– King, M.R. (2010), “Mapping capital and liquidity requirements to bank lending spreads”, SSRN Working paper.

– Patrick Slovik; Boris Cournède (2011). “Macroeconomic Impact of Basel III”. OECD Economics Department Working Papers. OECD Publishing. doi:10.1787/5kghwnhkkjs8-en.

– International Convergence of Capital Measurement and Capital Standards.(1988). Basle Committee on Banking Supervision, July 1988.

– Basel II: International Convergence of Capital Measurement and Capital Standards: A Revised Framework – Comprehensive Version. (2006). http://www.bis.org/publ/bcbs128.htm

– Basel III: international regulatory framework for banks. (2011). http://www.bis.org/bcbs/basel3.htm?m=3%7C14%7C572

– M. Nicolas J. Firzli. (2012). “A Critique of the Basel Committee on Banking Supervision” Revue Analyse Financière, 10 November 2011 & Q2 2012

– Adrian Blundell-Wignall and Paul Atkinson. (2010). thinking beyond basel iii: necessary solutions for capital and liquidity. OECD Journal: Financial Market Trends, Volume 2010 – Issue 1.

נספחים

נתוני צמיחה-

Data SourceWorld Development Indicators
Last Updated Date14/10/2016
Country NameIndicator Name19871988198919901991199219931994199519961997
BelgiumGDP growth (annual %)2.3066594194.7232093.4691673.1374021.8330741.530655-0.961873.2269712.3847571.5931573.710549
CanadaGDP growth (annual %)4.0964645164.4294012.3239740.154346-2.125690.8829762.6552364.4934752.6777081.6110484.279812
SwitzerlandGDP growth (annual %)1.5854781693.2775964.3307943.674626-0.91582-0.04373-0.125981.2697580.4808660.6010942.312047
GermanyGDP growth (annual %)1.4021515743.7072363.8965525.2550065.1082621.923807-0.956172.4573721.7376410.8178981.849201
FranceGDP growth (annual %)2.5773220664.7339544.3532312.914011.0391051.599671-0.612652.3453862.0850851.3880042.337333
United KingdomGDP growth (annual %)5.5600884615.9200492.5190980.553582-1.257050.4464082.6354.0239682.5217262.6678133.098961
ItalyGDP growth (annual %)3.1919606214.1943773.3883841.9857751.5384480.834275-0.852812.1510242.8868371.2863661.835365
JapanGDP growth (annual %)4.1074270647.1466945.3701535.5723983.3243410.819030.1710630.8635781.9423432.6100551.595629
NetherlandsGDP growth (annual %)1.931248533.4412194.4201184.1832232.4391351.7060711.2575522.9610923.1160363.5667194.299867
SwedenGDP growth (annual %)3.3538429682.5590392.6548070.754675-1.14597-1.15859-2.065624.0876024.0243071.5178612.900483
United StatesGDP growth (annual %)3.4617476924.2039723.6805241.91937-0.074083.5553962.7458574.0376432.7189763.7958814.487026
Data SourceWorld Development Indicators
Last Updated Date14/10/2016
Country NameIndicator Name2003200420052006200720082009201020112012
BelgiumGDP growth (annual %)0.7745361373.6348012.0942222.4994643.3974720.747103-2.284882.6948261.7968380.158657
CanadaGDP growth (annual %)1.8022733123.0859613.2013822.6234132.0627481.000361-2.949593.0835143.1412191.745472
SwitzerlandGDP growth (annual %)0.0497081492.8429483.0383054.0127864.1403482.27724-2.129622.9538171.8045541.124629
GermanyGDP growth (annual %)-0.7099061721.169970.7067143.700163.2605351.082315-5.618864.0799333.660.405171
FranceGDP growth (annual %)0.819531672.7864241.6077142.3749472.3614990.195295-2.941341.9656572.0792290.182693
United KingdomGDP growth (annual %)3.3366645712.4884582.9963582.6618232.586037-0.46688-4.191941.5401771.9723991.179056
ItalyGDP growth (annual %)0.1513238951.5819360.9496652.0065881.473872-1.05041-5.482051.6865230.576625-2.81902
JapanGDP growth (annual %)1.6851117222.360731.3027281.6929042.192186-1.04164-5.526984.711386-0.454281.7422
NetherlandsGDP growth (annual %)0.2839225812.0307062.1603663.5186373.6984731.699061-3.767581.4026621.663626-1.05704
SwedenGDP growth (annual %)2.3857402364.320532.818334.6881273.404949-0.55705-5.184665.9889272.664408-0.28632
United StatesGDP growth (annual %)2.8067759563.7857433.3452162.6666261.77857-0.29162-2.775532.5319211.6014552.224031
סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון