Skip to content

בחינה מסכמת לימודי דמוקרטיה

חלק א – קורסי חובה כלליים

חלק א’

שאלה 3 – מטלה 13

הקורס: “סוגיות יסוד בלימוד הגלובליזציה”

שאלה 3-

א. המערכת העולמית המודרנית של עמנואל ולרשטיין גורסת שהחברות השונות בעולם מחוברות ביניהן בקשרים כלכליים קפיטליסטיים, וזאת בניגוד לתפיסה שהייתה נהוגה עד שנות ה 70 של המאה הקודמת, בקרב אנשי המדע והרוח, שלפיה החברות בעולם היו מחולקות למדינות עולם ראשון, עולם שני ועולם שלישי. הדגש בגישה הזאת הוא בכך שיש קשרים כלכליים מורכבים בין כלכלות של המדינות השונות בעולם. שורשיהם של יחסים כלכליים אלה בין המדינות נעוצים במאה השש עשרה והשבע עשרה, עם התפשטותה של הקולוניאליות האירופית למדינות שונות בעולם, שגרמה לזרימתם של הון ומשאבי טבע למדינות אירופיות ויצרה מדינות עשירות ומדינות עניות. תהליך זה של קולוניאליות יצר מערכת עולמית המורכבת ממדינות מרכז, שהן המדינות העשירות, מדינות פריפריה למחצה, שהן עשירות למחצה, ומדינות פריפריה, שהן המדינות העניות. התיאוריה מנסה להסביר מדוע ישנם מדינות עניות ועשירות בעולם, והיא מרחיבה את התיאוריה המרקסיסטית ומחילה אותה על המישור הגלובלי, כאשר המדינות העניות של העולם מהוות את מעמד הפועלים החדש, ומדינות המרכז הן המדינות בעלת המעמד הקפיטליסטי המנצל.

שולטה מגדיר את הגלובליות ככזאת שמאפשרת לאנשים להתחבר מבחינה חברתית בכל נקודה בעולם, תוך כדי הפחתת החסמים הפיזיים שמנעו מאנשים להתחבר אחד לשני. עם התגברות הגלובליזציה לאנשים יש יכולת מוגברת להתחבר אחד לשני מבחינה חוקית, תרבותית פסיכולוגית ופיזית. בעולם הגלובלי טבעו של המרחב החברתי והסוציולוגי משתנה. הדגש המרכזי בהגדרתו של שולטה הוא המרחק הפיזי בין האנשים שהולך ומצטמצם עם הגלובליזציה וגורמת לעולם להיות טרנס-פלאנטורי ועל טריטוריאלי. התיאוריה שמה דגש על המרחב הפיזי, משום שלמרחב הפיזי יש תפקיד מפתח ביחסים החברתיים, הוא משפיע על היכולת של האנשים להתחבר לאנשים אחרים, והוא מגדיר את המרחב החברתי שלהם, וכאשר הגלובליזציה מצמצמת את המרחב הפיזי, היא משפיעה על המבנה החברתי האנושי. שולטה מדבר על כך שהעולם בעת הגלובלית הוא מרחב חברתי אחד גדול, ולא מרחבים נפרדים וטריטוריות שונות, והוא בעל חיים חברתיים משותפים לכל האנשים בעולם. הקשרים החברתיים על פני מרחקים גדולים היו קיימים לאורך ההיסטוריה, אך האינטנסיביות המידיות והסימולטניות של הקשרים האלה הם חסרי תקדים בעת המודרנית.

המכנה המשותף לשתי גישות אלה הוא ששתיהן רואות בגלובליזציה כתהליך שגורם לחיבור בין אנשים וחברות בעולם, ושהתהליך היה קיים לפני כן אולם הוא תפס תאוצה בעת המודרנית, ולכן הוא שונה באופן מהותי ממה שהיה בעבר.

הבדל אחד בין שתי הגישות הוא שהגישה של ולרשטיין מתבססת בעיקרה על הפן הכלכלי של הגלובליזציה, והיחסים הכלכליים בין החברות השונות בעולם, ואילו הגישה של שולטה מתבססת על הפן החברתי והסוציולוגי בקשר שבין בני האדם ברחבי העולם, והיכולת שלהם להתחבר אחד לשני. הבדל נוסף הוא שהגישה של ולרשטיין, מסתכלת באופן יותר רחב על תהליך הגלובליזציה ומתמקדת בקשרים הכלכליים שיש בין החברות השונות בעולם, ואילו הגישה של שולטה מתייחסת לקשרים החברתיים בין האדם האינדיבידואל, והיא מסתכלת על הגלובליזציה ברמת הפרט.

לפי דעתי הגישה שמסבירה טוב יותר את המצב הגלובלי היא הגישה של ולרשטיין, זאת משום שהמאפיין הבולט ביותר של הגלובליזציה בעת המודרנית הוא המאפיין הכלכלי, הרצון לעשיית רווח ולמסחר, הוא המניע שגורם להתגברות של תהליך הגלובליזציה, ואילו התוצאות הסוציולוגיות והחברתיות של תהליך הגלובליזציה הן הנגזרת של תהליך זה, ולא המניע המרכזי שלו. בדרך כלל מדינה מסוימת תרצה להשתלב בתהליך הגלובלי, ולהיפתח יותר לעולם, מתוך מניע מרכזי של שיפור חומרי וטכנולוגי של המדינה, ולא מתוך רצון להתוות קשרים חברתיים עם אנשים אחרים, אלה הם רק הנגזרת של התהליך הכלכלי. ולכן כאשר ולרשטיין מתייחס לתהליך הגלובליזציה כאל תהליך כלכלי בעיקרו בין חברות שונות בעולם, הדבר מייצג באופן נאות את הגלובליזציה.

ב. לפי המאמר של אפדוראי, תהליך הגלובליזציה בעת המודרנית מאופיין במתח בין שני תהליכים, הומוגניזציה, שהוא תהליך של יצירת אחידות, והטרוגניזציה, שהוא התהליך ההפוך שגורם לגיוון, שני תהליכים אלה מתרחשים בפן התרבותי של חברות שונות בעולם, והם מנוגדים אחד לשני. תהליך הגלובליזציה קיים כבר כמה מאות שנים, והוא גרם לקשרי גומלין תרבותיים בין מדינות שנמצאות במרחק פיזי גדול, מה שגרם להומוגניזציה תרבותית מסוימת, אך גם להתאמת התרבות החדשה שחודרת לחברה, לסגנון המקומי של התרבות המקומית. תהליך זה יכול לגרום לתפיסות שונות של מושגים גלובליים כגון מושג הדמוקרטיה, ולפירושה באופן שונה על ידי כל תרבות. למרות שהגלובליזציה קיימת כבר זמן רב, בעבר היה קשה לשמור על קשרים תרבותיים הדוקים בין מדינות מרוחקות, וזאת בשל הריחוק הפיזי, והעלות הגבוה של שימור קשרים אלה, שנובעת מהריחוק הפיזי. התגברות הטכנולוגיות בעת המודרנית, הפחיתה את העלות של קיום ושימור קשרים תרבותיים בין מדינות שמרוחקות פיזית, והגבירה את תהליך הגלובליזציה באופן משמעותי, ולכן התפתחותו של האינטרנט יכולה לגרום להתגברות משמעותית של הקשרים התרבותיים של מדינות מרוחקות פיזית, ולגרום להומוגניזציה מוגברת של התרבות, מה שיצור אחידות בפירוש מושגים כמו דמוקרטיה, ויתרום להתפתחותה של הדמוקרטיה.

לפי המאמר של נוריס בעת המודרנית ישנה תופעה של חוסר סיפוק מתפקודם של משטרים דמוקרטיים, במיוחד בארצות המערב, אמנם הכותב מראה שאין ראיות לירידה חד משמעית ומתמשכת לאורך השנים בתמיכה במערכת הפוליטית הדמוקרטית, אבל ישנה דאגה ללגיטימציה של המשטרים הדמוקרטים בעיני הציבור. חוסר הסיפוק מהמערכת הדמוקרטית נובעת מגירעון דמוקרטי, כפי שמגדיר אותו הכותב, שהוא פער בין הציפייה של האנשים בחברה לרמת הדמוקרטיה הרצויה במדינתם, לבין תפיסתם לגבי תפקודו של המשטר הנוכחי ומידת הדמוקרטיות שלו. הציפייה והדרישה של האנשים לגבי רמת הדמוקרטיה שהם רוצים ממדינת יכולה להיות מושפעת משינויים תרבותיים ארוכי טווח, שיכולים להיות מושפעים במידה רבה מתהליך הגלובליזציה בעת המודרנית. התהליך הגובר של הגלובליזציה הולך יד ביד עם עלייה ברמת החינוך, קרוא וכתוב, ורמת חיים יותר גבוהה, מה שגורם לעלייה בדרישה לדמוקרטיה, ולעלייה בערכים הדמוקרטים, במיוחד אצל הדור הצעיר. ולכן העלייה בשימוש באינטרנט שהיא חלק מתהליך הגלובליזציה הגוברת, יכולה להוביל לעלייה בדרישה של האזרחים לרמה יותר גבוהה של דמוקרטיה במדינתם, ובכך ליצור גירעון דמוקרטי, ולהעלות את הלחץ על המשטר במדינה להעלות את רמת הדמוקרטיה במדינה.

לפי בנקלר, מהפכת הרשת הייתה אמורה להוביל לעתיד יותר דמוקרטי, משום שהיא הייתה אמורה להפוך את החברה ליותר מבוזרת ולא ריכוזית, חופשית, פתוחה, יצירתית, ומשתפת פעולה, כל הערכים האלה תורמים להתפתחותה של חברה דמוקרטית. אולם ישנם סוגים של איומים על כך שהשימוש הגובר ברשת יגביר את הדמוקרטיה, איומים של ריכוזיות וגם של ביזור. למרות שהרשת גורמת לביזור של הכוח בחברה, ישנם גורמים שניצלו ביזור זה כדי ליצור מוקדי כוח חדשים וריכוזיות חדשה. דוגמה לריכוזיות זו הן פלטפורמות שמתווכות בין משתמשים, כגון אמזון ואובר, וכגון חנות האפליקציות של אפל. מוקדי כוח חדשים אלה, לא ביטלו את הביזור שקיים ברשת, אלא הם ניצלו אותו, והתמקמו מעליו ומתחתיו, בכדי ליצור את הריכוזיות החדשה. הריכוזיות החדשה היא בעצם מה שגרם לכישלונה של מהפכת הרשת בלהפוך את החברה האנושית לדמוקרטית יותר.

לפי דעתי מהפכת הרשת נכשלה בלהפוך את החברה לדמוקרטית יותר, משום שהשימוש הגובר ברשת מביא עמו איומים לדמוקרטיה, בנוסף להזדמנויות שהוא מביא אתו. אמנם הרשת יכולה לגרום לביזור של מוקדי הכוח, ולכאורה לאי ריכוזיות, שכן ראינו שישנה ריכוזיות גם בעידן האינטרנט, אבל השימוש ברשת יכול לגרום לאיומים על הפרטיות, ביטחון המדינה, וביטחון הפרט, שכן האנונימיות והביזור של הרשת הם חרב פיפיות, הם יכולים להוביל ליותר חופשיות, אך גם ליותר פעולות זדוניות ופגיעה במדינה ובפרט.

ג. לפי המאמר של קרני, למרות שלכאורה הייתה התפשטות של משטרים דמוקרטים בעת המודרנית, האפשרויות לתפוצתן של דמוקרטיות אמתיות ואפקטיביות ברחבי העולם פוחתות. הדמוקרטיה הליברלית לא נפוצה רבות בעולם, ראשית בגלל שישנם רעיונות לצורות ממשל אחרות, השואפות להשיג חברות יותר יעילות. הסיבה השנייה לאי תפוצתה של הדמוקרטיה היא משום שתפקידה של המדינה בעת של הגלובליזציה, הוא משתנה כל הזמן, וזאת בעיקר משום שהגלובליזציה בעת המודרנית גורמת לאי שוויון בין מדינות בעולם. בגלל שתפקידה של המדינה משתנה באופן מתמיד, מאפייני מפתח של המשטר הדמוקרטי הולכים ונשחקים. הגלובליזציה גורמת לעלייה בריכוזי כוח בידי ידיים פרטיות ואוליגרכיה, ומערכות שלטון בעלות בסמכויות חופפות, מה שפוגע בלגיטימציה של צורת שלטון זו. בנוסף לכך תנועות ניאוליברליות הדוגלות בחופש כלכלי ובאוטונומיה אישית, מערערות את הלגיטימציה של המשטרים הדמוקרטים, ואת מי שתומכים במשטר הדמוקרטי. בעידן הגלובליזציה, ריכוז הכוח הפרטי מערער על הדמוקרטיה מצד אחד, ואילו מהצד השני במעמד יותר נמוך, הניאוליברלים מערערים על הלגיטימציה של הדמוקרטיה, מה שיוצר אי סדר, וריכוזי כוח בחברה, אשר לעתים חופפים ומתחרים זה בזה, מה שעוד יותר תורם לאי הסדר, לסלידה של אינדיבידואלים רבים בחברה, לשחיקה באמונה ברעיון הדמוקרטי וברעיון של האינטרס הציבורי.

אתגר נוסף שישנו למשטר הדמוקרטי הוא בכך שהמושג דמוקרטיה ניתן לפרשנויות שונות ומנוגדות, שאלות כמו מיהו העם ומיהו הרוב שצריך לשלוט במדינה, איך מגדירים אותם, מהי הצורה הנכונה ביותר לבנות דמוקרטיה שתיישם את שלטון הרוב, הם שאלות שניתנות לפרשנויות ודעות שונות שיכולות להיות מנוגדות.

בעולם המודרני והגלובלי, המדינה הדמוקרטית חייבת להתאים את עצמה, על מנת שתוכל להתחרות בקהילה הבינלאומית מבחינה כלכלית, ודבר זה מאתגר את המשטר הדמוקרטי, בכך שהוא מחייב אותו לבצע שינויים בתהליך הדמוקרטי ובמוסדות המדינה, על מנת שהמדינה תוכל להיות תחרותית.

נקודה נוספת היא שהגלובליזציה יוצרת כלכלה עולמית, עם סחר מוגבר בין המדינות וארגונים עסקיים בין לאומיים, אשר מוכרים את מוצריהם ללא הגבלה של גבולות מדינתיים, המחירים של המוצרים נקבעים בדרך כלל ברמה העולמית, והכוחות הכלכליים הופכים להיות גלובליים, למשל בייצור מוצרים ושירותים, שאותם אפשר להעביר למקומות שונים בעולם, בהתאם לעלויות נמוכות, כל אלה מכרסמים בכוחה של המדינה האינדיבידואלית, ובכוחו וסמכותו של המשטר הדמוקרטי, שכן הפן הכלכלי של המדינה הוא מהותי ומשפיע על כוחו של המשטר.

לפי בנקלר, החוק הפרטי הוא התופעה של מדיניות ותנאי שימוש, של חברות וארגונים גדולים, שהם בעלי השפעה וכוח רב, והמשתמשים מקבלים את תנאי השימוש האלה בקלות יחסית, מה שנותן להם תפוצה רחבה, ותפוצה רחבה זו נותנת לתנאי שימוש אלה השפעה רחבה על כלל הציבור, מה שהופך אותם למקבילים לחוקים של המדינה, אלא שהם בעצם מנוסחים על ידי גופים פרטיים.

חוקים אלה מעידים על מצבה הרעוע והשחיקה בכוחה של הדמוקרטיה, זאת משום שהחוקים האלה מסמלים את הריכוזיות החדשה שנוצרה עם השימוש הגובר באינטרנט, ישנם גופים שניצלו את כוחו של האינטרנט, שלכאורה אמור לבזר את מוקדי הכוח וליצור יותר חופש, בכדי לצבור כוח חדש וריכוזיות, שעדיין שומרת לכאורה על המשתמשים החופשיים של האינטרנט. גופים פרטיים ועסקיים אלה צוברים כוח רב, ומאיימים על שלטונו של המשטר הדמוקרטי הקלאסי, על סמכויותיו ועל השפעתו, ועל כך מעידים החוקים הפרטיים שהם יוצרים בכדי להשתמש בפלטפורמה שלהם, וחוקים אלה חלים על חלקים נכבדים מהציבור. השפעתם של חוקים אלה היא מהותית משום שלאינטרנט אין גבולות פיזיים, והגבלות גיאוגרפיות, מה שנותן לארגונים הגלובליים האלה פוטנציאל גדול של כוח והשפעה בין מדינתית. התגברות כוחם של ארגונים גלובליים אלה מערערת את כוחם של המדינות המסורתיות והמשטרים הדמוקרטים.

שאלה 4 – מטלה 14

הקורס: “סוגיות במדיניות ציבורית”

1. גישה פוזיטיביסטית אחת שבאה לידי ביטוי באירוע היא הגישה התהליכית. בגישה זו יש תהליך גיבוש של מדיניות ציבוריות ויש בו 5 שלבים:

-זיהוי הבעיה/ ביקוש להתערבות ממשלתית- מארגון עסקי, אזרחים, אדם יחיד או מכולם ביחד. מי שיכול לבקש התערבות זה יהיה בבירוקרטיה ציבורית. תחילת התהליך מתחיל בגורם מסוים, ארגון עסקי, קבוצת אינטרס, אזרחים פרטיים, שמעלה דרישה להתערבות ממשלתית, אחרי שזוהתה בעיה מסוימת שמפריעה לאותו הגורם, או לכלל הציבור או לחלק נרחב מהציבור. חלק זה בא לידי ביטוי באירוע בזיהוי הבעייתיות של שימוש בשירותי “ספורטיבי”, על ידי ההורים של התלמידים, ובקשתם מיו”ר האופוזיציה להתערב בנושא.

-העלאת הבעיה לסדר היום הציבורי- העלאת הנושא לסדר היום הציבורי, על מנת ליצור אצל מקבלי ההחלטות מודעות לסדר העדיפויות בחברה, יש לעלות את הדברים לסדר היום ולדיון הציבורי. אם הבעיה נכללת בסדרי עדיפויות קיימים, מגבשים חלופות אפשריות לפתרון הבעיה. חלק זה בא לידי ביטוי בכך שהורי התלמידים פנו ליו”ר האופוזיציה בכדי לטפל בבעיה של השירות הלקוי שאותו נותנת חברת ספורטיבי, ובנוסף לכך ההורים השתתפו בהפגנה המונית שהתקיימה לאחר דוח מבקר המדינה, בכדי להעלות את מודעותה של הממשלה לגבי סדר העדיפויות של ההורים לגבי הטיפול בבעיה המדוברת.

-גיבוש לגיטימציה למדיניות- תכנית המדיניות חייבת לקבל לגיטימציה מן הציבור והממשל, ולעבור עיגון חקיקתי ע”מ להגביר את סיכוייה של המדיניות לצאת מן הכח אל הפעל. על הכוחות הפועלים לבחור חלופה מועדפת, לרכז את התמיכה הפוליטית לחלופה הנבחרת ולעגן את המדיניות בחוק/תקנה. חלק זה בא לידי ביטוי בדו”ח מבקר המדינה שמצא ליקויים בשירותיה של “ספורטיבי”, הדוח נתן לגיטימציה ציבורית לטענותיהם של הורי התלמידים, הן מעצם היותו של הדוח, כדוח של מבקר המדינה, בעקבות הדוח יצאו הורים רבים להפגין, מה שמעיד על הלגיטימציה שקיבלו מהדוח.

-יישום המדיניות- תקצוב המדיניות והעברת המימון לגורמים הרלוונטיים על מנת שיוכלו ליישם אותה. ארגון והפעלת המנהל הציבורי באמצעות תקצוב הביצוע וניסוח הנחיות אופרטיביות. בחלק זה מתארת הגישה התהליכית את הצורך בתקצוב המדיניות והעברת המימון לגורמים הרלוונטיים. המעבר משלב העיצוב לשלב היישום כרוך בתרגום המדיניות למטרות ויעדים אופרטיביים. בהעדר מימון ותרגום המטרות המדיניות ליעדים ממשיים, תתקשה הרשות הבירוקרטית הרלוונטית ליישם את המדיניות.  בפועל לא דנים מהי ההצדקה הנורמטיבית, בפועל מי שאומר מה שצריך לעשות ויש לו כוח ליישם את זה, זה קורה. חלק זה בא לידי ביטוי בהצעת החוק של ראש הממשלה שתטפל בבעיית השירות של חברת “ספורטיבי”, עצם העובדה שהחוק עבר בכנסת הופכת אותו למחייב, והממשלה תקצה את המשאבים הדרושים על מנת ליישם את החוק.

-בקרה/ הערכה- למידת לקחים, לימוד ביצוע המדיניות בפועל, דיווח על תפוקות, הערכת השפעות של ביצוע המדיניות. לימוד ביצוע המדיניות בפועל, דיווח על תפוקות, הערכת השפעות של ביצוע המדיניות ותפוקותיה על אוכלוסיית המטרה ועל אוכלוסיות אחרות, הצעת לשינויים ותיקונים. חלק זה לא בא לידי ביטוי במקרה, שכן לא מפורט באירוע כיצד יושם החוק, והאם הוא יושם בצורה אפקטיבית.

גישה פוזיטיביסטית נוספת שבאה לידי ביטוי באירוע היא הגישה המוסדית. המדיניות הציבורית מתקבלת על ידי מוסדות המדינה, וכאשר יש הפרדת רשויות, המדיניות הציבורית תשקף זאת בהתאם. המדיניות הציבורית עיקרה במוסדות הממשל המרכזיים של המדינה בהם מתקיימת עיקר הפעילות הפוליטית ועיצוב יישום והערכת המדיניות הציבורית, פרלמנט, ממשלה, בתי משפט, רשויות מקומיות. ההסדרים בין מפלגות ומוסדות המדינה השונים באים לידי ביטוי בקביעת המדיניות ציבורית. המדיניות הציבורית היא תוצר של המוסדות הקיימים (אם קיימת הפרדת רשויות- תהיה מדיניות מסוימת, אם אין הפרדת רשויות תהיה מדיניות אחרת.

גישה זו באה לידי ביטוי באירוע, מעצם חילוקי הדעות שהיו קיימים לגבי אופן הטיפול בשירותיה הלקויים של חברת ספורטיבי, מצד אחד הממשלה סברה שהשירות של החברה הוא לא לקוי, האופוזיציה סברה שהשירות לקוי, ומבקר המדינה מצא ליקויים וקבע שהשירות שלהחברה לקוי.

המאמר של אסף מידאני (Meydani, 2008) מתייחס לגישה המוסדית. לפי המאמר המדיניות הציבורית נקבעת על פי המציאות המוסדית שקיימת במדינה, והוא נותן לדוגמה חקיקה ישראלית משנות השמונים בנוגע להתוויית מדיניות ציבורית. הכותב טוען שהמציאות המוסדית משפיעה על העמדות והאמונות של הציבור, שמובילה לשינוי במדיניות.

גישה פוזיטיביסטית נוספת שבאה לידי ביטוי באירוע היא הגישה הרציונאלית. לפי גישה זו המדיניות הציבורית צריכה לשאוף לרווח החברתי המרבי שאותו היא יכולה להשיג. גישה זו היא קוטבית לכיוון אחד, היא אומרת שמי שמתווה מדיניות יודע בדיוק מה העם צריך ומה הם צרכיו, והוא למעשה מנסה להשיג את הרווח החברתי המרבי, מקסימום תועלת לעם. כאן מתווה המדיניות אין לו אינטרסים אישיים אלא הכל לטובת העם. ניתוח רציונאלי של חלופות מדיניות ציבורית מחייב: מידע מלא בכל הנוגע להעדפות הערכיות של החברה עדיפויות ומשקל יחסי של כל ערך וערך. מידע מלא על כל החלופות המדיניות האפשרויות. מידע מלא לגבי כל התוצאות האפשרויות מכל חלופה. מדידה מדויקת של כדאיות קרי יחס עלויות לבין תועלות. בחירה בחלופה הכדאית ביותר.

גישה זו באה לידי ביטוי באירוע במחלוקת שהייתה בין משרדי הממשלה לגבי אופן הטיפול בהישגי הספורט הלקויים של התלמידים, ומהי הדרך שתוביל לשיפור הכי גדול בהישגיהם הספורטיביים של התלמידים. תחילה שר הספורט, רצה להקדיש בכל שעור המתקיים בבתי הספר חצי שעה לאמוני ריצה ולבטל כליל את משחקי הכדור. אולם, בשל טענת פקידי משרדו כי הדבר יוביל לירידה ביכולת המוטורית של התלמידים, שר הספורט חזר בו, וכן חלופות נוספות שהועלו שרצו למקסם את יכולת התלמידים.

במאמרו של דן בן דוד ( בן דוד, 2003), באה לידי ביטוי הגישה שלפיה המדיניות הציבורית צריכה לשאוף למקסם את הרווחה החברתית והכלכלית של הציבור, ולכן היא משקפת את הגישה הרציונלית. לפי המאמר המדיניות הציבורית צריכה למקסם את הרווחה החברתית, בייחוד בעידן הנוכחי של הגלובליזציה, שבו המדינה צריכה להתחרות בשוק הבינלאומי.

גישה פוזיטיביסטית נוספת שבאה לידי ביטוי באירוע היא גישת שיווי המשקל. לפי גישה זו המדיניות הציבורית צריכה לשאוף לאזן בין כל הצדדים הדעות, תפיסות עולם, הערכים והאינטרסים המעורבים בסוגיה. גישה זו באה לידי ביטוי בהצעת החוק שאותה הגיש ראש הממשלה בנוגע לטיפול בשירות הלקוי של חברת ספורטיבי, הצעה שעדיין משאירה את החברה כזכיינית, אך היא מקימה גם מרכזי ספורט ממשלתיים שישפרו את השירות שניתן לתלמידים.

2. כשל שוק אחד שישנו במקרה המדובר הוא מוצר ציבורי, מוצרים ציבוריים מסופקים לכולם ללא הגבלה וללא תשלום, לכולם יש אינטרס שהמוצר ייוצר, ולכן יזם פרטי לא צריך לספק את המוצר הזה, אלא הממשלה. במקרה המדובר הממשלה מעבירה את אספקת המוצר של החינוך לחברה פרטית, מה שיוצר כשל שוק.

המאמר של דונהיו וזקהאוזר (Donahue, zakhauzr, 2006), מדבר על המוצר הציבורי, ומה האינטרס של המדינה במוצר או שירות זה, וכיצד בא לידי ביטוי השילוב הסקטור הפרטי בקביעת המדיניות הציבורית לגבי השירותים הציבוריים. מאמר זה מתקשר לכשל השוק שהיה במקרה, שבו הממשלה השתמשה בחברה פרטית שתספק את המוצר הציבורי של החינוך.

כשל שוק שני הוא מונופול. במצב כזה חברה עסקית אחת שולטת בלעדית בייצור מוצר/שירות, במכירתו ואספקתו וכך מבטלת את יכולת התחרות ומנצלת את מעמדו השבוי של הלקוח. במקרה המדובר, הממשלה העניקה מונופול לחברת ספורטיבי, לספק את המוצר של החינוך לתלמידים, והחברה ניצלה את מעמדה בלעדי בכדי לתת שירות לקוי.

כשל ממשל אחד הוא כשל בשיטת הדמוקרטיה הישירה- בעיית החלופות. דמוקרטיה ישירה מושתתת על עיקרון השוויון המבטא את זכות כל בני האדם לקבוע את גורלם, אולם אינו בר ביצוע מסיבות מעשיות. כשל זה בא לידי ביטוי במקרה בכך שחלק מן ההורים של התלמידים לא היו מרוצים מתפקודה של חברת ספורטיבי, אולם הם התקשו לשנות את מדיניות הממשלה, החלופה הנבחרת לא שיקפה בהכרח את החלופה המועדפת על ההורים, ולכן הם פנו ליו”ר האופוזיציה.

המאמר של מינץ, נחמיאס ושטיינהר (מינץ, נחמיאס, שטיינהר, 2006), דן בממשל המקוון במדינות המערביות, וכיצד מהפכת האינטרנט הובילה לשינוי ביחסים בין הציבור למוסדות המדינה. היחסים בין הציבור למדינה מביאים לידי ביטוי את בעיית הדמוקרטיה הישירה, שבה הדמוקרטיה המערבית אמורה כביכול לבטא את רצונותיהם של כל אזרחיה, ולכן הקשר המקוון עם הציבור אמור לצמצם את בעיית הדמוקרטיה הישירה.

כשל ממשל נוסף הוא כשל של סדר היום-  סוגיות חשובות לא תהפוכנה לציבוריות אם הן לא תעלנה ל”סדר היום הציבורי”. במקרה זה בא לידי ביטוי בכך שההורים של התלמידים זיהו את הבעייתיות בשירותיה של חברת ספורטיבי, והם היו צריכים לעשות הפגנות מול משרדי הממשלה על מנת להעלות את הבעיה על סדר היום הציבורי, בכדי לאלץ את הממשלה לחוקק חוק שיטפל בבעיה.

3. אחד מכלי המדיניות שבהם השתמשה הממשלה במקרה המדובר הוא הכלי של סובסידיה. הסובסידיה היא תשלום המועבר על ידי הממשלה, או ע”י גוף ציבורי, לצרכן הרוכש מוצר או ליצרן המייצר אותו. מתן הסובסידיה גורם להפחתת המחיר האפקטיבי של המוצר לצרכן וע”י כך מעודד את ייצורו. במקרה המדובר הסובסידיה באה לידי ביטוי בכך שמשרד החינוך הציע מלגה בסך 5000 שח לשנה לכל תלמיד הנרשם לתוכנית אימון אישית במרכזי “ספורטיבי”, זאת משום שמשרד החינוך רצה לעודד את פעילותם הספורטיבית של התלמידים, ולעודד את הישגיהם הספורטיביים.

כלי מדיניות נוסף היה חקיקה, חקיקה לקביעת מדיניות. חקיקה נקבעת על ידי המוסמכים לכך, באופן שיטתי ופורמלי, היא מהווה סמכות לאוכפים אותה והיא נורמה המחייבת את הכלל. חקיקה נעשית על ידי: 1. הרשות המחוקקת- גוף פוליטי נבחר, חקיקה ראשית. 2. הרשות המבצעת- חקיקת משנית, תקנות הממשלה. 3. המערכת השיפוטית- חקיקה שיפוטית, פסק דין, הקצאת ערכים.  4. הנחיות מנהליות- חקיקה שלישונית- שנקבעו ופורסמו כדין. כלי זה בא לידי ביטוי במקרה שבשאלה בשני מקרים, בכך שיו”ר האופוזיציה יזם הצעת חוק לפיה אמוני הספורט של תלמידים בכללותם יוחזרו לבתי הספר, ובהצעת החוק הממשלתית שאותה יזם ראש הממשלה לאחר דוח מבקר המדינה וההפגנות של הורי התלמידים, הצעת חוק הספורט, לפיה המדינה תקים מרכזי ספורט ממשלתיים הכוללים חוגים וברכות, ואלה יהוו 40 אחוזים מכלל המרכזים שיתנו שירות לתלמידים.

המאמר של דני גוטווין, (  גוטווין, 2008), מדבר על מדיניות ההפרטה על שלביה השונים כפי שהתקיימה בשנות השמונים התשעים, ובמאה העשרים ואחת, והשינויים החוקתיים שבוצעו בכדי לאפשר את מדיניות ההפרטה. למשטר ההפרטה הישראלי היו שלבים שונים, שלב אחד היה “המהפכה החוקתית” שהנהיג הנשיא לשעבר ברק, ואילו השלב שבא אחריו הוא “השלב האוליגרכי”, זה של “שלטון ההון” המתחולל מאז ראשית המאה ה-21. ההפרטה באה לידי ביטוי במקרה שבשאלה, כאשר הממשלה החליטה להפריט חלק ממערכת החינוך ולהעביר את אספקת השירות לחברה פרטית.

חלק ג: קורסי בחירה

שאלה 7 – מטלה 17

הקורס: “דמוקרטיה ודמוקרטיזציה בעולם הערבי”

האם דת האיסלאם סותרת במהותה את הדמוקרטיה וערכיה ?

בנאומו של הנשיא אובמה בקהיר בשנת 2009, הוא אומר שאמריקה והמוסלמים ברחבי העולם לא נמצאים בקונפליקט אחד עם השני, הם לא מתחרים אחד בשני, ואינם סותרים זה את זה. נשאלת השאלה האם כשהוא מדבר על אמריקה הוא מתכוון בעצם לערכים הדמוקרטים באופן כללי, או רק על ארצות הברית ומדינות המערב, האם הדמוקרטיה מזוהה רק עם מדינות המערב ובלעדית להן ? בכדי לענות על השאלה האם האיסלאם סותר את הדמוקרטיה, יש להתייחס גם להקשרים הפוליטיים והגיאופוליטיים של השאלה. האם הערכים הדמוקרטיים שלכאורה האיסלאם מנוגד להם, הם אחידים וזהים בכל המדינות הדמוקרטיות, האם ישנו רק סוג אחד של דמוקרטיה או סוגים שונים, שאפילו הם סותרים את עצמם, האם דמוקרטיה בהכרח הולכת יד ביד עם קידמה מודרניזציה וחילוניות, האם ישנו גורם שלישי שמשפיע על עקרונות איסלאמיים ודמוקרטיים כגון כלכלה ? כל אלה שאלות שרלוונטיות לשאלה המרכזית

במאמרם של אפוסיטו ופיסקאטורי (Esposito, piscatori, 1991), נטען שגורמים כמו מבנה כלכלי וחברתי, חלוקת מעמדות וחלוקת העושר, הם גורמים משמעותיים המשפיעים על היכולת של הדמוקרטיה להתהוות במדינה מסוימת, אולם גם לגורמים תרבותיים, דתיים ואידיאולוגיים משפיעים על יכולתה של הדמוקרטיה להתהוות במדינה. בגלל שהדמוקרטיה מזוהה עם ערכים כמו דמוקרטיה וחילוניות, ישנה נטייה במדינות המערב לראות את האיסלאם כמנוגד לתהליך הדמוקרטי.

השאלה לגבי התאמתו של האיסלאם למערכת השלטון הדמוקרטית עולה בעקבות התחזקותו הגוברת במערכות פוליטיות שונות בעולם בעת המודרנית, כאשר הוא זוכה לייצוג גובר בפרלמנטים במדינות שונות. אם בשנות החמישים והשישים, התנועות הפוליטיות הפופולריות במדינות הערביות היו תנועות פאן ערביות סוציאליסטיות חילוניות, בשנות השבעים והשמונים, הייתה עליה בכוחן של תנועות איסלאמיסטיות, אשר תמכו באידיאולוגיות דתיות. חלק מהעלייה בפופולריות של תנועות איסלאמיות נעשה באמצעות ממשלות קיימות במדינות הערביות, וזאת בניסיון להגביר את הלגיטימיות של הממשל שלהם (Esposito, piscatori, 1991).

בהקשר לכך, לפי דעתי ההתעסקות בשאלה במדינות המערב לגבי התאמתו של האיסלאם למשטרים דמוקרטים, כוללת בתוכה אלמנטים גיאופוליטיים עולמיים, של חשש מהתחזקותו הפוליטית האזורית והעולמית של האיסלאם, מה שעלול להשפיע על הסדר העולמי הקיים כיום. עקרונות מרכזיים באיסלאם, נוגדים את התרבות הדמוקרטית והמערבית, כגון אי שוויון בין מאמינים לאתאיסטים, וחוסר שוויון בין הגבר לאישה, ומכך נובע החשש מהתחזקותו הפוליטית של האיסלאם. ולכן השאלה האם האיסלאם נוגד את הערכים הדמוקרטים, כוללת בתוכה גם שיקולים פוליטיים ותרבותיים, וכוללת בתוכה גם את השאלה, האם האיסלאם מנוגד למדינות המערב שמזוהות כל כך עם הדמוקרטיה.

מן הצד השני של המטבע צריך להסתכל כיצד העולם האיסלאמי רואה את התהליך הדמוקרטי. הדעות בעולם האיסלאמי חלוקות לגבי צורת הממשל של הדמוקרטיה, יש כאלה שלא רואים מניעה לקיומה, ביחד עם קיומו של האיסלאם, ויש כאלה הרואים הדוחים אותה על הסף, ורואים בה כתהליך אמריקניזציה או התמערבות, וזהו תהליך הנתפס באופן שלילי  (Esposito, piscatori, 1991).

לפי דעתי התהליך של הדמוקרטיזציה, שנתפס כשלילי בגלל שהוא מזוהה עם אמריקניזציה, היא בגלל שתהליך האמריקניזציה נתפס כתהליך של שינוי תרבותי עמוק, השואף לבטל את התרבויות במדינות שבהם מתקיים האיסלאם, ובמקום זאת להחיל את התרבות המערבית, ודבר זה נתפס כאיום על התרבות ועל הציוויליזציות הייחודיות במדינות האיסלאם.

גם המאמר של אבו חליל (AbuKhalil, 1992), מדבר על הצורה שבה העולם הערבי והמוסלמי תופס את תהליך הדמוקרטיזציה, ומשווה אותו לתפיסה המערבית של תהליך הדמוקרטיזציה. בעבר תהליך הדמוקרטיזציה בעולם הערבי נתפס כמשהו שלילי, וכניסיון של המערב להכתיב את סדר היום בעולם הערבי והאיסלאמי, וזאת במקביל לפופולריות של תנועות פאן ערביות לאחר מלחמת העולם השנייה, כיום ישנה יותר קבלה בקרב אוכלוסיות ערביות ומוסלמיות לתהליך הדמוקרטי, וזיהוי תהליך זה עם ערכים חיוביים כגון שוויון קידמה ומודרניזציה. זאת בהשוואה לתפיסה בעולם המערבי לגבי הדמוקרטיזציה, שהיא אימוץ ערכים דמוקרטים, ואימוץ מוסדות מדינה דמוקרטיים, כפי שישנו במודל המדינות המערביות.

המאמר מציין שהאיסלאם כאידיאולוגיה פוליטית, היא האידיאולוגיה הנפוצה ביותר בעולם הערבי, מבין כל התנועות הפוליטיות, ולכן היא מקבלת משקל רב בפוליטיקה במדינות הערביות. במדינות ערביות שחוו דמוקרטיזציה חלקית, או שלפחות מאמצות ערכים דמוקרטיים, כמו אלג’יריה מצרים וירדן, חלו התנגשויות רבות עם האיסלאם הפוליטי, ודבר זה מעיד על הניגודיות של האידיאולוגיה האיסלאמית לערכים שמזוהים עם דמוקרטיה (AbuKhalil, 1992).

לפי דעתי ההתנגשויות שחלו במדינות אלה עם תנועות איסלאמיות, נובעות גם ממתחים פנימיים של המדינה, ומפוליטיקה פנימית, ולא רק מהניגודיות של האיסלאם לתהליך המודרניזציה. המאמר גם מציין שבחלק מהמדינות הללו, התנועות האיסלאמיות ניסו להשתלב בפרלמנטים, ובמוסדות המדינה הדמוקרטיים, והשתלבותם נתפסה כאיום על ידי המשטרים של אותם מדינות.

האידיאולוגיות של האיסלאם הפוליטי נחלקות לשני זרמים עיקריים, הזרם השמרני שדוחה לגמרי כל ערך דמוקרטי, או ערכים שהם שונים מעקרונות האיסלאם השמרניים, ומתנגד לתהליך הדמוקרטיזציה והאמריקניזציה, והזרם היותר מתון, שנוטה לקבל יותר ערכים שמזוהים עם הדמוקרטיה, כגון שוויון וסובלנות כלפי האחר, והוא נוטה לפרש את חוקי השריעה, בצורה יותר סובלנית ומודרנית, שתתאים לחיים המודרניים, בעיקר בתחום של זכויות נשים ומיעוטים (AbuKhalil, 1992).

הכותב טוען שהזרם השמרני באיסלאם, בסופו של דבר יתנגש עם הדמוקרטיה ותהליך הדמוקרטיזציה בארצות המוסלמיות, זאת משום שהפרשנות המחמירה של חוקי השריעה, לא מאפשרים את קיומם של ערכי היסודשל המשטר הדמוקרטי, כגון שוויון בין כל האזרחים, וגברים ונשים, וזכויות של מיעוטים. ההתנגשות בין האיסלאם השמרני לדמוקרטיזציה עלולה להתרחש רק במקרה שבו סוג זה של איסלאם יגיע לעמדות של כוח במדינות המוסלמיות (AbuKhalil, 1992).

פריד (Fareed, 2004), מציין במאמרו שלמרות שכיום ישנם זרמים שונים באיסלאם, חלק מתונים וחלקם שמרנים, האיסלאם הקלאסי, כפי שהתקיים במאה השביעית והשמינית לספירה, מנוגד ביסודו לערכי הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה כיום, המודל השלטוני העיקרי שמוצג בקוראן ובטקסטים איסלאמיים הוא מודל שלטוני אוטוקרטי, ולא דמוקרטי. התפיסה המערבית המודרנית לגבי האיסלאם הפוליטי, החלה להתעצב בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, והיא הושפעה רבות מהמדינות המוסלמיות שהיו קיימות אז, כמו האימפריה העותמנית.

עוד נטען במאמר של פריד (Fareed, 2004), שצריך לשפוט האם האיסלאם מנוגד לדמוקרטיה וערכיה, לא רק על פי מה שנכתב ומפורש מהטקסטים הדתיים של האיסלאם, אלא על פי הפרקטיקה היומיומית של מיליוני המוסלמים בעולם, ויחסם אל הדמוקרטיה, וערכי הדמוקרטיה, כך למשל ישנם המוני מוסלמים ברחבי העולם שלא מתנגדים באופן נחרץ לדמוקרטיה ולערכיה, או למדינות המערביות שמזוהות עם הדמוקרטיה.

לפי דעתי יש להסכים עם טענה זו, שכן השאלה האם האיסלאם סותר את הדמוקרטיה היא לא שאלה של שחור ולבן, אלא שיש לבחון מהו אורח חייהם היומיומי של המוסלמים ברחבי העולם, והאם אורח החיים הזה יכול להתאים לחיים בשלטון דמוקרטי.

עוד מדגיש הכותב שהניגודיות של האיסלאם לדמוקרטיה, ובתוך כך למערב, היא בולטת במיוחד בחלק של המדינות הערביות ובמזרח התיכון, בתוך כלל המדינות המוסלמיות, על כך מעידים רמת הקיצוניות והפונדמנטליזם, שהם יותר גבוהים במדינות אלה, וחלק מכך קשור לתרבות המושרשת במדינות אלה(Fareed, 2004).

אני מסכים עם טענה זו, ועל כך מעידים רוב הקונפליקטים שהיו למדינות המערב עם מדינות מוסלמיות, שברובן התרחשו במדינות המזרח התיכון, אפילו המלחמה באפגניסטן, כללה מתנדבים ערבים רבים שהגיעו אליה כדי להילחם באמריקנים.

במאמר של ליטבק (ליטבק, 1997), נשאלת השאלה האם האיסלאם הפוליטי נוגד במהותו את הדמוקרטיה הליברלית, או שמא האיסלאם יכול לעלות לשלטון במדינות הערביות ולהוביל לתהליך דמוקרטיזציה במדינות אלה? חוקרים מערביים אחדים יצאו נגד התפיסה הרווחת בעולם המערבי, שלפיה האיסלאם מנוגד בצורה קוהרנטית לדמוקרטיה, וזאת בעקבות תפיסה מוטעית במערב לגבי מהותו של האיסלאם, ואי הבנתו בצורה נכונה. יתר על כן החוקרים סבורים שהאיסלאם בעת המודרנית השכיל להבין את השיח הדמוקרטי, והן מכירות בצורך שלהן להשתתף בתהליך פוליטי זה, כך לדוגמה המקרה של האחים המוסלמים במצרים, שהשתתפו כמעט בכל מערכות הבחירות במצרים בעת המודרנית, וזכו להצלחות מסוימות.

לדעתי, עצם העובדה שהאיסלאם הפוליטי משתתף במערכות הבחירות, מחייבת אותו באימוץ מסוים של הערכים הדמוקרטים, ובהשתתפות בהליך הפוליטי הדמוקרטי. עובדה זו מוכיחה למעשה את היכולת של האיסלאם הפוליטי להיות משולב ביחד עם התהליך הדמוקרטי במדינה, והוא לא חייב להיות מנוגד לתהליך זה.

מצד שני המאמר טוען שהאיסלאם מנוגד במהותו לדמוקרטיה, מעצם העובדה, שהגדרתה של הדמוקרטיה היא שלטון העם, ואילו הגדרתו הבסיסית של האיסלאם הפוליטי, היא שלטונו של האל, ויישום חוקיו של האל, ולכן האיסלאם מהווה אנטיתזה לדמוקרטיה. אולם יש טענות ששץי הגדרות אלה לא בהכרח סותרות אחת את השנייה, משום שהדמוקרטיה מוגדרת כשלטון מוגבל של העם, העם שולט בהחלטות המתקבלות במדינה ב 100 אחוזים, ולכן אפשר לקבל צורה של דמוקרטיה שתייצג את רצון   העם, בתוך המסגרת הבסיסית של חוקי האל (ליטבק, 1997).

לפי דעתי, בעקבות קריאת המאמר, ישנם חלקים בעקרונות האיסלאם שלא סותרים את הדמוקרטיה, ויתרה מכך הן אף חופפים עקרונות מסוימים בדמוקרטיה, כך למשל האיסלאם שולל את קיומם של מעמדות חברתיים, וכל המוסלמים הם שווים בחברה, ומבטל את החלוקות האתניות, הלאומיות והשבטיות. כל חלוקה כזו או אחרת של החברה המוסלמית או האזרחים המוסלמים, עלולה לגרום לשנאת אחים ולמלחמת אזרחים. עיקרון יסוד בצורת הממשל הדמוקרטית הוא שכל האזרחים במדינה הדמוקרטית הם שווי זכויות ושווים אחד לשני, אפשר להגיד ששני עקרונות אלה הם מאוד דומים ואולי אפילו מקבילים.

לסיכום, לפי דעתי, האיסלאם יכול להיות מנוגד לדמוקרטיה, אבל הוא לא חייב להיות, תלוי איזה צורה של איסלאם מאמצים, שכן כפי שראינו ישנם צורות שונות של איסלאם(AbuKhalil, 1992), והאיסלאם בצורתו המתונה, יכול להשתלב עם ערכים דמוקרטיים של מודרניזציה פתיחות וקידמה, ולהשתלב במוסדות המדינה הדמוקרטיים, כמו הפרלמנט בתי המשפט, ועוד, כמו שאר התנועות הפוליטיות במדינה. יש הטוענים שהאיסלאם המקורי או הישן, מנוגד בתכלית לערכים הדמוקרטים (Fareed, 2004), חלק מהתפסיות האלה הושפעו גם ממדינות לא מודרניות שהתקיימו בעבר כמו האימפריה העותמנית, אולם בכדי להעריך בצורה נכונה, האם האיסלאם כיום, מנוגד בתכלית לדמוקרטיה, יש להעריך את האיסלאם בצורתו המודרנית, ואת זרמיו השונים, שכן האיסלאם המודרני יכול להתאים את עצמו לצורות שלטון מודרניות כגון הדמוקרטיה, והוא יכול להשתלב במוסדות המדינה הדמוקרטים, כמו הפרלמנט, ולבחור ולהיבחר, זאת במיוחד לאור העובדה שההגדרה של היאסלאם מכילה בתוכה גמישות מסוימת, וחוקי האיסלאם יכולים להיות מפורשים בדרכים שונות. בנוסף לכך יש לבחון מהו אורח חייהם היומיומי, בפועל של המוני המוסלמים ברחבי העולם, ולבדוק האם אורח חיים זה יכול להתאים לחיים תחת שלטון דמוקרטי. נקודה נוספת היא, שעצם העובדה שתנועות איסלאם פוליטי, כדוגמת האחים המוסלמים במצרים, משתתפים באופן קבוע במערכות הבחירות במצרים, מראה בפועל, שהאיסלאם הפוליטי לא חייב להיות מנוגד לתהליך הפוליטי הדמוקרטי.

ביבליוגרפיה-

– ליטבק, מ. (1997). “התנועות האסלאמיות ודמוקרטיה: הוויכוח ההיסטוריוגרפי”.

– Esposito, J. L. piscatori, J. P. (1991). democratization and islam

– AbuKhalil, A. (1992). a new arab ideology ? the rejuvenation of arab nationalism.

– Fareed, Z. (2004). islam democracy and constitutional liberalism

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון